שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    חצי שנה אחרי: מה נשאר מחוק מיחזור הפסולת האלקטרונית
    תקופה לא קצרה עברה כבר מאז הוחל החוק המחייב את מיחזורם של מכשירי אלקטרוניקה. האם כוונת המחוקק באמת באה לידי ביטוי בשטח ומה עוד ניתן לשפר? מנכ"ל תאגיד המיחזור החברתי "אקומיוניטי" סוקר את התחום

    ב-1 במרס השנה נכנס לתוקפו חוק מיחזור הפסולת האלקטרונית, שנועד לטפל בכ-130 אלף טונות של פסולת אלקטרונית אשר נכנסת לשוק מדי שנה. מדובר באחד מהחוקים הסביבתיים החשובים ביותר, שכן מלבד היקף הפסולת שהטמנתה תיחסך, מכילים מוצרי האלקטרוניקה שלנו כמה מהחומרים המסוכנים והרעילים ביותר לסביבה: מהניקל והקדמיום בחלק מהסוללות ועד לאבקות הברזל במסכי המחשב והטלוויזיה, שכאשר הן פוגשות במי התהום הן מזהמות אותם כליל.

     

     

    בעולם קיימים חוקים מעין אלו כבר שנים ארוכות, החל משווייץ שהייתה הראשונה לחייב מיחזור אלקטרוניקה ומוצרי חשמל כבר לפני 20 שנים. החוק, בדומה ל"אחיו" הוותיק יותר - חוק האריזות - מטיל את האחריות למימון פעילות המיחזור על היצרנים והיבואנים של הציוד האלקטרוני. בהבדל משמעותי מחוק האריזות בו פועל תאגיד מיחזור אחד, בתחום מיחזור הפסולת האלקטרונית פועלים מהיום הראשון לכניסת החוק לתוקף שני תאגידי מיחזור שזכו כבר להכרה: התאגיד הפרטי "מ.א.י" והתאגיד החברתי "אקומיוניטי".

    מפעל למיחזור פסולת אלקטרונית ()
    מפעל למיחזור פסולת אלקטרונית
     

    חצי שנה לאחר כניסת החוק לתוקף הוא זמן טוב לבחון את היתרונות והמגרעות שלו, ולבדוק אילו שינויים עוד חייבים להתרחש על מנת שישראל תמחזר פסולת אלקטרונית ביעילות.

     

    ההישג המרשים ביותר של החוק הצעיר הוא שעד כה חתמו עם אחד מתאגידי המיחזור יבואנים אשר מבחינת משקל הפסולת מהווים כ-80% מהחברות החייבות בהתקשרות. אין זה דבר של מה בכך: בתחום מיחזור האריזות, בו קיים כאמור תאגיד אחד (ת.מ.י.ר) מזה שלוש שנים, חתמו עד כה יצרנים ויבואנים אשר משקל האריזות שלהם מהווה כ-40% מהשוק.

     

    הסיבה המרכזית הינה כי בתחום הציוד האלקטרוני, מרבית השוק "שייך" לעשרה יבואנים. מבין החברות שהצטרפו לאחד משני התאגידים, נתח השוק של "אקומיוניטי" עומד 62.5%.

     

    בין השאר הצטרפו לתאגיד החברתי שבעה מבין תשעת היבואנים הגדולים ביותר בישראל, כל חברות הסלולר המרכזיות (פרטנר, פלאפון, סלקום ויורוקום) וכ-70% מהחברות המייבאות סוללות, ובראשן אנרג'ייזר, דיפלומט, ותדיראן סוללות. בתחום הקמעוני חתמו עם "אקומיוניטי" כ-700 נקודות מכירה של מוצרים אלקטרוניים ברחבי ישראל, ובראשם כל חנויות שקם אלקטריק, מחסני חשמל, טרקלין חשמל, המשביר לצרכן, ניו פארם, אייס, וסופרפארם. כל אלו מחויבים כבר היום לאסוף מהציבור מכשירי חשמל ישנים ולהעבירם למיחזור.

    החתימה על התקנות למיחזור הפסולת האלקטרונית: מימין, השר להגנת הסביבה עמיר פרץ; מנכ"ל ERP, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה דויד לפלר, יו"ר דירקטוריון "אקומיוניטי" יוסי בן שלום (הבעלים של DBSI) וצחי עין גל ()
    החתימה על התקנות למיחזור הפסולת האלקטרונית: מימין, השר להגנת הסביבה עמיר פרץ; מנכ"ל ERP, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה דויד לפלר, יו"ר דירקטוריון "אקומיוניטי" יוסי בן שלום (הבעלים של DBSI) וצחי עין גל

     

    הישג חשוב נוסף הוא כניסתו לשוק הישראלי של תאגיד המיחזור הגדול ביותר באירופה בתחום פסולת אלקטרונית - ERP. התאגיד האירופי פועל ב-16 מדינות (כולל ישראל), וחבירתו לתאגיד "אקומיוניטי" קיצרה משמעותית את תקופת ההסתגלות לחוק החדש על ידי לימוד הלקחים שהצטברו כתוצאה מפעילות של למעלה מעשור בכל אירופה.

     

    בנוסף להישג הזה יש לציין את העובדה שהחוק מחייב העסקת אנשים עם מוגבלויות בתהליך המיחזור, עובדה שהובילה מפעלי מיחזור רבים לחבור לעמותות המסייעות לאלו ולקלוט לשורותיהם עשרות עובדים עם מוגבלויות המועסקים כיום בתנאי שכר מלאים ושוויוניים.

     

    החוק הוביל גם לשני תהליכים חיוביים שאינם קשורים אליו ישירות, וקשורים להסדרת תחומים שהתנהלו באופן פיראטי בחלקם: גופים ומגרשים העוסקים במיחזור פסולת שפעלו ללא רישיון, פועלים כיום להסדרת מעמדם - שכן העבודה עם התאגידים מחויבת קבלת רישיון ודיווח מסודר.

     

    לצד ההישגים, בחצי השנה בה החוק קיים נחשפו כמה מגרעות מהותיות שמעיבות על היכולת למחזר ביעילות:

     

    • ישראל היא שוק קטן. בשל כך, אין בה יכולת למחזר את כל המוצרים. מסכי מחשב ו-LCD, המכילים אבקות מתכת כבדה ורעילה, מצריכים מפעלים מיחזור מיוחדים שאינם קיימים בארץ. גם בתחום הסוללות אין בישראל כמעט יכולת למחזר סוללות, ורובן הגדול מועברות להטמנה מיוחדת ברמת חובב. יתכן שיש מקום לקביעת יעדי איסוף בשונה מיעדי מיחזור.

     

    • החוק מחייב את תאגידי המיחזור להתקשר בהסכמים עם הרשויות המקומיות לשם מימון יישום הסדרים לאיסוף פסולת אלקטרונית וסוללות בתחומן. אלא שבשלב זה אין אפשרות מעשית להתקשרות עם הרשויות המקומיות שכן במציאות בה קיים יותר מתאגיד אחד, נדרשת הרשות המקומית לקיים הליך תחרותי לבחירה בין התאגידים. אלא שאין כרגע פרמטרים באמצעותם תוכל הרשות לבצע את הבחירה הזו.
      בנוסף, דמיינו מצב שבו תאגיד אחד אוסף את הפח שהציב בעיר מסוימת, תאגיד שני אוסף במקביל ציוד מחנות שנמצאת באותה כתובת, ואילו תאגיד שלישי שולח משאית משלו לאסוף מחשבים ממשרדים באותו בניין. העלות של שליחת שלוש משאיות לאותה כתובת תגולגל בסוף ליבואנים - ומשם לצרכנים.
      מהבחינה הזו המצב דומה לשוק הסלולר - לא ייתכן שכל ספק יציב אנטנה משלו ולכן החברות כולן חולקות את אותה תשתית. מסיבות אלו (ואחרות) נדרשת הסדרה של פעילותם של יותר מגוף אחד, בדומה להסדרים שמיושמים במדינות שונות באירופה בהן פועל יותר מתאגיד מיחזור אחד.

     

    בינתיים חשוב שתדעו - קניתם מקרר חדש? דעו לכם שהמוביל של המשווק מחויב לאסוף מכם את המקרר הישן ולהעבירו למיחזור באמצעות תאגיד מיחזור. קניתם לפטופ? חנות המחשבים חייבת לקחת מכם את המחשב המוחלף ולהעבירו למיחזור באמצעות תאגיד מיחזור; יש לכם מכשיר חשמלי ישן שברצונכם להעביר למיחזור? המשווקים המרכזיים בישראל כבר מחויבים לאסוף אותו מכם באחת מנקודות המכירה.

    בסופו של דבר זה בידיים שלנו: ככל שיותר אנשים יתעקשו נצליח להגיע ליעדים השאפתניים שקבועים בחוק, לטובת הסביבה – ולטובת כולנו.

     

    צחי עין גל הוא מנכ"ל תאגיד המיחזור החברתי "אקומיוניטי"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים