ב-6 בנובמבר יפתח בג'יי.סי.סי מנהטן הפסטיבל השמיני הנקרא "ישראל אחרת". הפסטיבל, שנוסד ב-2007 ביוזמה של קרול זייבר, נוצר כדי להגביר כאן את המודעות לתופעות חברתיות בישראל שבדרך כלל לא זוכות לתשומת לב בקרב הקהילה היהודית האמריקאית. הדגש בפסטיבל הוא על סרטים העוסקים בקבוצות מיעוטים שונות בחברה הישראלית ובפרט במיעוט הישראלי-ערבי. הפסטיבל השנה יכלול מגוון סרטים, פאנלים ומופעים שיערכו במשכן ג'יי.סי.סי באפר ווסט סייד כמו גם בבית הקולנוע סינמה וילאג' שברחוב 13 ויוניברסיטי פלייס.

"אנחנו מציגים מגוון רחב של יצירות חדשות המשקפות את הלך הרוח העכשווי בשיח החברתי והפוליטי בישראל", אומרים מנהלי הפסטיבל. אירועי הקיץ האחרון, הכוללים את מבצע "צוק איתן" ואיתו את הוויכוח על שאלת הלגיטימיות של ביקורת על מדינת ישראל בקרב הקהילה היהודים, יצרו אווירה שבה הפסטיבל עצמו מתמקם כנקודה רגישה ומאוד עכשווית בשיח הקהילתי של יהדות אמריקה. מבחינה זו מתקשר הפסטיבל עם שני אירועים בולטים אחרים שהתקיימו לאחרונה: הכנס הראשון של "הלל הפתוח", שהתקיים לפני שבועיים בבוסטון ביוזמה של סטודנטים יהודים מרחבי ארצות הברית הדורשים את החופש למתוח ביקורת על המדיניות הישראלית ביחס לפלשתינים, מצד אחד, ומצד שני ההפגנות הזועמות שהתקיימו מול מטרופוליטן אופרה בשבועות האחרונים במחאה על העלאת האופרה "מות קלינגהופר", שנתפשה כאן כתומכת בטרור ואנטישמית.

"בקיץ האחרון, בניו-יורק, הרגשנו שלא היה מקום לישראלים וליהודים אמריקאים להתבטא נגד המלחמה", אומר מנהל הפסטיבל, אייזק זבלוקי. "הלכתי לעצרות תמיכה בישראל וכשניסיתי להעלות בשיחות את העובדה כי מדובר באובדן חיים בשני הצדדים, אמרו לי שזה משהו שאסור לומר כרגע, שעכשיו זה הזמן להתרכז רק בשכול הישראלי. זאת היתה האווירה.

מתוך הסרט "מפריח היונים"

"יוצרים רבים שהביעו ביקורת על המדיניות הישראלית מצאו את עצמם תחת מתקפה בקיץ. בנושא הזה בדיוק יערך הפאנל 'פרספקטיבה אחרת' (יום א', 9.11, 12:00), שיורכב מאמנים המציגים סרטים בפסטיבל ואורחים נוספים כמו הזמרת והשחקנית מירה עווד, העיתונאי והסופר סייד קשוע, והשחקן מנשה נוי, שספגו תגובות קשות בעקבות דברים שאמרו נגד המלחמה. הפאנל יעסוק בקושי להתבטא בישראל ובקרב יהדות ארצות הברית, כאשר הדעות שלך לא נמצאות בקונצנזוס.

"הפסטיבל הוא לא פוליטי באופן ישיר", מבהיר זבלוקי. "הדיונים והסרטים שיוקרנו מנסים לחדור מבעד לכותרות היומיומיות ולספר את הסיפור האנושי המורכב של החברה בישראל מנקודת מבטם של המיעוטים".

אחד הסרטים הללו הוא TRANSIT, סרט תיעודי המועמד לפרס האוסקר הפיליפיני ושצולם כולו בישראל. הסרט עוקב אחר משפחה מורחבת של מהגרי עבודה פיליפינים ומציג את הקשיים ומורכבות הזהות החברתית של עובדים זרים. קשיים אלו מועצמים על ידי החוק הישראלי המאפשר גירוש ילדי פועלים זרים. "מה שמעניין בסרט", אומר זבלוקי, "הוא שאנשי ההגירה והמשטרה מוצגים כאנשים רגילים, שפשוט עושים את עבודתם, והביקורת שמוצגת בו כלפי המדינה מגיעה דווקא מהישראלים שמגיעים לעזור למשפחה להתמודד מול הרשויות".

מתוך הסרט Sweets

סרט בולט אחר שיוקרן במסגרת הפסטיבל הוא סרטו של נסים דיין, "מפריח היונים", המבוסס על ספרו של אלי עמיר. הסרט עוסק בקהילה היהודית בעיראק לפני שעלתה לישראל, ומתמקד בקבי, נער המצטרף למחתרת הציונית שמנסה לשכנע את היהודים בעיראק לעלות לארץ. "הסרט ייחודי במובן זה שהוא מראה לנו את החיים, השפה והתרבות שיהודי עיראק איבדו כשעלו לארץ", אומר זבולקי. "זה הדבר היפה שאפשר לעשות בקולנוע – להראות עולמות שכבר לא קיימים".

מה הייחודיות של פסטיבל ישראל אחרת בעינייך?

"אני מסתובב המון בפסטיבלים. בשנים האחרונות יש לי הרגשה שרוב הסרטים הישראלים שמוצגים בהם הם מהסוג שאנחנו מציגים ב'ישראל אחרת', זה הפך לדבר שהקולנוע הישראלי מאוד גאה בו. מה שחשוב וייחודי בפסטיבל שלנו הוא הערך המוסף שהפאנלים והשיחות מעניקים לסרטים. יש שיחה אחרי כל סרט, בה נדונה המורכבות של הבעיות החברתיות שעולות. מדובר בדיונים ולא בצעקות, ניסיון להיכנס בעובי הקורה של הנושאים המוצגים בהשתתפות היוצרים ומומחים חברתיים ואחרים. אני רואה את פסטיבל 'ישראל אחרת' קודם כל כשיחה".

סרט מעניין נוסף שיוקרן בפסטיבל הוא "מזרח ירושלים, מערב ירושלים", המתעד את תהליך הקלטת אלבום בו הזמר והגיבור המקומי דיוויד ברוזה משתף פעולה עם אמנים פלשתינים ואמריקאים. הסרט Invisibles מביא את סיפורו של צעיר בדואי המסיים שירות צבאי בצה"ל ומתקשה להשתלב בחברה הישראלית לאחר השחרור. גם סידרת הטלוויזיה הקומית "עבודה ערבית", אותה יצר העיתונאי והסופר סייד קשוע, עוסקת בערבי-ישראלי המנסה להשתלב בחברה הישראלית ופרקים מתוכה יוקרנו בפסטיבל. הסרט "תרשום, אני ערבי" מספר על המשורר הפלשתיני המוערך מחמוד דרוויש וסיפור אהבתו ונישואיו לאשה יהודיה. מוחמד בכרי, אורח קבוע בפסטיבל וחבר בצוות שהביא להקמתו, מגיע עם סרט קצר בשם Blackness. בין הפאנלים הבולטים נמצאים Challenges of A Young Country, בו העיתונאים ארי שביט ודיוויד בליית' ישוו בין האתגרים איתם מתמודדת ישראל בשנתה ה-66 לאלו שעמדו בפני ארצות הברית כשזו הייתה רק בת 66. בפאנל נוסף תתמקד השיחה בקיטוב שבין הציפיות הלאומיות מציבור במדינה לבין הרצון והצורך בביטוי עצמי.

הפסטיבל יפתח עם סרטם התיעודי של נורית קידר וירון שני, Life Sentences, שיוצג על ידי הבמאי אלן ברלינר, ויינעל עם Sweets של יוסף פיצ'חדזה. על סרט זה אומר זבלוקי: "בתור אחד שרואה כמעט כל סרט ישראלי שיוצא, אני מרשה לעצמי לומר שברמה הקולנועית הוא עולה על כל סרט ישראלי שראיתי בשנים האחרונות. ויזואלית מדובר בעילוי, כמו סרטים של טרנטינו או לינץ'".