שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: Shutterstock
    עליתי, ולא בגלל המילקי
    כן, המילקי בגרמניה היה לפעמים זול אך באיזשהו שלב ארזתי ועליתי לארץ. למה שאהיה אורחת במקום שאינו שלי ושאינו קשור אליי? במקום לרדת על מנת לחפש, צריך למצוא את הכוחות לעשות שינוי כאן

    ההייפ סביב "מחאת המילקי" או "מחאת ברלין" די מרגיז אותי ולו מהסיבה שרק לפני כשלוש שנים עליתי לארץ ללא הורים או אחים בכוונה לשרת כאן בצבא ולתרום את מלוא יכולותיי לחברה הישראלית. יש לי את הדבר הזה שכיום ישראלים רבים כנראה יקנאו בו, כי לפי הדיווחים הם עומדים בתורים לקבל את ה"צ'ופר" הזה ולעזוב מהר מהר את המקום שבו גדלו וצמחו - דרכון גרמני.

      

    עוד בסדרת הטורים בערוץ הדעות של ynet:

    אחיי, גיבורי המילקי / הראל רם

    לא נעבור לברלין בגלל השואה? / ליש לי אבנר

    כשלברלין קראו דימונה / זיו תדהר

    אלכסנדרפלאץ פינת רוטשילד / טל לוי

    פבל בקנדה, יורי באוסטרליה / איגור טלר

    אדיו מילאנו, צ'או רעננה / ענת לוי

    לבי בתל-אביב ואנוכי בניו ג'רזי / גיורא גריפל

    גם אני ישראלי / אייל פילדסט

    זו לא המדינה שבה גדלתי. דילמת המהגר / רועי סורק

     

    הדרכון שלי לא נקנה בזול. משפחתי ואני עברנו לגרמניה לפני 15 שנים בהגדרתנו כ"פליטים יהודים" מרוסיה, כמו אלפים אחרים מאחינו שהבינו שאין להם מקום ועתיד כל שהוא ברוסיה שאחרי נפילת ברית המועצות. יש כאלה שעברו לישראל, לרוב לא מתוך אידיאולוגיה גבוהה. את הזהות היהודית שלי דווקא גיבשתי בגרמניה, בחברה הגרמנית שקולטת, אך לא מחבבת זרים, חברה שיודעת לתת לך להרגיש לאן אתה שייך ולאן לא. ובעיקר - חברה שרחוקה מכל דבר שהוא יהודי, ישראלי וכדומה.

     

    לא מחלקים שם אושר בשקיות

    זו חברה שבה הצעירים חסרי זהות או אידיאלים עמוקים, ששאיפותיהם מכוונות לכסף, למעמד האישי ולמסיבות. מי שמחפש עומק או משמעות לחייו מעבר לחשבון בסופר, מגבש את שארית זהותו ועוזב את המקום. גרמניה מזדקנת. היא מחפשת בעלי מקצוע מוכשרים ומדענים, ויש בה הרבה אנשים שרוצים את הגינה ואת השקט שלהם. מנגד, יש צעירים חסרי תועלת שמחפשים כסף מהיר - וכמובן יהודים חסרי מסורת וגאווה לאומית. אלה שמאמינים כי דווקא בגרמניה מחכים להם בזרועות פתוחות לגלות את גאונתם שבישראל פספסו, לחלק להם דירות, ומשכורות גבוהות, רכבים, ואושר בשקיות.

    יהודי בפרנקפורט. בגרמניה לא מחכים לכם בזרועות פתוחות (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    יהודי בפרנקפורט. בגרמניה לא מחכים לכם בזרועות פתוחות(צילום: רויטרס)
     

    צעירים ישראלים בסביבות גילי חלמו על עתיד טוב יותר באחת המדינות שבהן "יש הכול" - גרמניה, בריטניה, ארצות הברית - ואילו אני הייתי בגרמניה בקרב עם שאינו עמי, בחברה שאינה שלי וחלמתי לעבור למדינה שהוקמה "בדיוק עבורי", כפי שהבטיחה מגילת העצמאות. ישראל היא מדינת היהודים. בעוד אתם מצאתם לעצמכם מותג חדש - "היורדים לברלין", או ללונדון וכמובן לגן העדן האמריקני - לי הייתה גאווה אחת, להיות מסוגלת לעשות את דרכי לכאן, לשרת בצה"ל, להפוך ליהודיה עצמאית ולא לאורחת שאינה שותפה להיסטוריה של ארצה ושל עמה.

