שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אל תחקרו: 6 כלים לשיחה משמעותית עם הילדים

    כל הורה מכיר את זה: אתם שואלים את הילד איך היה בביה"ס ובתשובה מקבלים את המילה "בסדר". כל ניסיון להוציא עוד מידע נתקל בהתנגדות. אבל זה בגלל שאתם לא פועלים בדרך הנכונה. ד"ר יעל עזרא עם 6 כלים שיעזרו

    הורים רבים מספרים לי בתסכול שהילד שלהם "בונקר". הם מתעניינים מאוד במה שעובר עליו בבית הספר או בגן, אך נתקלים בתשובות כמו "היה כיף", "לא זוכר" או "בסדר". כשמגיע חבר או חברה הם פתאום מגלים אוצר בלום של מידע שהם לא ידעו שאפשרי בכלל. הורים אלה זקוקים לכלים ליצירת שיח משמעותי עם ילדיהם.

     

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

     

    בכדי ליצור שיח משמעותי עם ילדים חשוב להקפיד על מספר עקרונות בסיסיים:

     

    1. סמיכות לאירוע

    המצב האידיאלי לדבר על איך עבר היום הוא מיד עם חזרתו של הילד מהמסגרת הרלוונטית. הורים שנמצאים בבית ופנויים לאכול יחד עם הילד ארוחת צהרים זוכים לזמן איכות משמעותי ויקר ערך. פגשתי לא מעט הורים שקיבלו החלטות משמעותיות בנוגע לניהול יום העבודה שלהם (לעבוד מפוצל, לעבוד קרוב לבית ו"לקפוץ" באמצע היום לאכול צהרים, להפוך משכירים לעצמאיים וכד') במטרה להיות נוכחים בזמן ארוחת הצהרים עם הילדים.

     

    אך במקרים רבים מציאות זו אינה מתאפשרת, ולכן חשוב לזכור שילדים שעוברים מבית הספר לצהרון ופוגשים את ההורים רק בתום הצהרון, באמת זוכרים באופן פחות ברור את אירועי תחילת היום. במצבים אלה אני ממליצה שההורה יצור קשר עם הילד בסמוך לסיום הלימודים, ולו לשיחה קצרה, כאשר חוויות הבוקר עוד טריות בזיכרון. השיחה הנ"ל היא בגדר "מישוש דופק" וסימון נושאים להרחבה בהמשך, כאשר יפגשו פנים מול פנים. הורה יכול לומר לילד "אני מבין שאתה נסער, בוא נזכור לדבר על זה לעומק כשאחזור" או "זה נשמע נפלא, ספר לי הכל כשאחזור מהעבודה". כך יוצרים מעין סמן רגשי וקוגניטיבי בזיכרון, הן אצל ההורה והן אצל הילד, אשר ישמש אותם בהמשך.

     

    2. זמן איכות המאפשר שיח פתוח ונינוח

    חשוב לבחור זמן שמתאים גם להורה וגם לילד ומאפשר הרחבה והעמקה בהתאם לצורך. כשהילד ממהר לחוג, נמצא עם חבר או צופה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו, או אם אנחנו קצרים בזמן, עסוקים ולא מרוכזים, הסיכוי שנצליח לנהל שיח משמעותי הוא נמוך עד כדי לא ריאלי.

     

    במשפחות רבות מתקיימת להטוטנות תמידית בין משימות, הן של הילדים והן של ההורים. חשוב להכיר את לוחות הזמנים של כל בני המשפחה ולנסות לאתר הזדמנויות לניהול שיח משמעותי. מועדי ההזדמנויות האלה משתנים מיום ליום ומילד לילד, ולכן חשוב שנהיה עם מודעות לאתר אותם ולנצל אותם, למשל כשאנחנו מחכים מחוץ לחוג של אחד הילדים יחד עם הילד השני.

     

    זמן איכות יכול להיות גם 10-15 דקות. לא בכל יום יש משבר או אירוע שמצריך תשומת לב מיוחדת. לפעמים זמן האיכות יהיה אישי (הורה-ילד), ולפעמים הוא יהיה משפחתי וכולם ישתפו ויקשיבו איך עבר היום על כל אחד מבני המשפחה.

     

    3. נוכחות

    בעידן של היום אנו מורגלים ב"מולטי-טסקינג". אנחנו מוצפים ללא הרף בגירויים ועושים בו-זמנית מספר פעולות (כגון רואים טלוויזיה ומסמסים, אוכלים ומדברים בטלפון). אנחנו כל כך מורגלים לדרך חיים זו שאנחנו כמעט ולא שמים לב להפרעות התמידיות בחיינו ומקבלים זאת כחלק בלתי נפרד משיגרת היום שלנו. הסמארטפונים הרגילו אותנו להיות זמינים ללא הרף לשיחות, להודעות ואף למיילים, עד כדי כך שאנחנו שוכחים להיות זמינים ונוכחים רגשית לעצמנו ולילדינו.

     

    הורים רבים מתלוננים בפני שילדיהם עסוקים כל הזמן ב"מסכים" - טאבלט, סמאטרפון, טלוויזיה, מחשב וכד'. הורים אלה פעמים רבות עיוורים למודל שהם עצמם נותנים לילדיהם: גם הם לעתים רבות לא קשובים לילדיהם ועסוקים בשיחות, מיילים והודעות טקסט.

     

    אכן קיימת זליגה מתמדת בין הבית לעבודה ובין העבודה לבית. חלק מהאתגר של הורים כיום הוא להיות זמינים למקום העבודה שלהם גם כשהם בבית. יחד עם זאת, ניתן להציב גבולות ולקבוע מועדים מסויימים שלא זמינים בהם, כגון זמן ארוחת הערב או זמן השכבת הילדים. כשאנחנו רוצים לנהל שיח משמעותי עם ילדינו, עלינו להיות נוכחים במלוא מובן המילה. חשוב להקפיד על קשר עין והקשבה, ללא מסיחים, ללא מסכים וללא טלפונים.

     

    4. שאלות פתוחות אך ממוקדות

    הורים רבים פונים לילדיהם בשאלות סגורות מדי - שהתשובה עליהן היא "כן" או "לא", או שאלות כלליות מדי - שהתשובה עליהן היא כללית בהתאמה כמו "כיף". כדי ליצור שיח משמעותי נפנה לילד בשאלה פתוחה אך עניינית, כגון "עם מי שיחקת היום בהפסקה הגדולה/בחצר?" או "על מה דיברתם היום במפגש בוקר?". שאלה מסוג זה עוזרת לילד לשלוף מהזיכרון חוויה ספציפית ולספר עליה באופן מורחב.

     

    5. תגובות מתונות

    פעמים רבות אני נתקלת במצבים בהם הורים מגיבים בדרמטיות לסיפור שהילד מספר להם. בתגובה יכולים לקרות שני תהליכים: 

    הילד ייבהל וימנע מלשתף את ההורה בעתיד 

    הילד יבין שזו דרך "להפעיל רגשית" את ההורה ויחזור על הפעולה בדרכים שונות. שתי התוצאות הנ"ל אינן רצויות, ולכן חשוב להקפיד על הקשבה אמפתית ותגובות מתונות. בשיח שבין ההורה לילד חשוב שההורה יקבל ראשית מקסימום אינפורמציה באמצעות שאלות מנחות, לפני שהוא מביע את דעתו. לשם כך חשוב להימנע משיפוטיות ולתת לגיטימציה לרגשות הילד.

     

    6. מודלינג ושיתוף הדדי

    אחת הדרכים היעילות ביותר ליצור שיח משמעותי עם הילדים היא באמצעות שיתוף הדדי. ילדים מאוד אוהבים לשמוע סיפורים של ההורים.

    הם "מצוטטים" לנו ללא הרף וסקרנים גם הם לדעת מה עובר עלינו. כשהורה מספר לילד איך עבר עליו יומו (באופן שמותאם לגיל הילד ואינו מציף) הילד מרגיש שההורה מדבר איתו "בגובה העיניים" ולא "חוקר" אותו, ולכן יש סיכוי גבוהה יותר לשיתוף פעולה. כמו כן, מתקיימת למידה באמצעות מודלינג של ההורה עבור הילד. שיתוף הדדי יכול להתבצע באמצעות סבב שבו כל אחד מבני המשפחה מספר משהו. לדוגמה, משהו נעים ומשהו לא נעים שקרה לי היום; או סבב תודות - דבר אחד שהייתי רוצה להודות עליו היום; או משהו שאני גאה שהשגתי היום וכד'.

     

    חשוב שנזכור שילדים זקוקים לתשומת הלב של ההורים ומעוניינים בקשר משמעותי עימם, אך הם אינם אוהבים להרגיש שהם צריכים "לדווח" או לעמוד ב"חקירה" ויעדיפו שלא לשתף אם יחוו שיפוטיות וביקורתיות. הם שימחו לאוזן קשבת ומכילה וישתמשו בהכוונה ההורית כאשר זו תוגש להם באופן שיעצים ויכבד אותם.


    הכותבת היא מטפלת אישית זוגית ומשפחתית מוסמכת




     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    תחלקו איתם את יומכם - והם יעשו זאת בחזרה
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים