בת 29, לא מעשנת, צמחונית - ג'ודי חלתה בסרטן הלשון
ג'ודי חצרוני לא האמינה שזה קורה לה: לא מעשנת, לא שותה, צמחונית ועוסקת בפעילות גופנית, ודווקא היא חלתה לפני גיל 30 בסרטן הלשון - מחלה הנפוצה בקרב גברים מבוגרים ומעשנים. על תלאות הכריתה, השחזור, ההקרנות והכימותרפיה היא מספרת ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
כמי שגדלה בבית עם הורים "פריקים" לחיים בריאים, אבא פיזיולוג ותזונאי ואמא קלינאית תקשורת, אימצה ג'ודי חצרוני כבר מילדותה את הנוסחה המנצחת לבריאות טובה. "מעולם לא עישנתי, אני לא שותה אלכוהול, אני צמחונית, מיניקה כפייתית ומרבה בפעילות גופנית. אני הסמל לאיך צריך לחיות נכון," היא אומרת.
לכן, כשגילתה לפני שנה פצע שהתמקם על הלשון שלה, היא אפילו לא העלתה בדעתה כי הוא עלול להיות סרטני. אבל המציאות המתעתעת הפתיעה אותה.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
חדשות בריאות נוספות:
הסרטן הפריד בין התאומים אמיתי ואופיר בני ה-13
הבעיה עם נתרן ומלח ומאילו מזונות כדאי שתתרחקו
מנתח בכיר בהדסה: "בטיחות ההשתלות בבי"ח - בסימן שאלה"
הכל התחיל באמצע קיץ .2013 חצרוני (31), נשואה ואם לגלעד (5 וחצי) וגאיה (שנתיים), הייתה בעיצומו של מרוץ הגשת עבודות סוף סמסטר בלימודי ההסבה להוראה אקדמית באוניברסיטה. למרות הלחץ, היא הקפידה על סבב הנקה קבוע לתינוקת שלה. "בין הריצות וההתרוצצויות שמתי לב שעל הלשון שלי, מצד ימין,
התפתח כתם בהיר. לא כאב לי, אז הנחתי לזה."
אך ככל שחלפו הימים, הכתם הפך כיבי ומכאיב. רופא המשפחה שבדק אותה קבע שמדובר בפטרת וצייד אותה במרשם למשחה. "נצמדתי להוראות השימוש, מרחתי פעמיים ביום והכיב נספג כמעט לגמרי. הייתי כל כך עסוקה בהנקה ובהגשת העבודות שכמעט לא התעסקתי בלשון."
"היה קשה לי לדבר"
את חופשת הקיץ בילתה עם משפחתה בארה"ב, ומיד כשחזרה, חזר גם הפצע. "הרגשתי גוש על הלשון. כאב לי לאכול, היה לי קשה לדבר והתפתחו גם כאבים שהקרינו לאוזן ולגרון," היא מספרת. כשניסתה לקבוע תור למומחה פה ולסת דרך קופת החולים הודיעו לה שיש תור פנוי רק כמה חודשים קדימה. "אבל מי יכול
היה לחכות? אז קבעתי באופן פרטי תור מעכשיו להיום," היא מספרת.
המומחה שבדק אותה חשד בממאירות והפנה אותה לביצוע ביופסיה דחופה בבית חולים. את חצרוני הוא לא שיתף עדיין בחששותיו, "כך שהגעתי רגועה יחסית לניתוח. אבל בסוף התהליך, כששאלתי את המנתח מה זה יכול להיות והוא השיב בלקוניות 'אנחנו בודקים כל מיני חדשות', כבר התחלתי להילחץ. 'אתה חושב שזה סרטן?' שאלתי אותו. 'זה אחד הכיוונים', הוא ענה לי," היא משחזרת.
שבוע אחר כך זומנה לקבלת התוצאות. "הרופא ישב איתנו ובישר לנו שמדובר בגידול סרטני בלשון. הוא התפלא כשאמרתי לו שמעולם לא עישנתי," היא מתארת. היא שאלה את הרופא אם היא עומדת למות ואם תוכל להמשיך להיניק את התינוקת שלה. שתי התשובות שקיבלה היו שליליות.
ימים אחדים אחר כך עברה חצרוני ניתוח שארך למעלה מ 14- שעות. הרופאים נאלצו לכרות 40% משטח הלשון, ובלוטות לימפה ורוק נלקחו לשם בדיקת מעבדה. בסיום כריתת הגוש התחילה הפעולה המורכבת והמסובכת: לשחזר את מחצית הלשון שנכרתה. את השתל - המורכב מעור, שריר וכלי דם - נטלו המנתחים מהיד של חצרוני. את החור שנפער עקב כך ביד סתמו הרופאים בעור שנטלו מהירך.