     

    כן, בדיוק כפי שתיארו זאת אנשי העלייה הראשונה והשנייה, הזכורים משיעורי האזרחות המשמימים - לי זאת הייתה מציאות אמיתית מאוד, מורגשת מדי יום. בארץ, מעבר לסל הקליטה "הכול כך מפנק", חיכו אתגרים רבים - חיים לבד ללא משפחה, התשלומים, השירות, העבודות הזמניות, חוסר המקצוע, הנדידה ממקום למקום, השפה והמנטליות השונות. יוקר המחיה המפורסם. יאללה, עליי. אם זה חלק מהחשבון של להיות ישראלי, אז עושים את החשבון, וממשיכים הלאה. כי למה שאגור לי סתם עם הדרכון הגרמני שלי אי שם בתנאי החממה של מדינת הרווחה, הממון, והקריירה? האם זה הכרחי? האם אני שווה יותר מהישראלי הממוצע שחי בארץ, מתמודד עם הקשיים, ועדיין אוהב את המדינה שלו? למה שהוא יתאמץ לחיות בארץ ואני אצפה בו מרחוק?

     

    כן, חברים, ישראל היא המדינה שלי, ולא בגלל הזכויות שהיו לי פעם במשרד, אלא כי בחרתי להיות ולחיות כאן. אני מודה, לא גדלתי בארץ. סולם הערכים שלי נבנה בשתי ארצות, ומושפע מתרבויות שונות. לא זכיתי להזדהות עם מערכוני הילדות של ישראלים בני גילי, ולא הכרתי את החינוך כאן, לא למדתי אזרחות. למשפחתי היו התמודדויות משלה.

     

    לבחור בישראל מרצון

    כשגרנו בגרמניה, ארץ החלומות החדשה הזאת עבור יהודי ישראל, לא חיינו טוב. כן, למילקי הלא כשר ולשאר המאכלים היו לפעמים מחירים זולים. אך בשגרה התרכזנו גם אנחנו בלשרוד, ולא בעשיית קריירה וברכישת דירות. הנסיעות היו יקרות, היה תשלום עבור המעון, הביטוח, ושכר הדירה. כמו לצעירים, כך למבוגרים בגרמניה קשיי השפה גורמים לבעיות למצוא עבודה מסודרת. גם ללא הפליטים והמהגרים יש מספיק ילדים במשפחות הנתמכות על-ידי הרווחה - והגרמני ממעמד הביניים ממש לא אוהב אנשים מסוג זה. ועוד פחות מכך הוא אוהב מהגרים זרים שבאו לתפוס את המשרות הפתוחות ולעשות כסף על חשבון האוכלוסייה המקומית. ולא עובר יום שלא מתפרסם איזה מאמר מתחכם שלא משאיר רושם טוב על ישראל והישראלים.

    לא הכול זה מחיר המילקי (מקור: פייסבוק) (מקור: פייסבוק)
    לא הכול זה מחיר המילקי(מקור: פייסבוק)
     

    באיזה שהוא שלב ארזתי את חפציי ועליתי לארץ. כי גם אם איש לא מתנכל לך, לא מטריד אותך ואתה חי בשקט - למה שתחיה במקום שלא שלך, שלא מזדהה איתך, שלא קשור אליך בפן ההיסטורי או המשפחתי. כשיש לך מקום אחר וחברה שכמה שמתסכל לפעמים לגור בקרבה, עדיין זה משהו שהחברה רוצה בך, שתהיה חלק ממנה.

     

    לא כל אחד חייב לעשות צעד קיצוני כמו עלייה. אך מי שרוצה לחיות חיים טובים, בהחלט צריך לבחור להיות בישראל מרצון. לא מתוך כפייה, או חוסר ברירה. לאנשים שמרגישים שהחשבון בבנק או בסופר מגרש אותם מישראל, ושהמחסור בדיור מעיד שלא רוצים אותו, באמת אין סיכוי. אלה אנשים שרק מבזים את מדינתנו בפרהסיה, ומאחורי המילים הגבוהות עומדת היעדרות טוטאלית של ערכים.

     

    עצוב לי שבתור אחת שבאה "מבחוץ" אני רואה צעירים חסרי ניסיון והיגיון שמעדיפים לבחור בירידה מתוך מיאוס, ייאוש (וזה בגילאי ה-20 וה-30? לא מוקדם קצת?), או בגלל ירידה בערכי הנאמנות לחברה, אהבת הארץ וחיבור לזהותם. רבים ייעלבו כשיצביעו עליהם ויגידו "בוגד!", אך לא ירצו לבחור באומץ ולומר "זאת המדינה שלי, אני כאן ואני אשאר כאן מרצון". לעומת אלה שירדו על מנת לחפש, מי שיישאר צריך למצוא את הכוחות ובמקום לדבר על מחאות, להתחיל לשנות את מה שמזמן טעון שינוי. מקווה שאזכה להיות ביניהם.

     

    חיה טל, בת 23, עלתה לפני שלוש שנים מקלן שבגרמניה שם התגוררה עם משפחתה כ-12 שנים. כעת פעילה בארגון "המדרשה הציונית" בירושלים

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים