שתף קטע נבחר

"אם תאכל את כל הירקות תקבל קינוח"

גם אתם אומרים את זה לילדים, ובטוחים שבכך אתם עוזרים להם לאכול טוב ובריא יותר? מסתבר שההיפך הוא הנכון, ואתם רק גורמים להם להאמין שירקות זה "רע" וקינוח - "טוב". הדיאטנית תרצה שני מסבירה למה, ואיך בכל זאת תגרמו לילדים לאכול ירקות

אצל רבים מאתנו טבוע הזיכרון של ההורים האומרים: "תסיים את האוכל בצלחת ותוכל לאכול את הקינוח". הנוהג לאכול קינוח מתוק בסיום הארוחה התקבע בתקופה שבה כמות המזונות המתוקים שהיו אוכלים במהלך היום הילדים (וגם ההורים) הייתה קטנה יותר. יש בה אפילו הגיון מסוים - כאשר אוכלים אוכל מתוק בצמידות למזון אחר, העלייה של רמות הגלוקוז בדם עקב אכילת המזון המתוק מתונה יותר. עם זאת, חשוב לדעת שהקינוח מהווה חלק נכבד מתצרוכת הקלוריות ומנת הסוכר היומית של הילד.

 

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

 

עוד על תזונת ילדים בערוץ הורים :

עוברים למוצקים: מתי אפשר להושיב בכיסא אוכל?

במקום ממתקים: כך תגרמו לילדים לאכול פירות

כל ילד שמן זקוק לדיאטה? 18 מיתוסים

 

נוהג זה הפך לרעה חולה כאשר הוא החל להיות התניה על פיה הילדים חייבים לאכול ולסיים את האוכל מהצלחת, גם אם אינם רעבים, כדי להגיע למזון הנכסף - הקינוח. בדרך זו גורמים לילדים להתעלם מתחושת הרעב/שובע שקיימת באופן מולד אצל כל ילד. למעשה, בכך אנחנו שוחקים עד כדי אובדן תכונה בריאה וחיובית שהעניק לנו הטבע האנושי. בהתניה זו הילדים נדרשים לאכול גם אם אינם רעבים את כמויות האוכל שלהורים נדמה שהם צריכים לאכול.

 

לאחרונה נערך מחקר בילדים בגילאי שנתיים עד חמש שבו ניתן הקינוח יחד עם הארוחה ונבדקה כמות האנרגיה שהילד מקבל מהם, בהשוואה לארוחות בהן הילד קיבל את הקינוח רק בסיום הארוחה. במחקר נמצא שמתן קינוח בסיום הארוחה העלה את כמות הקלוריות שהילד אוכל. בימים אלה, בהם השמנה בילדים הפכה למגיפה, זוהי נקודה שחשוב לקחת בחשבון ולשנות את הגישה.

 

"אם ניתן קינוח עם האוכל - הוא לא יאכל את שאר המנה" 

זהו החשש שעולה אצל ההורים. קינוח אינו אמור להיות מזון המשביע את הילד, ואם הוא כזה כנראה צריך לשנות את הכמות אותה מגישים לו. הקינוח יכול להיות קוביית שוקולד, עוגייה או כדור שוקולד למשל.

 

דרך נוספת ומומלצת היא להפריד את הממתק מהארוחה. במקרה זה הוא הופך לחלק מארוחת ביניים ואינו מותנה באכילה של אוכל אחר. למשל, ניתן להנהיג אחר הצהריים ארוחת ביניים ליד שולחן האוכל ובה להגיש פרי ועוגייה או מעדן ופרי.

 

במקרה כזה בהחלט יתכן מצב והילד יאכל את העוגייה ויבקש אחת נוספת. לכן, חשוב להסביר לו שישנה הגבלה בכמות הממתקים ולהדגיש כי הם אינם בריאים בכמויות גדולות. הצבת הגבול בכמות הממתקים חשובה בדיוק כמו הצבת גבולות בנושאים אחרים הקשורים לסדר היום של הילדים. חשובה כמו, למשל, זמן השינה ומועד הקימה. גם אם הילד מחליט לאכול רק את המעדן ואינו מעוניין לאכול את הפרי, אין להתנות את אכילת האחד באכילת האחר.

 

"אם לא נתנה קבלת הקינוח באכילת ירקות - הוא לא יאכל אותם"

מצב ההתניה ומתן "פרס" על אכילת ירקות, למשל, הופכת אותם מיד לסוג של מזון הנחשב כלא טעים, או בלשון הילדים "אוכל מגעיל' שחייבים לאכול כדי להגיע ל"אוכל הטעים והכייפי". ישנן דרכים אחרות לעודד אכילת ירקות. לאחרונה נערך מחקר בגני ילדים בארצות הברית, כשבחלק מהגנים הילדים נחשפו לירקות שאינם רגילים לראות ולאכול במגוון דרכים כמו תמונות, שירים, סיפורים ומשחקים. כאשר השוו את אותם ילדים לקבוצת הביקורת של ילדים בני אותו גיל שבגן שלהם לא נערכו פעילויות אלה, נמצאה עלייה משמעותית בנכונות הילדים להתנסות במזונות החדשים.

 

הנה מספר רעיונות לפעילות אותם תוכלו לערוך גם בבית כדי לחשוף את הילדים לירקות חדשים:

 

לזהות ולתת שם לירקות שונים

 

להגיע עם הילד לירקן או לסופר ושם לבדוק איתו כמה ירקות הוא מכיר בשם. זאת הזדמנות גם לאפשר לו לגעת בירקות החדשים לו ולהכיר את המרקם החיצוני שלהם.

 

להשוות בין הירק השלם והירק החתוך, בין פנים הירק לחלק החיצוני שלו. לראות האם יש הבדל בצבע, במרקם, בריח ובטעם (באם הילד מוכן לטעום).

 

להשוות בין ירק לפני הבישול ואחריו במראה, בריח, במרקם ובטעם.

 

לשלוח את הילד לחפש חפצים בצבע או במרקם הדומים לצבע של הירק החדש.

 

לבקש מהילד לתאר את הירק: צבע, צורה, מרקם וריח, היכן גדל?

 

עם ילדים בוגרים יותר ניתן לשחק את המשחק "נחש על איזה ירק אני חושב?", שבו ההורה נותן פרטים והילד צריך לנחש את הירק. לדוגמה: "אני חושב על ירק שגדל על שיח, הצורה שלו מזכירה אגס, יש לו קליפה חלקה בצבע סגול עז כמעט שחורה, אוכלים אותו לאחר בישול, החלק הפנימי שלו ספוגי ובצבע בהיר..." (מדובר בחציל, למי שלא זיהה). בדרך זו אנחנו גם מרחיבים לילד גם את היכולת המילולית והתיאורית.

 

לשחק עם הילד את משחק המישוש: מכניסים לשקית אטומה מגוון ירקות, הילד מכניס את היד ובוחר אחד, לפני שהוא מוציא ורואה מה תפס בידו, עליו לנחש איזה ירק זה.

 

מומלץ לשתף את הילדים בהכנת מאכלים בהתאם ליכולת שלהם לערבב, לחתוך או לסדר בתבנית.

 

העיקרון הוא חשיפה ומפגש כמה שיותר ידידותי ופחות מאיים עם אוכל חדש. גורם חשוב ומשפיע נוסף הוא היותם של ההורים מודל חיקוי באכילת ירקות, למשל. בכך הם יובילו את רוב הילדים, שבאופן טבעי כחלק מההתפתחות שלהם מצמצמים את מגוון הירקות אותם הם אוכלים, לחזור ולהתנסות באכילה של ירקות. מאחר שכך מומלץ מאד להכניס את הירקות כחלק קבוע מהתפריט היומי.

 

"אני תמיד לוקח קינוח. למה שאשנה זאת? אינני סובל מהשמנה"

אמירה כזו של הורה היא מוכרת, אך יתכן ואותו הורה מוציא יותר אנרגיה, כך שהגוף שלו מתנהל בצורה המאפשרת לו לאכול יותר ממתקים.

כדאי לזכור כי הגוף של הילדים הוא בשלב של גדילה והתפתחות ואימוץ הרגלים שילוו אותו כל החיים. מאחר וילדים חשופים היום הרבה יותר למזון עשיר בקלוריות ובסוכר במסיבות, חגיגות ימי הולדת, ולמעשה בכל מפגש חברתי, יוצא שסך המזון המתוק שהם אוכלים בצורה שבועית גדל, מזיק להם וגורם להשמנה ויצירת מחלות כמו סוכרת.

 

זו ההזדמנות של כל הורה לערוך שינוי בהרגלים כדי לעזור לילדיו ליצור הרגלים בריאים. אגב, תוך כדי כך גם ההורה מרוויח בריאותית מכך שהוא מצמצם את צריכת האוכל המתוק.

 

שינוי הנוהג לסיים את הארוחה בקינוח כמו כל שינוי יתקל, מן הסתם, בהתנגדות של הילדים. אם תשקפו להם שגם אתם מתמודדים עם השינוי וגם לכם מעט קשה, אבל הבנתם שנכון וחשוב לערוך את השינוי כדי לקדם את הבריאות של כל המשפחה, תגלו עקביות ותתמידו בנוהג החדש, בסופו של עניין תקבלו שיתוף פעולה של הילדים.

 

הכותבת היא דיאטנית ילדים , חברת פורום הילדים של עמותת עתיד. לעמוד הפייסבוק של תרצה שני





 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
קינוח. מי אמר שחייבים בסוף הארוחה?
צילום: shutterstock
מומלצים