"העירו אותי בהתאוששות," היא משחזרת, "ולא זיהיתי את עצמי. הייתי מחוברת לזונדה ולהנשמה, עם גבס ביד ותחבושת ברגל." היא הועברה לאשפוז במחלקה, ונאסר עליה לדבר במשך חודש. "הוזנתי דרך הזונדה ובימים הראשונים הקאתי הכל. היו לי כאבים מטורפים. מה שבעיקר זכור לי מאותם ימים זה החשש של הרופאים מדחיית השתל. הם בדקו מדי יום באמצעות מכשיר מיוחד את זרימת הדם בתוכו. חייתי על משככי כאבים, וכשלא סבלתי - ישנתי."
כשבועיים אחר כך השתחררה חצרוני לביתה, "רזה 4-ב קילו, יום לפני יום ההולדת 30-ה שלי. זה היה מטורף."
בני המשפחה המורחבת יצאו מגדרם כדי להנעים לה את האירוע ואירגנו מסיבת מילקשייק. "זה היה מעודד," היא מספרת. "בהמשך נכנסתי לתהליך התאוששות. כבר הורשיתי לדבר, אבל הקול היה חלש ולא יכולתי להגות צלילים מסוימים. למזלי אמא שלי הדריכה אותי ונתנה לי כל הזמן טיפים שקידמו אותי. בהמשך כבר יכולתי לאכול מרקים ופסטות ואז, כשהתחזקתי פחות או יותר, לפני מסלול הכימותרפיה וההקרנות שחיכה לי, החלטנו בעלי ואני לשאוב ביציות. למרות שיש לי כבר שני ילדים בבית יש סיכוי גדול שנרצה להרחיב בעתיד את המשפחה."
ששת הטיפולים הכימיים שעברה, אחד מדי שבוע, לוו במקביל 33-ב הקרנות מקומיות. "זאת הייתה תקופה אינטנסיבית ואיומה," היא מתארת. "חלל הפה התמלא בפצעים ובכוויות, הלשון נהייתה רפויה, מסורבלת ולא תפקודית. מה שהזין אותי היו שייקים עתירי ויטמינים וקלוריות ועירויי נוזלים. הייתי ברצפה. הקאתי. עברתי לישון במשרד. לא רציתי לראות את בעלי ואת הילדים. ימים ארוכים שכבתי חלשה ואבודה במיטה."
התנחמה באפייה
העוגן היחיד שמצאה היה אפייה. "אין לי מושג למה מכל הדברים דווקא האפייה הוציאה אותי מהמיטה," היא אומרת, "אבל כל בוקר התעוררתי ליצירה של מאפים שונים. אולי הידיעה שזה מה שישמח את המשפחה שלי היא שבסופו של דבר ניצחה את הדיכאון".
בעודה ממתינה שהמאפים יצאו מהתנור, התחילה חצרוני להפנים את המידע מחוברות ההסברה שקיבלה מהאגודה למלחמה בסרטן. "פתאום כל הכאוס הזה התחיל לקבל התחלה, אמצע וסוף. זה נתן לי התחלה של שליטה על החיים שלי."
בסיום הטיפול הגיעה משקלה 39-ל ק"ג. "אבל מהנקודה הזו רק עליתי. הדיבור שלי כמעט זהה לזה שהיה לפני הכריתה ואני לא מוגבלת באוכל, למעט מזונות יבשים או דביקים במיוחד. המפתיע הוא שאחרי שנים של הפסקה חזרתי לתחביב הגדול שלי, שירה, והצטרפתי לחבורת הזמר של המושב."
לדבריה, המחלה דווקא חיזקה אצלה את הדבקות באורח החיים הבריא, שמעודד לדבריה את ההחלמה. כמי שנתמכה על ידי מדריכי האגודה לסרטן החליטה חצרוני, מיד אחרי שהחלימה, לתרום לאחרים. "עברתי קורס הדרכה ואני מרצה מטעם האגודה בבתי ספר על סיכוני העישון ועל השהייה הלא מבוקרת בשמש. בעבר עזרו לי, ועכשיו, כשאני בריאה, אני רוצה למנוע את המחלה מאחרים".
לפנייה לכתב/ת 
