שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מלחמתה של קשישה: הצד השני של תמ"א 38

    במשך שנתיים ניהלה בת 82 מר"ג מאבק נגד ההסכמה של שכניה לפרויקט. אבל חרף טענתה שהבנייה תפגע בדירתה, היא נדחתה ע"י בית המשפט

    הליך משפטי ארוך שניהלה קשישה תושבת רמת גן נגד פרויקט תמ"א 38 שעליו הסכימו שכניה לבניין, מגלה מה המחיר שעלולים לשלם חלק מהדיירים שעליהם נכפות העבודות. המתנגדת, ניצולת שואה בת 82, טענה שהפרויקט יגרום להקטנת הסלון שלה, יחסום את אחד החלונות של דירתה ויפגע באור שנכנס אליה. למרות כל זאת, בסוף ההליך קבע בית המשפט כי תמיכת שאר השכנים גוברת, והעבודות יצאו לדרך.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    ב-2012 פנתה יזמית הנדל"ן "נווה צוקים בע"מ" לבעלי הדירות בבניין בהצעה לקדם פרויקט תמ"א 38 לחיזוק הבניין ולהקמת מעלית וממ"ד. כל בעלי הדירות חתמו עמה על החוזה מלבד הקשישה.

     

    הדיירת הגישה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן התנגדות בטענה שמיקום המעלית המתוכנן מקטין את הסלון ושהרחבת הדירה הסמוכה חוסמת חלון. הוועדה דחתה את ההתנגדות, וערר שהגישה על ההחלטה לוועדת הערר נדחה גם הוא.

     

    הדיירת לא ויתרה. היא הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה נגד הוועדות, נגד היזמית ונגד השכנים. היא טענה כי התכנית חורגת מהוראות תמ"א 38 הקובעות שאת המעלית יש להתקין בתוך קווי הבניין, והבלטתה מותרת רק בתנאי שהוכח שהדבר אינו אפשרי.

     

    הועדות טענו שלא הקלו ראש בהתנגדות העותרת וכי החלטתן מבוססת על שיקולים תכנוניים מקצועיים בלבד, תוך התאמת התוכנית לעמדת רוב הדיירים. לדבריהן, העותרת לא הציעה חלופות תכנוניות לזו של היזם, והן לא מחויבות "לייצר" חלופות שלא הועלו בפניה.

     

    היזמית טענה כי העותרת כלל אינה מעוניינת בביצוע התוכנית, ולכן היא מעכבת את מימושו בכל דרך אפשרית ובחוסר תום לב. הדיירים הוסיפו כי היא מערימה קשיים על יישום הפרויקט, שמטרתו לדאוג לשלומם וביטחונם באמצעות חיזוק הבניין מפני רעידות אדמה.

     

    סבורה שנעשה לה עוול

    השופטת רות רונן קבעה כי מיקום המעלית והממ"ד שעליהם הוסכם הוא סביר, וכראיה - יתר הדיירים בבניין מעדיפים אותו. היא הוסיפה שהעותרת לא הוכיחה שגופי התכנון פעלו בחוסר סמכות, וקבעה שהחלטותיהם סבירות. לכן, גם אם ניתן היה לקבל את עמדת העותרת ביחס לתכנון הרצוי, אין הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטות מקצועיות, בייחוד כאשר טענות העותרת כבר נבחנו על ידי שתי ועדות שונות.

     

    לפיכך דחתה השופטת את העתירה וקבעה כי אף שהיא עיכבה את הפרויקט וגרמה למשיבים הוצאות נכבדות, מדובר במקרה מיוחד של ניצולת שואה, שסבורה באמת ובתמים כי נעשה לה עוול. לפיכך, השופטת חייבה את העותרת בהוצאות של 3,000 שקל בלבד לכל אחד מהמשיבים, ובסך הכול 12 אלף שקל.

     

    פסק הדין שלפנינו ממשיך את המגמה הברורה לאשר פרויקטים של תמ"א 38 שנועדו לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, ולהעדיף את רצון הרוב על פני המיעוט.

     

    עם זאת, אין ספק שנדרשת רגישות מרבית מצד כל העוסקים במלאכה ביחס לדיירים מבוגרים, חולים וכיו"ב, ויש לעשות את המקסימום על מנת למצוא להם פתרונות נקודתיים בגבולות הסביר והמקובל על מנת לאפשר את יציאתם של הפרויקטים לפועל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ העותרת: עו"ד בבאי והראל
    • ב"כ המשיבים: עו"ד אלקעי, עוה"ד יעקב-סולוביציק, עו"ד קוט, עו"ד גור
    • עו"ד קרן כהן בלחרסקי עומדת בראש מחלקת ההתחדשות העירונית במשרד עורכי הדין תיק, גלעד, קינן
    • הכותבת לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים