שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ישראל משנה כיוון: מדינה פלסטינית OUT, הקלות לפלסטינים IN
    במערכת הביטחון מודים שהסגר הכמעט-מוחלט על הרצועה הזיק יותר משהועיל. עוד לפני המו"מ בקהיר, ישראל הסירה התנגדות לממשלת אחדות פלסטינית וההסדרה החדשה כבר יוצאת לדרך: עוד הקלות לאזרחים, ומנגנון מניעת התעצמות לחמאס עם פיקוח מצלמות מיוחדות וקשר למחשבי "קבלנים מורשים" בעזה. הפרטים על התוכנית שאמורה להביא שקט לדרום

    העימות האישי בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין נשיא ארצות הברית ברק אובמה רק מכסה על המחלוקת המהותית בין ישראל לארה"ב ובעלות בריתה, שהחריפה בעקבות "צוק איתן". ישראל חייבת לחתור לפתרון שתי מדינות, מתעקשים בוושינגטון ובאירופה; לא ייתכן שכל כמה שנים תזרעו חורבן בעזה ואנחנו נממן את שיקומה. המסקנה שלהם: צריך לחדש בהקדם את המשא ומתן עם אבו מאזן, וזה גם יקל על גיוס העולם הערבי למלחמה בדאעש ובארגונים הקיצוניים. בירושלים מציגים תזה הפוכה, שטמונה בה תפנית דרמטית.

     

    בימים של חוסר יציבות כזו, גורסים בישראל, אי אפשר לשקול בכלל העברת רוב יהודה ושומרון לריבונות פלסטינית מלאה, אפילו אם השטח יפורז. זו תהיה התאבדות מבחינה ביטחונית, אומר גורם מדיני-ביטחוני בכיר, והלחימה הקשה ב"צוק איתן" המחישה מה קורה עם שטח שעזבנו. ובעניין חידוש המו"מ עם אבו מאזן -  זה יביא בוודאות לקיפאון או לפיצוץ ועלול להדליק את הרחוב הפלסטיני. מה גם שספק אם מדינות ערב המתונות זקוקות לתמריץ פלסטיני להילחם באיסלאם הג'יהאדיסטי המסכן את משטריהן.

    שר הביטחון יעלון. מדיניות חדשה (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    שר הביטחון יעלון. מדיניות חדשה(צילום: מוטי קמחי)
     

    לכן במקום לנסות לחתור לפתרון שתי מדינות לשני עמים שיעניק לפלסטינים טריטוריה ריבונית שחמאס ישתלט עליה וממנה יירו רקטות על נתב"ג, צריך לחתור ל'ניהול הסכסוך' עד שהמזרח התיכון יתייצב וגל האיסלאם הקיצוני ידעך. עד לשבועות האחרונים ניהלה ישראל את הסכסוך בגזרת יהודה ושומרון בנפרד ובאורח שונה מהאופן שבו נוהל הסכסוך סביב עזה, אבל כעת הולכים שני המסלולים ומתלכדים. ישראל אפילו מוכנה לשלם מחיר כדי שזה יקרה, ולכן הסירה - שוב, בלי להצהיר על כך - את התנגדותה לפיוס הפנים פלסטיני ולממשלת האחדות המשותפת לרשות ולחמאס. בינתיים התכנסה ביום חמישי ממשלת האחדות הפלסטינית בעזה.

     

    א-סיסי ואבו מאזן. מדבר רק עם הרשות ולא עם חמאס (צילום: AFP PHOTO/HO/ EGYPTIAN PRESIDENCY) (צילום: AFP PHOTO/HO/ EGYPTIAN PRESIDENCY)
    א-סיסי ואבו מאזן. מדבר רק עם הרשות ולא עם חמאס(צילום: AFP PHOTO/HO/ EGYPTIAN PRESIDENCY)

    ישראל מנסה כעת לא רק להרגיע את הרחוב הפלסטיני ביהודה ושומרון כדי למנוע אינתיפאדה, אלא, במקביל ובאותם אמצעים כמעט, למנוע בכלל או להגדיל את מרווחי הזמן בין סבבי ההתלקחות והלחימה בזירת עזה; ישראל לא רק משתדלת לאפשר לרשות של אבו מאזן לבנות מוסדות ויכולות ממשל אפקטיביים באיו"ש בשיטת Bottom up (מהשטח למעלה) - אלא גם לפרוש בהדרגה את מרותה וסמכותה ברצועה.

     

    הביטוי בשטח יהיה הטבות כלכליות והקלות תנועה מקסימליות לתושבי הגדה המערבית, ובהדרגה גם לעזתים, כולל תנועת אזרחים בין שני החבלים הפלסטיניים. המגבלה היחידה תהיה שיקולי ביטחון. בעיקר מניעת התעצמות, ושימור היכולת של צה"ל והשב"כ לסכל ייצוא טרור וחתרנות מהרצועה לגדה.

     

    רצועת עזה אחרי צוק איתן. זקוקה לשיקום במיליארדים (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    רצועת עזה אחרי צוק איתן. זקוקה לשיקום במיליארדים(צילום: רויטרס)
     

    בנוסף לכך, תסייע ישראל ככל יכולתה לשיקום עזה וכלכלתה במטרה ליצור לאוכלוסייה תמריץ לדרוש מחמאס שלא לגרור אותה למלחמה הרסנית נוספת. במערכת הביטחון מודים כעת כי הסגר ההדוק על הרצועה שהטילה ישראל (ולאחרונה גם מצרים) פעל נגד האינטרס הישראלי הכללי. הוא יצר שותפות אינטרסים והזדהות בין ממשל חמאס הנתון במצוקה כלכלית ומדינית לבין אזרחי עזה הסובלים, שרבים מהם, מתוך תסכול וכעס, תמכו במאבק המזוין שיכאיב לאזרחי ישראל. לכן, עוד לפני שהחל "צוק איתן" המליץ צה"ל לקבינט באורח רשמי לנקוט אחרי המבצע במדיניות שתכליתה להיטיב דרמטית את מצבם של תושבי הרצועה הלא-מעורבים, במגבלה אחת - למנוע התעצמות חמאס והג'יהאד האיסלאמי.

     

    החמישייה

    במערכת הביטחון, בהוראת שר הביטחון וראש הממשלה, לא חיכו לסיום המו"מ על ההסדרה המתקיים בקהיר והחלו כבר ליישם בפועל, מיד עם סיום הלחימה, את המדיניות החדשה. מה שאפשר זאת הוא ההידברות האינטימית והתיאום חסרי התקדים שנוצרו בין קהיר לירושלים, בין מתאם הפעולות בשטחים האלוף, יואב (פולי) מרדכי לבין ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה ואנשיו ובין האלוף מרדכי ואנשי משרד החוץ לבין נציג האו"מ רוברט סרי.

     

    האלוף פולי מרדכי. קשרים טובים (צילום: דוברות מתפ"ש) (צילום: דוברות מתפ
    האלוף פולי מרדכי. קשרים טובים(צילום: דוברות מתפ"ש)

    את הגרסה העדכנית של "ניהול הסכסוך" (מה שמכונה "הסדרה") מעצבים למעשה חמישה אנשים: ראש המודיעין בצבא מצרים, הגנרל מוחמד תוהמי, ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד, האלוף מרדכי, חמדאללה וסרי. "החמישייה הפותחת" הזו כבר הגיע לכמה סיכומים מעניינים שיפורטו בהמשך. כדי להבינם נחוץ להדגיש ארבע עובדות חשובות:

     

    1. הנשיא עבד אל-פתח א-סיסי רואה בחמאס זרוע של אויביו, האחים המוסלמים המצרים. לכן שלטון חמאס ברצועה, כפי שניסח זאת גורם ישראלי בכיר, הוא עבור סיסי הבעיה ולא הפיתרון. זו הסיבה שהממשל המצרי מסרב לנהל מו"מ ישירות עם חמאס. קהיר מכירה רק באבו מאזן ובאנשי הרשות ואותם הוא דורש לראות מנהלים את מעבר רפיח ובגבול עם סיני (ציר פילדלפי).

     

    2. מאז עלה סיסי לשלטון, כך טוען גורם בטחוני ישראלי מוסמך, לא קיבלו חמאס או הג'יהאד האיסלאמי ברצועה אפילו רקטה אחת דרך סיני. המצרים הוציאו מכלל שימוש מאות מנהרות מתחת לציר פילדלפי, אך מה שחשוב יותר - הם חסמו בצורה כמעט הרמטית את נתיבי הברחת הנשק והרקטות מסודן לסיני ומסודן למצרים ומשם לרצועה. הם פועלים בנחישות נגד הג'יהאדיסטים בסיני ונוחלים הצלחות לא מבוטלות למרות הקורבנות שהם סופגים. יותר מזה: לאחרונה לא אפשרו המצרים להעביר לרצועה מלט מקטאר כדי שלא ישמש לדיפון מנהרות ובניית ביצורים.

     

    "מובארק העמיד פנים שהוא מנסה לחסום את הברחת הרקטות לסיני בעוד שבפועל נתן לזה לקרות כדי לראות את ישראל מדממת ומוחלשת. הוא לא רצה לראות אותנו נפטרים מהאיום החמאסי", אומר גורם ישראלי ביטחוני בכיר. אבל בימי סיסי האמון בין מערכות הביטחון מלא, וכך גם תיאום ושיתוף הפעולה למניעת התעצמות חמאס שהפך חסר תקדים.

     

    חאלד משעל. חמאס יחדש את הירי? (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    חאלד משעל. חמאס יחדש את הירי?(צילום: AFP)
     

    3. לחמאס וגם לג'יהאד האיסלאמי נותרו אחרי הלחימה "יכולות שיוריות" לייצר רקטות, נשק, מטעני נפץ וכנראה גם כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים). הפעילות הזו כבר החלה, כדי לנסות לשקם את מלאי החימוש שנפגעו, אולם נראה שהיא נתקלת בקשיים. ירי הרקטות לטווחים קצרים מאוד (22-4 ק"מ) שהתבצע בתוך שטח הרצועה בימים ובשבועות האחרונים נעשה למטרות ניסוי, כדי לוודא שחומרי הנפץ שהם מייצרים פועלים כהלכה. אולם חמאס לא ניסה לחדש את חפירת המנהרות ההתקפיות ואין סימן שהוא מייצר בטון בכמויות משמעותיות.

     

    4. חמאס משווע לכספים וסיוע אחר לשיקום הרצועה. הוא זקוק כאוויר לנשימה לפתיחת מעבר רפיח למצרים, כמו גם להקלות משמעותיות בהעברת סחורות ובהקלות תנועה לאזרחיו לגדה וממנה. לכן הוא אינו מתעקש על דרישתו לנמל ימי ושדה תעופה ומוכן להסכים כמעט לכל מנגנון והסדר להעברת סיוע ולמניעת התעצמות שה"חמישיה" מציעה. חמאס גם מוכן לתת דריסת רגל ברצועה, ואף יותר מזה, לאבו מאזן ואנשיו, ומעוניין במימוש הסכם הפיוס שבלעדיו לא יקבל משכורות לפקידי ממשלו ותרומות וסיוע בינלאומיים לשיקום. עם זאת הוא אינו מוכן להתפרק מנשקו. זה הקו האדום שלו.

     

    כמו "עמוד ענן"

    ואלה הם קווי המתאר של "ההסדרה" שלמעשה כבר התחילו ביישומה בשטח:

     

    1. הסדרי הביטחון בגבולות הרצועה זהים כמעט לחלוטין להבנות "עמוד ענן": אזור דיג שרחבו 6 מייל ימי במקביל לחוף (עם אפשרות להרחבה אם הפלסטינים ישמרו על הרגיעה); פרימטר (אזור ביטחוני מיוחד ממערב לגדר הרצועה שצה"ל רשאי לפעול בתוכו בעיקר לסילוק מטענים וחשיפת פתחי מנהרות) ברוחב 100 מטרים; איסור מוחלט על פיגועי וירי מכל הסוגים מתוך שטח הרצועה לשטח ישראל. צה"ל שומר לעצמו את הזכות לסכל מראש ירי או פיגועים היוצאים משטח הרצועה.

     

    2. ישראל תאפשר העברת כמויות מלט וחומרי בנייה על פי הנדרש לשיקום הרצועה בכפוף ל"פיקוח-מונע-התעצמות". הפיקוח הזה יבוצע בשיתוף פעולה בין גורמי סיוע בינלאומיים, ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית. אמצעי הפיקוח נועדו בעיקר למנוע חפירה ודיפון בבטון של מנהרות לסוגיהן והברחה של חומרים ומכונות המשמשים לייצור רקטות, חומרי נפץ ואמצעי לחימה אחרים. סוכם כבר כי הפיקוח יתבצע בשלושה ערוצים:

     

    א. ערוץ הפרויקטים הבינלאומיים המבוצעים במימון ובפיקוח של האו"ם או של מדינות כמו ארה"ב או גרמניה. על פי הסיכום שאליו הגיעו ישראל האו"ם והרשות, הארגונים שמנהלים את הפרויקטים יגישו בקשה שבה יפרטו את כמויות המלט הברזל, הצינורות ושאר החומרים הדרושים להם. הדרישות והכמויות ייבדקו (וכבר נבדקות) על-ידי צוות ישראלי של מהנדסים וטכנאים. אחרי האישור, החומרים יועברו מישראל לרצועה בכמות הנדרשת לפי השלב שבו נמצא הפרויקט. הגורם הבינלאומי יאכסן את החומרים שהועברו מישראל במחסן מיוחד הנמצא תחת שמירה 24 שעות ביממה ועל הנעשה בתוכו מפקחות מצלמות מיוחדות שמעבירות תמונה גם לישראל. בלונים וכטב"מים של צה"ל יעקבו אחרי התקדמות העבודות ויוודאו שהפרויקט נמצא בשלב שעליו דווח וכי השימוש בחומרים מתבצע כמתוכנן וכמדווח.

     

    מנהרות חמאס. אין אינדיקציה לבנייתן מחדש (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    מנהרות חמאס. אין אינדיקציה לבנייתן מחדש(צילום: רויטרס)

    ב. שיקום בתים שנהרסו חלקית או כליל על ידי קבלנים מקומיים. המלט והחומרים האחרים יועבר במעברים מישראל לידי סוחרים מקומיים "מורשים" ומוכרים. הם ימכרו וימסרו את החומרים לקבלני הביצוע אחרי שאלה הגישו דרישת כמויות מפורטת ואחרי שדרישה זו נבדקה ואושרה על-ידי הצוות הישראלי (שכבר הולך ומוקם לצורך זה). "הסוחרים המורשים" ינהלו באמצעות מחשב ותוכנה מיוחדת חשבונאות מפורטת של חומרי בנייה שנמכרו להם ושאותם הם אמורים להעביר לקבלני הביצוע העזתים. על המחשבים יהיה פיקוח מישראל, התקדמות הביצוע תפוקח מהאוויר באמצעות בלון או כטב"מים.

     

    ג. מצרים וישראל לא יתירו העברת צינורות ממתכת לשטח הרצועה שיכולים לשמש לייצור רקטות. כל הצינורות שיועברו לשטח הרצועה לצורך ביצוע פרויקטים יהיו עשויים מפלסטיק. גם על דשנים כימיים לחקלאות תהיה בקרת כמויות. ישראל לא תתיר להעביר לשטח רצועת עזה מחרטות, מכונות כרסום, עיבוד שבבי וליפוף המשמשות לייצור רקטות ואמצעי לחימה אחרים.

     

    כל אמצעי הפיקוח האלה אינם מבטיחים שלא תהיה זליגת חומרים למאמצי ההתעצמות של חמאס. אולם הוגי התוכנית, כולל נציג האו"ם, מבטיחים שזה יהיה בהיקפים קטנים והמודיעין הישראלי יוכל לחשוף אותם בקלות. המודיעין, כמו שידע על פירי המנהרות שנחפרו, אמור לדעת גם על חפירת מנהרות חדשות וייצור רקטות.

     

    3. ישראל דורשת שאנשי הרשות הפלסטינית ינהלו גם את הצד הפלסטיני של המעברים לרצועה כשם שמצרים דורשת שאנשי אבו מאזן יפקחו על מעבר רפיח ועל ציר פילדלפי. אנשי הרשות ישתתפו גם בפיקוח על ביצוע ההסכם בשטח הרצועה.

     

    4. ביריחו כבר החל להתאמן לביצוע משימות אלה 1,200 מגוייסים ואנשי כוח משמר הנשיאות של הרשות הפלסטינית.

     

    5. בישראל יוקם צוות בקרה שבו עשרות מהנדסים, טכנאי בניין ומומחים אחרים שיפקח על העברת הסחורות שיש להן שימוש כפול (אזרחי וצבאי) לשטח הרצועה.

     

    לנוכח כל אלה, מה שיוותר לדון בו בקהיר - בכינוס המדינות התורמות שייפתח ביום ראשון

    ובמו"מ הרשמי שיתחדש בסוף החודש - הוא במימון ובדרישות נוספות שחמאס צפוי להציג. בראשן - נמל ימי ושדה תעופה. מנגד יאמרו נציגי ישראל: אם אין פירוז מלא של הרצועה אין נמל ואין שדה תעופה. חמאס לא יסכים כמובן לתנאי זה אולם בישראל צופים כרגע שבכל מקרה נציגיו לא ישברו כעת את הכלים ולא יפתחו באש.

     

    בחמאס זקוקים למיליארדים ולכמה שנות עבודה כדי לשקם כ-7,000 מבנים שנהרסו כליל, עשרות אלפי מבנים שניזוקו, לתת עבודה למאות אלפי צעירים מובטלים ולשקם את משילותם. הם לא יקבלו את המיליארדים הדרושים להם ואת הסחורות שיגיעו מישראל אם יחדשו את האש. זו משמעות ההרתעה החדשה וכתוצאה ממנה השקט שמקווה ישראל להשיג לתושבי הדרום במסגרת ניהול הסכסוך בגרסתו העדכנית. נחיה ונראה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שחר עזרן
    ראש הממשלה נתניהו. לא תהיה העברת שטחים
    צילום: שחר עזרן
    מומלצים