דנה אינטרנשיונל: "יש בי מעבר לפה ג'ורה"

דנה אינטרנשיונל ואני היינו שכנים. לא שכנים מהסוג שמבקש כוס חלב, גם לא מאלו שמתחזקים יחסי "שלום-שלום". יחסי השכנות של כותב שורות אלו עם הדיווה הסתכמו בהתקלות מקרית בסופרמרקט הקרוב לבית, והצצה של צד אחד אל שגרת (ומלתחת) היומיום של הצד השני. בדיוק הפער הזה שנגלה בין הזוהר והפרסונה הבימתית שלה לבין האדם שבין מדפי החטיפים והקופה עומד מאחורי ההחלטה לכלול באלבומה את "אמונות קטנות", בלדה שלישית שהלחין עבורה יהודה פוליקר, למילותיו של יואב גינאי. שיר שמציג את הצדדים הפחות זוהרים וצבעוניים באישיותה של הזמרת.

"כשאני נוגעת בבלדה, היא חייבת להיות אישית, נוגעת, עצובה ואופטימית כאחד", מספרת דנה. "אני לא יכולה לשיר סתם שיר אהבה על עניינים שבינו לבינה, 'אני מתה עליך- אני חולה'. זה שיר שבא להראות פן אחר של החיים האמיתיים. יש טווח באישיות שלי שמעבר לנוצות ולכל מה שמסמן את החופש, את האומץ, את זו שלא מזיז לה כלום ואת הפה ג'ורה שמופעל מדי פעם. הרי הכל חייב להגיע מתוך כאב, מתוך רגש, מתוך צער. גם חרדות וגם תקווה. כל הדברים האלה. אני לא יכולה להראות רק את האומץ ולא את העומק של הכאב. אין אומץ לב בלי פחד. אין הצלחה בלי כישלון".

"אני אמרתי את זה לפני עשרים שנה כשכבר מבחינתי המידל איסט תמיד יהיה המידל איסט, לא משנה כמה אנחנו בתל אביב נרצה לסובב את זה. אין מה לעשות. מזמן החלטתי שביומיום אלך ברחוב איך שאני רוצה. כשצריך, אני מתחברת ליוקרה, אבל רק כשצריך וכשיש יש מטרה. אין כאן רחובות להסתובב בהם לבושים יפה, אין כאן אתרים מספיק מעניינים, אין כאן שכבות אוכלוסיה שאתה מתחכך בהן ביומיום, אין את כל הגלאמר והשיק שיש בפריז. יש אנשים שמתעסקים ונושמים את זה ואני מכבדת את זה, אבל אני דורשת שיכבדו גם את הצד השני. זכותם של אמנים, זמרים, כל מי שמופיע על במה שיחיה חיים שונים כשהוא קונה את העגבניות שלו בשוק הכרמל".

מתלבשת כמו במידל איסט(צילום: ענת מוסברג)

אז זה הקו האמנותי של כל האלבום? דנה אינטרנשיונל בסימן בלדות עכשיו?

"לא, בכלל לא. לא בזמן הקרוב ולא בכלל. זו תהיה רצועה שונה מכל השאר. זה לא הכיוון שלי. אני חושבת שהתפקיד שלי כאן הוא לשמח והשיר הזה, כמה שהוא עצוב, הוא גם נותן תקווה שנרגיע את עצמנו ואז נגיע למנוחה ולנחלה. אני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה, אני אוהבת להסתלבט ולצחוק על כל דבר, יש לי הומור מאוד מוזר שחברים שלי מכירים, מתחברים ואוהבים אותו. בן אדם זר שייתקל בו עלול לחשוב שהוא איום ונורא. אני אוהבת את החיים, את הצד השמח שלהם, יחד עם כל הצרות, השקיעות והדיכאון שמדי פעם באים".

ברגעים היותר זוהרים של החיים שלך, יוצא שאת עובדת עם ענקים כמו פוליקר.

"לעבוד עם פוליקר זה פשוט לקבל תסכול אחד גדול. לקח לי שנתיים לעבוד על השיר הזה. פשוט נורא קשה לשיר את השיר אחרי שאתה שומע את פוליקר שר סקיצה שלו. אתה רואה את זה יוצא ממנו, מהוורידים שלו, זה שייך לו. זה מרגיש כמו לקחת ממנו ילד ואני מרגישה כמו אמא חורגת. כמה שאני מנסה לאהוב ולהיות נאהבת על ידי הילד החדש שהוא נתן לי ואימצתי, לעולם ארגיש אמא חורגת. אני מקווה איכשהו, בקטן, להגיע לרמה הזו של הרגש שהייתה בסקיצה. כשאני שומעת אותו מאוד קשה לי לקחת את השיר למקום שלי ולבצע אותו. זה נשמע לי כל כך שייך לפוליקר, כל כך חבל שהוא נתן לי את השיר הזה".

"השיר נשמע כל כך שייך לפוליקר, כל כך חבל שהוא נתן לי אותו"(צילום: אילן בשור)

על אף שאף פעם לא נעלמה מהשטח, אלבומה החדש של דנה - שייצא לקראת הקיץ ויכיל להיטי מועדונים ומוזיקת דאנס משולבת ערבית, עברית ואנגלית כמו בימי תחילת הקריירה שלה, הוא הראשון שהיא מוציאה מזה 7 שנים. מה קרה מאז, שמנע ממי שהייתה יורה עד 2007 אלבומים בקצב של אחת לשנתיים, להוציא חומרים חדשים?

"זה הכל בגלל שי כרם, המנהל שלי", היא מספרת. "אני יושבת בצד, לוחצת ואומרת 'בוא נוציא' והוא תמיד מרגיש שזה לא הזמן. הוא אומר, ואלו המילים שלו, ש'כשזמרת מזנה את עצמה ומוציאה להיטים לאורך כל השנה, היא פשוט גורמת לכך שהיא לא רלוונטית, ויוצא כל החשק לשמוע אותה'. חייבים את המרחק הזה, חייבים את השאלות האלה - 'לאן נעלמת? מה את עושה? מה קרה?' ואז לקבל כותרת קאמבק וכל הנלווה לה. מפעם לפעם הקאמבק גדל וגדל והכותרות הופכות להיות מחודדות יותר.

"בזמן הזה התמקדתי בדברים אחרים. הייתה התוכנית 'ישנן בנות', עשינו סרט, עשינו דברים בחו"ל, קמפיינים, הייתי שופטת שנתיים ב'כוכב נולד'. אני כל הזמן עסוקה, אני אדם חרוץ וזה הקצב שלי. אני מודה שהגזמנו בפסק הזמן שלקחנו, הוא היה ארוך מדי".

בדרך הפכת להיות גם אימת צלמי הפפארצי.

"אם תשאל צלמי פאפרצי, הם יגידו לך שהם מתים עלי ושאני בין הבודדות, אם לא הבודדה, שהיא לא זונת יחסי ציבור שמתקשרת אליהם בואו צלמו אותי. זה תחום שאני מעריכה ואוהבת ובלעדיו היה קשה הרבה יותר להתמקם, אבל לכל אחד יש את הקצרים ואת ימי העצבים שלו".

אמונות קטנות

לא חזקה כל כך כמו שחשבתי פעם

הלב למד עם השנים להודות בטעויות

הזמן המתפתל סוגר איתי עוד פער

מעיזה להתבונן בצלקות הדהויות

לא עצובה כל כך כמו שמזמן הייתי

משקיפה במציאות יותר קרוב, יותר פשוט

כל מה שכבר קרה וכל מה שניסיתי

פושט צורה ומשמעות ולא תמיד הכי חשוב

תרגיעי - בסוף תגיעי

אל שדות השקט בתוכך אחרי השיגעונות

תעצמי את העיניים ותביאי

את כל מה שאהבת מזמן באמונות קטנות

נושמת את הזמן יודעת את הרגע

מבינה שהגיון הוא לפעמים גם כן מכאיב

מתאהבת מחדש בכוכבים ברקע

מביטה שוב בעצמי במבט יותר נדיב

תראה אותי עכשיו שותקת כמו פרח

מחר אולי אצרח כמו הנשר בהרים

יש בי גם מבט אחד צונן כמו קרח

ואלף מבטים חמים שלא תמיד ברורים

תרגיעי - בסוף תגיעי

אל שדות השקט בתוכך אחרי השיגעונות

תעצמי את העיניים ותביאי

את כל מה שאהבת מזמן באמונות קטנות