שתף קטע נבחר

"מתביישים בשכונה, החיים כאן ג'ונגל מופקר". הרצח של הילד חשף את הפצעים של ג'סי כהן

60 שנות דימוי של מצוקה, עוני, סמים ופשע צפו ועלו אחרי דקירתו למוות של יוסף זוהר בן ה-14. נהגי "אגד" לא מסכימים להיכנס לשכונה, נערות מסרבות לספר שהן גרות שם, ומדריך הנוער במועדון השכונתי, שהכיר את זוהר, מודה: "כמי שעובד פה ברחוב, הייתי מוכן לתרחיש". סיור בחצר האחורית של חולון

 

ד' עדיין לא בן 14, אבל כבר יש לו היסטוריה של אלימות כולל מעצר במשטרה. הוא הושעה מבית הספר ומסתובב ברחובות של שכונת ג'סי כהן בחולון ללא מסגרת. ניסיון לשוחח איתו מגלה שחרף גילו הצעיר הוא הספיק לאמץ מניירות ושפה עבריינית.

 

- אז מה אתה עושה בלילות?

"בלילות, אני אומר לך ת'אמת, אני מסדר לי את השמיכה, הולך לקומקום, שם לי מים חמים בג'וד וישר הולך לישון".

- איפה אתה ישן עכשיו?

"אני נמצא עכשיו אצל דודה שלי במעצר בית".

- למה?

"מה זה משנה? בלגן בבית ספר, עשיתי שם בלגן ובאו המשטרה".

- אנשים אומרים שיש הרבה אלימות ברחובות של ג'סי כהן.

"מי אמר?"

- יש סכסוכים בשכונה?

"לא. בחיים לא רבו בשכונה".

 

בימים כתיקונם הסיפור של ג'סי כהן לא שונה מזה של כל שכונת מצוקה אחרת, אלא שביום רביעי בשבוע שעבר נרצח שם ילד בדקירה. יוסף זוהר (14) סיים את חייו ליד פח הזבל במרכז המסחרי. הוא היה בן למשפחה בת שמונה נפשות, ואף שלא היה לו רישום פלילי, הוא היה מוכר למחלק הנוער במשטרת מרחב איילון.

 

יוסף זוהר ()
יוסף זוהר

חקירת הרצח נמשכת, ועד כה נעצרו חמישה חשודים, כולם מכחישים את מעורבותם. שניים כבר שוחררו למעצר בית, ואילו שלושת האחרים – בהם בן 15 ובן 17 הנחשבים לחשודים המרכזיים – עדיין עצורים. במשטרה סבורים שהם יודעים מהו המניע לרצח, והם מגדירים אותו "סכסוך רחוב" שסיומו תוכנן מראש.

 

במשטרה עדיין חוקרים, אך בשכונה יש רבים שמאמינים כי הם יודעים היטב מי דקר. אור (שם בדוי), נער תושב השכונה, הכיר מקרוב את יוסף זוהר, והדברים שהוא מספר עליו מלמדים לא מעט על המהות של שכונת ג'סי כהן עבור חלק מהמתגוררים בה: "יוסף נפלט ממסגרות ולא מצא מקום. הוא בא ממשפחה דתית מצומצמת בכסף. האבא כל היום בכולל. אחד החשודים בכלל לא גר בשכונה והוא לא קשור לג'סי כהן. יש לו אח קטן בן 14 וקרה שיוסף רב איתו. אז האח הגדול לקח את זה קשה וזרק ליוסף איום: 'אני אשחט אותך'.

 

"עברו כמה שבועות והוא צלצל ליוסף ואמר לו 'רד למטה'. הוא דקר אותו בגרון ואחר כך הלך והשוויץ. אני הבנתי שהרבה אנשים ידעו וירדו, ראו את זה בתור מופע. כבר בהלוויה השם של אותו בנאדם רץ בין כמה אנשים. אבל היו לחשושים של 'שתוק, אתה לא יודע מי זה אבא שלו'. אנשים יודעים מי עשה את זה ושתקו. לא אמרו כלום מהפחד.

 

"כל החיים שלי הסתובבתי בג'סי כהן, וכל החברים שלי הם מכאן. כשקורה משהו בג'סי כהן מרחיבים אותו. הכול סטיגמות מהמשפחות שפעם היו בעייתיות, אבל היום הם כבר זקנים וחלקם מאחורי זקנים וחליפות. ברור שאני את הילדים שלי לא ארצה לגדל כאן. אקח אותם הכי רחוק מהשכונה הזאת".

 

אבנים על אוטובוסים בשכונה

בג'סי כהן מתגוררים כעשרת אלפים תושבים – רובם עולים חדשים ועולים ותיקים מצפון אפריקה שהגיעו לישראל בשנות ה-50 וה-60. חלקם שייכים לחתך סוציו-אקונומי נמוך, ומן הסתם קל יותר לילדים לסטות לשוליים, לעתים עד כדי חציית הגבול הפלילי.

 

המחשה לכך אפשר למצוא בפנייה של נהגי קו 174 של "אגד" שאיימו שלא ייכנסו יותר עם האוטובוסים אל תוך השכונה מאחר שחבורות נערים נהגו "לעקוץ" אותם ולגנוב את כספם. אחד הנערים היה יוצר ריב עם הנהג או זורק אבנים באופן כזה שיאלץ את הנהג לרדת, ובאותו זמן הגיע נער אחר מהדלת האחורית, גונב את הפדיון ובורח. תלונות דומות הגיעו גם מנהגי מוניות שעבדו בשכונה.

הארכת מעצר של החשודים. כולם מכחישים מעורבות (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
הארכת מעצר של החשודים. כולם מכחישים מעורבות(צילום: מוטי קמחי)

"זאת לא שכונה של רוצחים", מדגיש עו"ד ניסן זכריה, יו"ר ועד השכונה. "זו שכונת מצוקה שיש בה בעיות. הרצח של יוסף הוא נורה אדומה לבני נוער בסיכון שנמצאים פה. הם יכולים להסתבך פעם ראשונה בגיל 11-10, וברגע שילד נעצר בגיל כזה, המסלול ל'צמרת' בטוח, יש כתם וכבר אין מה שירתיע אותו".

 

- ממה הכול מתחיל?

"עוני מביא את האדם לייאוש. ילד רואה נעליים שהוא רוצה או סמארטפון אבל להורים אין את היכולת לקנות. אז אילו אלטרנטיבות יש לו? או שיעצור את סף הגירוי או שישיג את מה שהוא רוצה. המחסור מביא את הילד למעשים של גניבה. הם מרגישים בלי כבוד, וזו הרגשה של מרירות כלפי הממסד והמדינה. פה זה סגנון של ג'ונגל כזה, מופקר, אין השגחה".

 

גם ליאת בת ה-12 וקרן בת ה-15 (השמות בדויים) הכירו היטב את יוסף זוהר שנרצח, והזרקור שהופנה לשכונה בעקבות האירוע גורם להן אי-נוחות. "בהסעה של בית הספר שואלים אותי איפה אני גרה ואני מתייבשת להגיד", אומרת ליאת. "כשאנשים מאזורים אחרים שומעים את השם 'ג'סי כהן' הם חושבים שזו השכונה הכי נוראית וערסית שיש".

 

- איזה עתיד את רואה לשכונה הזאת?

"חרא".

 

קרן וליאת. "נהג המונית לא רצה להגיע לג'סי כהן" (צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי) (צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי)
קרן וליאת. "נהג המונית לא רצה להגיע לג'סי כהן"(צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי)

קרן מוסיפה: "ילדים כאן אחרי בית ספר מסתובבים ברחוב, לפעמים גונבים, יש ריבים וסכסוכים. מבחינת החברות אני אוהבת את השכונה אבל יש ילדים בלגניסטים, כאלה שפתאום יריבו איתך. חברות שלי לא רוצות לבוא אלינו. לפני כמה זמן היינו במרכז העיר, עלינו על מונית ואמרנו לנהג שייקח אותנו לג'סי כהן והוא לא הסכים. הוא אמר שהוא לא נכנס לשכונה והוריד אותנו מהמונית".

 

מי את ג'סי כהן?

ג'סי ומקס כהן היו נדבנים יהודים חשוכי ילדים. ב-1951 הלכה ג'סי לעולמה והורישה את עיזבונה למדינה, והשכונה החדשה שנבנתה בדרום חולון קיבלה את שמה. סיפורה ב-65 השנים האחרונות זהה לזה של עוד עשרות שכונות ועיירות פיתוח ישראליות: עולי שנות ה-50 ששוכנו בה התקשו להתפרנס, עד מהרה התקבע הדימוי של שכונת מצוקה, בני הדור השני למשפחות מרובות ילדים חשו הזנחה ואפליה וחלקם פנו לפשע, ועובדה זו הכניסה את המשטרה לתמונה וגלגל הקסמים החל להתגלגל.

 

מתחילת שנות ה-80 ועד 92' היה מעוזיה סגל (62) מנהל פרויקט שיקום שכונות בג'סי כהן, ובצער גדול הוא מספר שמאז מצבה רק הידרדר. "גרו בה עובדי כפיים בשכר זעום ובני נוער שהשעמום וחוסר ההשקעה הביא אותם לפשע וסמים", הוא אומר. "לרחוב יש השפעה גדולה מאוד, וילד שיוצא לרחוב פשוט נגרר. דור של עוני ופשיעה מגדל דור של עוני ופשיעה, והשכונה לא יוצאת מהמצוקה הרבה מאוד שנים".

 

לטענתו, פרויקט שיקום השכונות שהגה מנחם בגין ב-1977 - שבמסגרתו ניסו לשקם עשרות שכונות מצוקה ושעדיין מתקיים ויכוח בעניין מידת ההצלחה שלו - היה הדרך לצעוד קדימה, אלא שהתקציבים הפסיקו להגיע והמצב חזר לאחור. "המדינה נתנה בזמנו הרבה מאוד כסף שנותב לפעילויות ותעסוקה", הוא אומר. "כשעזבתי את השכונה היה בה פחות פשע ועבריינות והרבה פוטנציאל, אבל ככל שאתה משקיע פחות, המצוקה גדלה ביחס ישיר".

 

הרצח לא הפתיע

לא מיותר להזכיר: רוב תושבי ג'סי כהן הם אנשים הגונים שמעולם לא הסתבכו בפלילים, אך הם נושאים על עצמם את הכתם שאחרים אחראים לו. בעירייה אומרים כי הם משקיעים משאבים רבים, כגון הפעלת מועדון חברתי לבני נוער עם קבוצות כדורגל, בישול ואומנות לחימה. המדריך אוראל גלינה הגיע לשם לפני כשלוש שנים, והוא נוהג לאסוף נערים מגנים ציבוריים ומהקיוסק השכונתי בשעות הערב המאוחרות.

זירת הרצח של יוסף זוהר. "לצערי אנו מוכנים לתרחיש כזה" (צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי) (צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי)
זירת הרצח של יוסף זוהר. "לצערי אנו מוכנים לתרחיש כזה"(צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי)

"יצאתי ואיתרתי את הנערים וחברתי לכאלה שכל היום שוטטו ברחובות", הוא אומר. "יצרתי תהליך של בניית אמון. הצלחתי אני והצוות שעובד איתי להביא את הנערים למתנ"ס".

 

- אתה מטפל גם בגרעין היותר אלים?

"בהחלט. מגיעים כל הסוגים של בני הנוער. החל מהחבר'ה השטותניקים ועד אלה עם בעיות אלימות שמשתמשים בסמים ומעורבים בפלילים. כמובן שלא כולם מצליחים להחזיק בכל המסגרות".

 

- הכרת את יוסף זוהר?

"בהחלט, הוא היה מגיע לפעילות שלנו".

 

- הרצח הפתיע אותך?

"אנחנו כל הזמן חיים על הקצה עם בני הנוער. לצערי הרב אנחנו יודעים שדברים כאלה עלולים לקרות עם בני נוער כאלו, במקומות כאלה, בשעות כאלה. כמי שעושה עבודת רחוב אני מוכן גם לתרחישים כאלה".

 

- נוצרת תחושה שהשכונה לא מתקדמת.

"התייחסות לג'סי כהן משנות ה-70 כשכונת פשע וסמים והתפיסה הזאת משחזרת את עצמה גם בגלל התייחסות של תושבי העיר, גם של הממסד ואפילו של התושבים בשכונה עצמם. יש פה מעגל שלא הצליח להישבר".

 

בהכנת הידיעה השתתף גלעד מורג
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי
לילה בג'סי כהן. "פעם היו עבריינים, היום רובם מאחורי זקנים וחליפות"
צילום: ג'ורג' גינסברג ואבי חי
מומלצים