שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לישון עם הגבר שמאיים לגמור אותך
    לרגל יום המאבק באלימות כנגד נשים, עו"ד גילה ברזילי עם כל הסיבות שבגללן כדאי לך לשקול לבקש צו הגנה כבר במקרה האלימות הראשון

    ארנון (השמות בכתבה בדויים) הוא איש הייטק ושלומית היא מורה בתיכון. הם התחתנו לפני כעשר שנים ונולדו להם שני ילדים. השנים חלפו ובמהלך משבר זמני שעבר על המשפחה, האידיליה עלתה על שרטון – והגיהנום התחיל.

     

    עוד בנושא:

    8 סימנים שאתה צריך לפנות לטיפול מקצועי

    אני האישה שניצלה מרצח על ידי בן זוגה

     

    ממריבה למריבה, ארנון החל להשתמש באיומים קשים כלפי שלומית, שעם הזמן הלכו והחריפו ושמאוחר יותר כבר מומשו בסטירות ודחיפות, ולעתים אף יותר. ואולם, למרות שלא אחת איים "לגמור אותה" ולמרות תחושת הפחד הגוברת, היא נמנעה במשך תקופה ארוכה מלפנות למשטרה או לבקש צו הגנה ("צו הרחקה" בשפה יומיומית).

     

     

    קשה להסביר את האימה הבלתי פוסקת שמלווה נשים כמו שלומית - אמהות במשפחות לכאורה נורמטיביות, וקשה אף יותר להסביר מדוע רבות כל כך מקרבן אינן פונות לבקש צו הגנה גם כאשר האיום על חייהן נראה יותר מממשי.

     

    מהיכרות איתן, הנשים האלה לא תמיד יודעות מה לעשות כיוון שמה שקורה בביתן נופל לגדר "תחום אפור" - הבעל, שנתפס כגבר נורמטיבי ואפילו "מצליחן", מאיים "באוויר" או מחלק איזו סטירה פה ושם, אך לרוב מתנהג בצורה "שפויה"; לחילופין, הוא מתעלל באשתו באופן קבוע אך מתפקד כאב נהדר לילדים.

     

    הכתובת שעל הקיר

    אחת לתקופה עולה לכותרות סיפור נורא על רצח אישה בידי בן זוגה, כשנתוני ויצ"ו מדברים על למעלה מ-190 מקרים מאז תחילת 2004. יהיו הנתונים כאשר יהיו, תמיד מעציב לקרוא ציטוטים מפי השכנים והקרובים, שמדברים על הרצח בזעזוע שבדיעבד ומספרים על בני זוג "רגילים ומתפקדים לחלוטין".

     

    כשהמקרים האלה עולים, מתברר - לא באופן גורף, אבל פעמים רבות מדי - שחרף העובדה שהאלימות שהנרצחת ספגה בחייה הובילה אותה למשטרה ואף להגשת תלונות נגד בן הזוג, היא סירבה להשתמש בזכותה לצו הגנה מפניו. לפעמים הגורם לכך הוא בושה ולפעמים זאת פשוט מחשבה תמימה, שלפיה די בהפרדת כוחות כדי למנוע את הפגיעה הבאה.

     

    "לפעמים די בהפרדת כוחות כדי למנוע את הפגיעה" (shutterstock) (shutterstock)
    "לפעמים די בהפרדת כוחות כדי למנוע את הפגיעה"(shutterstock)

     

    למרבה האבסורד, לא מעט מסיפורי האלימות במשפחה, כולל אלה שמסתיימים בטרגדיות, גוררים אצבע מאשימה מטעם החברה - לא רק כלפי הרוצח אלא גם כלפי הקורבן, שכביכול ראתה את הכתובת על הקיר. גם אם ההאשמות מעלות סלידה אוטומטית - והן מעלות, אי אפשר להימנע מהעובדה שצו ההגנה הוא כלי מניעתי אפקטיבי ביותר ולעתים קרובות גם היחיד שמסוגל לפתור את המצב החמור.

     

     

    לפי החוק, לבתי המשפט יש סמכות רחבה במתן צוי הגנה, שכן הם רשאים להגביל בהרחקה מהבית למשך שלושה חודשים לפחות. יותר מכך - אם האדם שהצו הוצא נגדו עובר עליו, הוא צפוי למעצר מיידי על ידי המשטרה מבלי שיהיה צורך בהוכחות כלשהן מטעם הצד הנפגע. במלים אחרות, מדובר בהרתעה בעלת ערך אמיתי ולראיה, רוב הגברים שבית המשפט מטיל עליהם צווים אכן עומדים בהם ומאוחר יותר אף מסכימים להגיע להסדרים שמקנים ביטחון לנשותיהם.

     

    לצו ההגנה יש כוח מציל חיים ועובדה היא שנשים שעושות בו שימוש חיות בביטחון ומסוגלות להתנהל ללא חשש. עם זאת, ראוי שהגורמים שבכוחם לנפק את הצווים – המשטרה ובתי המשפט - יפעילו את המנגנון הזה לא רק במקרים של סכנת חיים מיידית אלא גם באלה שנופלים בגדר אותו "תחום אפור", כאשר הגצים שעפים בין בני הזוג נראים בבירור. זה צעד מקדים למניעת התלקחויות שאת סופן רואים לעתים קרובות בעמודי החדשות, כשכבר מאוחר מדי.

     

    הכותבת היא עו"ד לענייני משפחה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים