חינם ברשת: דילן חוזר למקורות, ניל יאנג סולו

המדור שמקדם מוזיקה חדשה ומעניינת מרחבי העולם חוזר הפעם לאבות המוזיקה האלטרנטיבית - בוב דילן וניל יאנג. ולקינוח: קליפ חדש ומהפנט

גיא חג'ג'פורסם: 31.10.14 , 03:22

נכון, נכון - המדור הזה נוצר כדי לקדם מוזיקה חדשה ואמנים חדשים ומעניינים מרחבי העולם. אבל חובב מוזיקה חדשה רציני לא מפנה את גבו לאמנים ותיקים, שלא לומר מקשישים, שבלעדיהם, כל המוזיקה החדשה הזו הייתה נשמעת בוודאי אחרת לגמרי.

לכן מוקדש המדור הפעם לשני ענקים, אגדות חיות, שאמנם מייצרים עדיין מוזיקה חדשה, אבל נודעים בעיקר בזכות המוזיקה הישנה שלהם. שני אמנים שאפילו שההורים שלכם אוהבים אותם, הם עדיין רלוונטיים ונוכחים ומשפיעים. אני מדבר על שני החברים שלי, ניל ובוב.

ארוחת החינם המופרזת לגמרי של השבוע

בוב דילן. מה עם בוב דילן, באמת? יש איזה אלבום חדש באופק? התשובה היא "כן, אבל יש גם משהו אפילו יותר טוב". כן, כי דילן מתכנן להוציא בקרוב את Shadows In The Night (אף על פי שאין עדיין תאריך רשמי לאלבום המוכרז הזה). ו"יש משהו אפילו יותר טוב" כי, ובכן, תקשיבו רגע.

ב-1966 עבר דילן תאונת אופנוע. בשלב הזה הוא כבר היה רחוק מאלמוני. הוא היה הכוכב הבלתי צפוי הכי גדול של הסיקסטיז, דובר של דור בעל כורחו, אייקון, כותב שירים שהגדיר ושינה את העשור תוך כמה שנים ספורות. אבל הוא היה גם אדם פרטי, והתהילה העצומה לה זכה נתנה את אותותיה.

אחרי תאונת האופנוע, בקיץ 1967 - אנחנו מדברים על תקופה שבאה מיד אחרי Highway 61 Revisited ו-Blonde On Blonde, כן? שיאים עצומים - הוא נסוג אל ביתו במדינת ניו יורק. הוא התרחק מעין הציבור אבל הייתה זו תקופה פוריה במיוחד של כתיבת שירים, ויחד עם להקת הליווי The Hawks, שתהפוך מאוחר יותר ל-The Band הוא הקליט בביתו ובמרתף ביתם (שכונה The Big Pink) יותר ממאה שירים.

הכוונה הייתה להקליט שירים שאמנים אחרים יבצעו, ואכן, בשנים שלאחר מכן אמנים רבים - כולל The Band עצמם - זינקו במצעדי הפזמונים כשהם מבצעים שירים שנכתבו והוקלטו בסשנים האלה, שהפכו לאגדיים. מעריצי דילן הפיצו במשך השנים גרסאות שונות של הקלטות שונות מאותם סשנים, ו-24 מתוכם יצאו רשמית ב-1975, באלבום The Basement Tapes.

עכשיו, כחלק מסדרת The bootleg series שמוציא דילן בעצמו (שהיא הכל חוץ מבוטלג, כלומר הקלטה לא-רשמית), יוצא אוסף חדש שמכיל, לדברי דילן, את כ-ל השירים שהוקלטו ב-1967, בגרסאותיהן המקוריות מאותו מרתף אגדי. מדובר בחגיגה - מה חגיגה, פסטיבל אופורי - לחובבי דילן. ב-NPR מזרימים 12 שירים מתוך המארז העצום (6 דיסקים), שייצא לחנויות בשבוע הבא.

ארוחת החינם המוגזמת של השבוע

ועכשיו, למשהו אחר לגמרי. טוב, לא לגמרי, אבל אחר מספיק. ניל יאנג הוא אמן בלתי צפוי. מצד אחד, אפשר לזהות שיר שלו תוך שתי שניות מהרגע שהוא מתחיל לשיר. מצד שני, קשה לצפות את כל מה שיגיע מסביב לקול הכה-מזוהה שלו. הוא יכול להוציא אלבום פולקי אינטימי, רק הוא, גיטרה אקוסטית ופסנתר, הוא יכול להרעיש איצטדיונים עם הקרייזי הורס, הוא יכול להקליט אופרת-רוק, או אלבום שלם של פידבק, או להפתיע באלבום מופת שכולל רק אותו ואת הגיטרה החשמלית שלו - את כל הדברים האלה הוא אכן עשה.

ועכשיו נראה שהוא מפתיע אפילו את עצמו. Storytone, האלבום החדש שלו, מנוגן על ידי תזמורת סימפונית בת 92 נגנים, או לחילופין עם ביג בנד ג'אזית ומקהלה. אם זה לא מספיק מפתיע, אז הוא מגיע גם ב"גירסת סולו", שבה מנגן יאנג את אותם שירים בדיוק לבד לבד, כך שאתם יכולים לקבל את הצד המועדף עליכם של יאנג - אקוסטי ובודד, או בומבסטי ותזמורתי.

רק שיהיה ברור - זה לא "קאמבק". יאנג כאן ולא מפסיק לזוז, להתחדש ולהקליט. רק השנה הוא הוציא אלבום קאברים, וב-2012 הוציא שני אלבומים גם כן. אדון יאנג, אנחנו עכברי האינדי מצדיעים לך. ומקווים שב-2015 תגיע לישראל למרות הכל.