שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שום דבר לא הכין אותי לפרידה הזאת

    בבוקר עוד הייתה לי בת זוג, הייתי חלק משתיים. בערב כבר הפכתי לאחת. שש שנים של רצונות, תשוקה אינסופית, אהבה ענקית וחברות אמיצה נזרקו לפח בן רגע

    שום דבר לא ממש רמז לי על העתיד לקרות. בבוקר עוד הייתה לי בת זוג. הייתי חלק משניים. בערב כבר הפכתי לאחת. עברי לידר הגדיר זאת הכי טוב שניתן : "חצי משניים, אחד לא שלם".

     

    עוד בנושא:

    נופל וקם: איך להתמודד עם פרידה ב-5 שלבים

    לדבר עם בן הזוג על סקס ולהישאר בחיים

    יצאתם דאעש: 4 הפרידות הכי איומות בעולם

     

    הכרנו דרך חברה משותפת במסיבה. היא שמה עליי עין מהרגע הראשון בזמן שאני ראיתי אותה כאחת מהחבר'ה. היינו מתראות הרבה, שכן היא הפכה לחלק מהמעגל החברתי הקבוע שלי. סופשבוע אחד נסענו כל החברות לאילת. בערב, בתוך סבב המסיבות שביצענו, יצאתי לשאוף אוויר צח על חוף הים. היא הגיחה בעקבותיי, אזרה אומץ ונשקה לי.

     

     

    הופתעתי נורא מאותה נשיקה. עד לאותה נקודה בכלל לא שיערתי שיש לה משהו אלי. במשך חודש התראינו במפגשים חברתיים והתנשקנו בסתר, והיא? היא ידעה בדיוק מה היא רוצה, בזמן שאני הייתי מבולבלת. לאחר חודש היא ניגשה אלי ואמרה: "אני יודעת שאת לא שחקנית. אני יודעת שאת אדם אמיתי אבל אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הבלבול שלך, אז אני לוקחת צעד אחורה".

     

    בדיעבד, זה היה אחד המהלכים הכי מבריקים בהיסטוריית הכיבוש - מהרגע בו לקחה את אותו צעד אחורה, היא נתנה לי את האפשרות לבחון את הסיטואציה מהצד ולראות את התמונה בשלמותה, וכמובן שהצליח לה. אחרי שבוע, לקחתי את המפתח לדירתה מחברתנו המשותפת והפתעתי אותה בארוחת מלכים לאור נרות ויין. וכל השאר? היסטוריה. מאותה נקודה הצטלבו דרכנו לשביל אחד, שביל שנדמה היה שלעולם לא יתפצל.

     

    חשבתי שלעולם לא ניפרד (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    חשבתי שלעולם לא ניפרד(צילום: shutterstock)

     

    סופו של עידן

    ואז ביום אחד, שש שנים של זוגיות, שש שנים של זיכרונות, שש שנים של רצונות, מאוויים, תשוקה אינסופית, אהבה ענקית וחברות אמיצה נזרקו לפח בין רגע. והכל עובר זעזוע: המחויבות, הבית, השגרה, המשפחה, החברויות ובעיקר - הזהות העצמית והערך העצמי.

     

    סיום של מערכת יחסים הוא אירוע מטלטל. הוא מותיר אותך כואב, אבוד, כועס, מבולבל ומפוחד מהעתיד לבוא. לצאת שוב לעולם החיצוני לאחר זוגיות ממושכת וארוכה, זה קצת כמו למות ולהיוולד מחדש. כמו ילד הזקוק למצופים כדי שלא ייטבע. כמו ילד המחפש את דרכו. המעגל החדש הזה אליו אני עומדת להיכנס מרגיש לי לא אמיתי, וכשאכנס - להיכן אני נכנסת בדיוק?

     

    אליזבת קובלר-רוס פרסמה כבר בשנת 1969 את מודל ההתמודדות עם פרידה. הוא כולל שלבים להתמודדות עם מצבי אבל. הראשונים הם ההלם וההכחשה, אחר כך מגיע שלב המאבק – השלב בו ההיגיון (הראש) נלחם ברגש (הלב). זהו שלב של ניסיונות אחרונים להצלת הקשר. כשזה לא עובד, מגיע כמובן הכעס – אשר נובע ומבעבע מתוך העובדה שהפרידה היא אובדן של מערכת יחסים והתנפצותם של חלומות משותפים. אחריו יש עצב - זהו הרגש שמלווה את הפרידה כולה, זהו השלב שקופץ לביקור מדי פעם, ואחרונה חביבה - הקבלה - ההבנה שהקשר בא לקיצו וההשלמה עם העובדה שאתה מוכן להמשיך הלאה.

     

    לאחר התבוננות על עצמי אני יכולה לבשר כי שני השלבים הראשונים מאחורי, ונכון לכתיבת מילים אלו אני בשלב השלישי - שלב הכעס,

    שלב שאצלי מתבטא בתזזיות יתר ובפעילות גופנית ענפה - דברים העוזרים לי לנקות את האגרסיות המבעבעות בתוכי. לשלב הקבלה טרם הגעתי. אבל זהו שלב המגיע בסוף הדרך המפותלת ומלאת העליות והמורדות הזו הנקראת: "פרידה".

     

    נכון לעכשיו אני מתמקדת בלהכיר את עצמי מחדש. בלתת לעצמי מקום ובעיקר בלהיות קשובה לעצמי. פרידה היא כמו אבל. פרידה היא אובדן. זהו תהליך בלתי נסבל אבל הכרחי וחשוב, כי בסופו של דבר - שורשי האלונים מעמיקים רק בשעת סערה.

     

     

    כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    חשבתי שלעולם לא ניפרד
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים