איך נשמע שילוב בין נירוונה לארקייד פייר?

אני יודע, החורף רק עכשיו מתחיל לטפטף פה, אבל מעבר לים, בארצות הברית ובאירופה, כבר קר מספיק ומאוחר מספיק בשנה כדי להתחיל בהכנות לחג המולד. ולמה אני משעמם אתכם בטקסים השנתיים של ארצות רחוקות? כי זו התקופה בשנה שבה הולך ונסגר ברז האלבומים החדשים והמעניינים, ונפתח הברז השנתי והמייגע של אלבומי חג מולד, אוספי להיטים ואלבומים חדשים של אמנים גדולים מדי ומשעממים מדי.

בשבועיים האחרונים של דצמבר כל העולם הנוצרי יוצא לחופש ושום דבר לא יוצא. כבר עכשיו, בסוף נובמבר, מתחילים להרגיש את הדלדול. לכן, עד שיגיעו האלבומים החדשים והמיוחלים של הוו-טאנג קלאן והסמשינג פמפקינס, אתרכז כאן בעיקר בקליפים חדשים ובאמנים חדשים ששווה להכיר ולא יופיעו כאן אלבומים חדשים להאזנה חופשית. ככה זה. ניפגש אחרי החגים.

קליפ השבוע

"I Feel Everything” של Waters הוא שיר בטעם של פעם. רוק רזה מצד אחד ופזמון גרנדיוזי מצד שני, כאילו נירוונה וארקייד פייר החליטו לשתף פעולה, איכשהו. גם הקליפ שלו הוא בטעם של פעם - שוט אחד ארוך, שמתבסס הרבה מאוד על הנוכחות וההבעות של סולן הלהקה, בלי כל מיני להטוטים ומטריות צבעוניות ואשליות אופטיות כמו ש-OK Go לימדו אותנו לקבל מקליפים של שוט אחד ארוך.

זה קליפ שאין בו כמעט כלום ועם זאת הוא אפקטיבי לגמרי. כשהוא נגמר, בא לראות אותו שוב, בין השאר כי הפזמון הזה לא יוצא מהראש.

שיר השבוע

"The One I Love" הוא אולי השיר הכי ענוג ששמעתי מ-Blonde Redhead כבר הרבה מאוד זמן, אם לא אי פעם. יש בו עדינות שהתגעגעתי אליה. הקליפ שלו הוא אולי לא הדבר הכי מעניין בעולם - אלא אם כן אתם מתגעגעים כמוני לניו יורק ומוכנים לקבל אותה גם כעיר גשומה ואפורה - אבל הוא הולם בצורה נאה את השיר החדש.

אמן השבוע

האינטרנט מלא בשיכפולים: זמרים שנשמעים כמו זמרים שנשמעים כמו זמרים אחרים. לפעמים כל כך קשה להתבלט בים השכפולים הזה. ולפעמים כל מה שצריך הוא מניירה קולית אחת שתתפוס את האוזן, כמו אצל Stef T, זמרת ניו זילנדית שהוציאה בחודש שעבר את EP הבכורה שלה. האם יש כאן צלילים שלא שמענו? לא ממש. אבל השירים טובים והשירה של סטף נעימה מאוד מצד אחד, ומעניינת מספיק מצד שני כדי לתפוס לגמרי את האוזן. צ'ק איט אאוט.