נתניהו נגד העולם: זה לא אני, זה אתם

בנימין נתניהו עמד אמש על הפודיום במשרד ראש הממשלה והודיע לעולם שהוא נגדו. בודד, ללא בני ברית אמיתיים ונאמנים, ללא שותפים לדרך וללא משענת פוליטית של ממש, עמד ראש ממשלת ישראל והכריז: זה לא אני, זה אתם. לא אני אשם שלא קיבלתי מספיק קולות בבחירות האחרונות, אתם אשמים שלא הצבעתם לי בהמוניכם. זה לא אני שנכשלתי בניסיון למנוע מאירן להפוך לגרעינית – זה יאיר לפיד, שרצה להקשיב לרוחאני באו"ם. זה לא אני שדרדרתי את מצבה המדיני של ישראל בעולם וחירבתי את היחסים עם בארצות הברית – זה לפיד וציפי לבני שמתחו ביקורת על הבנייה בירושלים ובהתנחלויות. וזה לא אני שאחראי ליוקר המחיה ולבעיות הדיור. זה אחד, יאיר לפיד. הוא אשם בכל.

איך שלא הופכים את זה, התמונה מאמש הזכירה ליותר מדי אנשים את 1999. גם אז נתניהו עמד מול האומה כשהוא בודד, נטוש ורדוף. עיניו אדומות ופניו קפוצות. כולם בוגדים בו, כולם תוקפים אותו, כולם מחפשים להדיח אותו. אז, בימים ההם, מופעים תיאטרליים ליוו את הופעותיו של נתניהו. המציג הינו שחקן, אמר פעם מישהו. את הסרת האפוד המפורסם החליף ראש הממשלה בנשיכת שפתיים. את "הם מפחדים" הוא החליף ב"הם עושים לי פוטש". במשפטים קליטים ובסיסמאות אין לנתניהו מתחרים. גם בכישרון לקחת קרדיט על מהלכים מוצלחים ולהפיל את האחריות לכשלים על אחרים. נתניהו הוא ראש ממשלת הצלחות. שריו - שרי כישלונות.

לפני פחות משנתיים עמדו לצדו ומאחוריו משה כחלון, דן מרידור, בני בגין, גדעון סער, גלעד ארדן, מיקי איתן, לעתים גם סילבן שלום. היום משתרכים אחריו משה פייגלין, ישראל כץ, יובל שטייניץ, ועוד כמה עסקנים. היחידים שמשוגרים לאולפנים להגן עליו הם גלעד ארדן וצחי הנגבי. השאר או לא רוצים, או לא רוצים אותם.

מי בדלת? נתניהו לפני הנאום(צילום: אמיל סלמן)

אז עם מי נשאר ראש הממשלה? מצד אחד עם עסקנים, ומצד שני עם קיצוניים. זו הנבחרת של נתניהו, אלה עמודי התווך הפוליטיים שלו. אבל מילא הליכוד. הם חיים איתו, והם תלויים בו. הם יתייצבו מאחוריו בעת הצורך, כי בלעדיו הם יראו את הכנסת רק בטלוויזיה. מחוץ לליכוד, במפלגות האחרות, מצטברות אנרגיות מטורפות נגד נתניהו. שלוש המילים שנשמעו אמש יותר מכל בשידורי הטלוויזיה היו "רק לא ביבי". כור גרעיני ממש של אנטי-ביבי. אף אחד לא מאמין לו, אף אחד לא מעריך אותו, אף אחד לא רוצה לראות אותו ממשיך בתפקידו. אפילו החרדים, בעלי הברית הטבעיים ומי שמנעו לכאורה פוטש נגדו,

מסרבים להתחייב בפומבי שיתמכו בו אחרי הבחירות. כולם נגדו, אישי לגמרי, "רק לא ביבי".

נתניהו בטוח בצדקת דרכו והוא משוכנע שגם הפעם הציבור יבלע כל בלוף ויתמוך בו בקרב האיתנים נגד הרשעים לבני ולפיד. אלא שהסקרים שפורסמו בערוצים 10 ו-2, מראים תמונה הפוכה: רוב הציבור חושב שהוא אשם במשבר הפוליטי שנוצר, ומאשים אותו בהקדמת הבחירות. תרגילי המאצ'ו (שיחת ההשפלה הלילית עם לפיד ופיטורי השרים אמש) לא עבדו. עם 22 מנדטים בסקרים, נתניהו צריך להתחיל לדאוג: הניסיון ההיסטורי מלמד כי נתניהו מאבד מנדטים במהלך מערכות בחירות, וכי המספרים איתם מתחיל הליכוד קמפיין בחירות הם לעולם גבוהים יותר מתוצאות האמת בקלפי.

ולנתניהו יש סיבות לדאגה. השטח בליכוד כבר בוער. הפעילים הוותיקים, הלומי הקרב של בחירות 1999 ו-2006, הפוסט טראומטיים של ההתרסקויות הגדולות, של שנות המדבר באופוזיציה, בלי הג'ובים ומנעמי השלטון, כבר מריחים באפם המנוסה תבוסה אפשרית. הם יודעים לזהות מגמות, הם חיים בשטח, נוסעים במוניות וקונים בשוק.

גדעון סער ובנו דוד, אתמול. פניות מפעילים להתמודד לראשות הליכוד(צילום: מוטי קמחי)

פעם, כשהשטח בער, נהוג היה לכתוב מכתבים, לצאת להפגנות, לקיים מפגשי פעילים סוערים. היום כשמפחדים, הליכודניקים מסמסים. בהמוניהם. ברשת ב' דיווח אמש יואב קרקובסקי כי סער קיבל ביממה האחרונה פניות רבות מצד פעילי ליכוד בכירים שהפצירו בו להתמודד לראשות הליכוד מול נתניהו. בליכוד אמנם לא נהוג להדיח יו"ר מפלגה שהוא ראש ממשלה, אבל לכלל הזה יש יוצא מן הכלל: אם הליכוד יידרדר בסקרים, ופעילי הליכוד יחושו שעם נתניהו הם עלולים לאבד את השלטון, הם עשויים לבקש להדיח אותו לטובת סער, שיודע להרכיב קואליציה ונחשב מקורב מאוד לנשיא המדינה, ריבלין. אבל בשביל זה צריך לקרות נס: סער, היחיד שיכול לאיים על נתניהו בתוך הליכוד, צריך לחזור לפוליטיקה ולהתמודד. אם לשפוט לפי החיוך הגדול שהיה מרוח על פניו אתמול כששיחק עם בנו דוד בפארק הירקון, הסיכוי שזה יקרה לא נראה גבוה במיוחד.