חודש מהיום / טור

רק לפני 30 ימים היינו בטוחים שהכל יהיה אחרת. בסך הכל 30 ימים מאז "הרגע המכונן של הספורט הישראלי" ואירועי הדרבי החמורים שהסעירו מדינה שלמה. 30 ימים לקחו ל"רגע מכונן" להפוך לסתם עוד רגע. אפיזודה נקודתית בהיסטוריה. כזה שנשכח תחת הררי הכותרות הפומפוזיות, הוועדות הסתמיות והמילים הבלויות. 30 ימים אחרי ששרת המשפטים הכריזה בכנסת כי "זו מכת מדינה", אף המלצה לא גובשה לכדי מסקנה בשטח. כי הרי צריך עוד זמן לדבר ולדבר, עד שלא יהיה מה להגיד. אף ענישה לא הרתיעה, כי הזמן מקהה את החושים ומדינת היהודים היא גם מדינת הרחמים. עוד גזר דין מגוחך, עוד ענישה רפה, עוד להבה שכובתה.

רצף האירועים המכוערים בדרבי:

• צפו במהומה: אוהד תקף את זהבי, הדרבי פוצץ
• "המאבטחים הגיבו באיחור, התפקוד היה לקוי"
• הוארך מעצר התוקף של זהבי, קטטה אלימה מחוץ לביהמ"ש
• בנס לא היה כאן רצח / שרון דוידוביץ' על סערת הדרבי
  

המשטרה שוב דורשת סכומי עתק על עבודה כושלת, מאבטחים חסרי הכשרה שומרים עליכם במגרשים, מפחדים מהביריונים ומפנים את הגב ליציעים. 30 ימים עברו, משמע - 30 ימים פחות עד האירוע הבא.

סטופ, חוזרים למציאות. נוחתים ב־5 לנובמבר 2014. אם הטקסט למעלה הרגיז אתכם או נראה לכם הבוקר חסר היגיון אחרי הרעש הבלתי פוסק של מאורעות בלומפילד, זה הזמן לעשות מעשה. פעם נוספת הגיע הספורט הישראלי לצומת, רק שהפעם הוא חייב לעצור ברמזור האדום ולהחליט לאן הוא פונה. הוא לא יכול שוב לנסוע ישר מבלי להסתכל לאחור. עכשיו, ממש עכשיו, זה הזמן להפסיק לדבר, להפסיק להאשים אחד את השני ולזרוק מילים ריקות מתוכן. זה הזמן למצות את מלוא הדין עם המתפרעים, הזמן להקים כוח שיטור מיוחד למגרשים, הזמן להקים בית דין לספורט. לשנות דברים מהיסוד. עכשיו, כשאנחנו עדיין בכותרות. עכשיו, לפני שהמילקי או תקציב המדינה ישכיחו מאיתנו את הזעזוע של ערב יום שני. עכשיו, לפני שיעברו 30 ימים ושוב נשכח הכל. לפני שנגיד "אז היינו יכולים לשנות, עכשיו זה מאוחר מדי".

צפו: חברה של ניימאר על סגווי בביקיני

הנשיכות של לואיס סוארס בליל כל הקדושים

מסי, ניימאר ומסצ'ראנו ל-NBA? צפו בסל האדיר