שתף קטע נבחר

"העולם הזה מלא ברוע ואין אנשים טובים"

הילדות של יעל הייתה קשה במיוחד: "עברתי התעללות מינית בצורה מאוד אכזרית, הייתה כלפיי אלימות מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית, מצד שני האחים החורגים. פחדתי לדבר, פחדתי להגיב או להגיד משהו. פחדתי להיות נראית, והעדפתי לשתוק". לקראת אירוע ההתרמה של עמותת "ילדים בסיכוי", בהשתתפות החברים של נטאשה ואביב גפן, יעל מספרת כיצד הצליחה ללמוד להאמין מחדש בבני אדם

שמי יעל, היום בת 26. לומדת לתואר ראשון בתחום טיפולי באחת האוניברסיטאות בארץ. סיפור חיי הוא לא סיפור רגיל של ילדה הגדלה בחיק משפחתה להורים טובים ואוהבים. ילדה המקבלת את צרכיה הפיזיים, נפשיים וכל מה שילדה אמורה לקבל מהאנשים שאמורים להיות הכי קרובים.

 

נולדתי בצפון הארץ, למשפחה שלא הייתה מסוגלת לגדל אותי, אמא שאינה בריאה בנפשה ואבא שבקושי מעורב. המשפחה הייתה מוכרת לרווחה ובגלל הזנחה קשה שהייתה בבית, הוחלט, עוד בגיל ילדותי המוקדמת, להוציא אותי למשפחת אומנה, בתקווה ששם יהיה לי יותר טוב. אך שם, במשפחת האומנה, הפגיעה בי רק התרחבה.

 

עברתי התעללות מינית בצורה מאוד אכזרית, הייתה כלפיי אלימות מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית, מצד שני האחים החורגים. פחדתי לדבר, פחדתי להגיב או להגיד משהו. פחדתי להיות נראית, והעדפתי לשתוק.

 


"הכל היה נתפס בעיני כמאיים ומפחיד, כי זה מה שחוויתי". צילום אילוסטרציה

 

בסופו של דבר, לאחר שנתיים שראו שמצבי מדרדר הוציאו אותי משם והעבירו אותי למעון, שם קיוויתי שיהיה לי יותר טוב אך גם שם קיבלתי מכות כי הרטבתי במיטה והעונשים היו קשים מאוד עבורי מכיוון שהזכירו לי את האימה שחוויתי במשפחת האומנה.

 

כבר בנקודה הזו של חיי ידעתי שאין לי אף אחד בעולם וזהו, אמרתי לעצמי עוד בתור ילדה שהעולם הזה מלא ברוע ואין אנשים טובים, הכל היה נתפס בעיני כמאיים ומפחיד, כי זה מה שחוויתי. בגיל שמונה סיימתי את השהות במעון שהיה עם לינה ועברתי מספר רב של פנימיות.

 

לאחר השירות הצבאי קיבלתי כאפה רצינית

לא היה לי פשוט להסתגל כל פעם למקום אחר, ורוב הפנימיות שהייתי בהם ויתרו עלי כי עשיתי בעיות, כמו לא ללכת לבית הספר לשתות אלכוהול, היו לי בעיות התנהגות קשות. למזלי בפנימייה האחרונה הצלחתי להישאר עד גיל 18 וזה היה המפתח שלי להתגייס לצבא. ובאמת עם כוחות לא כוחות, וחוסר הסתגלות למערכת הצלחתי לסיים שירות צבאי מלא.

 

לאחר השירות הצבאי קיבלתי כאפה רצינית. שאלתי את עצמי. מה עכשיו? לאיפה עכשיו את הולכת? ונכנסתי לדיכאון מאוד עמוק כי לא ידעתי איך אצליח לשרוד. אני בלי כסף, בלי משפחה, והמדינה הפסיקה לספק מקומות עבור מישהי כמוני. לא היה לי מושג איך לשכור דירה, לנהל חשבון בנק. הדברים הפשוטים שכל ילד יודע לעשות, אותי לא לימדו והיה לי מאוד קשה להתמודד עם המציאות הקשה שאליה נקלעתי.

 

היו לי חלומות. תמיד היו לי. אבל לא ידעתי איך אני הולכת לממש אותם. לא ידעתי מאין להתחיל או למי לפנות.

 

בחסד אלוהים, ממש במקרה. שהייתי בת 22 לאחר שחרור מהצבא, וללא מקום לינה קבוע שמעתי על עמותת "ילדים בסיכוי". והם נתנו לי סיכוי רציני. ניפגשתי עם מנהלת התכנית "גשר לעצמאות" (תכנית שהעמותה מפעילה, שמלווה את בוגרי הפנימיות והאומנה, חסרי העורף המשפחתי) וסיפרתי לה את הרקע שלי. העמותה ישר סיפקה לי מקום ללון בו.

 

שכר הדירה היה ממש מסובסד. קיבלתי דירה מדהימה במרכז הארץ, שם התגוררתי עם עוד צעירים שיש להם רקע דומה לשלי. העמותה סיפקה לי דיור במשך שלוש שנים, ושם הרגשתי שהם המשפחה שלי. עשינו שבתות וחגים ביחד באופן קבוע.

 

למדתי לקחת אחריות על חיי

במהלך השהות שלי בדירה הייתה לי מלווה אישית שפגשה אותי כמה פעמים בשבוע ואפילו מעבר לשעות עבודתה והיא עשתה איתי עבודה נהדרת - התחלתי להשלים את כל תעודת הבגרות שלי, עשינו תכנית אישית שמטרתה הייתה לקדם אותי בתחומים בהם לא ידעתי להתנהל כמו לנהל חשבון בנק, לחסוך כסף, להתמיד בלימודים למרות שקשה, להתמיד בעבודה, למדתי לחשוב על העתיד ולא רק על הרגע. למדתי לקחת אחריות על חיי. ובעיקר למדתי איך מכל קושי אפשר לצמוח.

 


 

לאחר שלוש שנים שסיימתי את השהות בדירות, הליווי הצמוד לא פסק, הם עזרו לי להתקבל ללימודים גבוהים (כיום אני סטודנטית לתואר ראשון), ועד היום אני ממשיכה לקבל מלגות לימודים, הזמנות לטיולים, קישורים לקרנות שמסייעות בלימודים, שיעורי עזר, תמיכה נפשית ומקיפה שמזכירה לי שאני לא לבד ויש אנשים שמאמינים בי. כל קושי או בעיה או דילמה שיש לי, אני יודעת שיש לי למי לפנות בעמותה.

 

אני יכולה לומר בכנות רבה שאין לי מושג איפה הייתי עכשיו בחיי ללא הליווי הצמוד, ללא האהבה האינסופית, והאכפתיות. העמותה

 "ילדים בסיכוי" לא נרתעה מהמטען הכבד שאיתו הגעתי, מחוסר האמון שהיה לי כלפי העולם, ובעיקר כלפי עצמי. ההפך הוא הנכון; אני מקבלת חיבוק, חיבוק אמיתי. למדתי שישנם כאן, בעולם, ממש במקביל לעולם שהכרתי בעבר, אנשים טובים בדרך, הרוצים לעזור ללא רצון לקחת ממך, אלא רק לתת לך, ומכל הלב.

 

השם המלא של הכותבת שמור במערכת.

 


 

  • "עמותת ילדים בסיכוי" הוקמה ב-1986 במטרה לסייע לילדי הפנימיות והיא פועלת בעיקר בתחומים שאינם מתוקצבים ע"י משרד הרווחה, החינוך והבריאות, תוך תיאום וליווי של השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה. המטרה העיקרית היא להעניק לכל ילד הזדמנות דומה לזו של הילדים החיים עם משפחותיהם, כדי שיגדל להיות מבוגר עצמאי ומועיל. העמותה המסייעת לאלפי ילדים החיים בפנימיות ברחבי הארץ , גיבשה בין השאר את תוכנית "גשר לעצמאות" - תכנית להמשך חייהם העצמאיים של בני הנוער, לאחר שהם יוצאים מהפנימייה בגיל 18 ואמורים להתחיל חיים עצמאיים.  

 

  • האירוע השנתי של עמותת "ילדים בסיכוי –המועצה לילד החוסה", יתקיים השנה תחת הכותרת "שותפים לסיכוי" ויכלול מופע של "החברים של נטאשה" עם אביב גפן כאורח. מתי? 17 בדצמבר 2014, נר שני של חנוכה, בשעה 20:00. היכן? בית האופרה - המשכן לאומנויות הבמה ת"א. איך רוכשים כרטיסים כתרומה למען ילדים בסיכוי? באתר  או בטל' : 03-6475075.

 

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
"היו לי בעיות התנהגות קשות". צילום אילוסטרציה
צילום: shutterstock
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים