שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    במרומי האולימפוס: מתכון של קציצות יווניות ועוד

    "מר בשר" חזר אחרי שנים אל מסעדת "אולימפוס" הביתית והיוונית. היו שם מוסקה מופלאה, פשטידת מקרוני, קציצות פראסה ובעיקר - עונג רב על אוכל מעולה. סיפור ומתכון של קציצות יווניות ברוטב לימון

    פעם, חברים, בזמנים המאושרים שלפני המהפך הקולינרי שעבר על הארץ, לפני המולקולרי והפיוז'ן (שבאמת כבר קצת שכחנו ממנו) - היו במדינה שני מבקרי מסעדות. כל אחד כתב באחד משני העיתונים המרכזיים ושניהם חתמו בראשי תיבות.

     

    עוד מתכונים בערוץ האוכל:

    עדכונים שוטפים גם בטוויטר של ynet

     

    למרות שבמדינה קטנה כמו שלנו כולם ידעו מי הם - המעטה החשאי שעטו על עצמם הוסיף לקסם. למה אני משתף אתכם בפרץ הנוסטלגיה הזה? פשוט כי השבוע ביקרתי שוב במסעדה הראשונה שהגעתי אליה בעקבות ביקורת שקראתי - "אולימפוס" היוונית. אז היא היתה ממוקמת ברחוב הקישון, במשולש הזהב של המסעדות הבלקניות. בדחילו ורחימו צעדתי עם הגברת פנימה, דף מקופל מהעיתון בכיסי (כדי שאדע מה מומלץ להזמין, אלא מה!).

     

    מנה קרה של קישואים ממולאים (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    מנה קרה של קישואים ממולאים(צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    המקום היה קטן והומה. אנשי עסקים בחליפה ופועלים מהסביבה התערבבו זה בזה. הבטתי בתפריט בידענות כאני חמוש בנשק הסודי - דף ההמלצה. איש גדול גוף - או שנדמה לי, כי אני היתי יותר קטן גוף אז - התקרב ושאל: "מה תרצה, בחור צעיר?". "זה וזה וגם זה וזה וזה", אמרתי מצטט כל מה שהומלץ בכתבה. "ורגע, גם זה וזה", הגדלתי להוסיף כשהריחות הגבירו את התאבון שלי. "חכה, לאט לאט", הוא אמר. "זה המון אוכל. אני אשלח לך חלק ואז תחליט אם תרצה עוד".

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    הרבה אוכל עבר דרך חיכי מאז, אבל באותו יום התאהבתי במסעדה ובאוכל היווני-בלקני ששונה לחלוטין מחד ומאידך כל כך דומה לאוכל הרומני שעליו גדלתי. יד עדינה ביותר ואוהבת בישלה ותיבלה אז את האוכל ומה שמחתי לגלות שמאז לא השתנה פה יותר מדי.

     

    השבוע, אחרי שבועיים של ציפייה, הגעתי למסעדה במיקומה החדש (עניין של למעלה מעשור - איך הזמן עובר מהר) - רחוב קרליבך, בסמוך לצומת שנקראה עד לא מזמן "צומת מעריב". את "אולימפוס" בגלגולה הנוכחי פתחו היורשים. אז כמו היום, מגישים שם אוכל יווני בסגנון יהודי-ספרדי, מהסוג שהיה עולה גם שולחנות יהודי מערב-טורקיה ובולגריה.

     

    "יש חמוצים?", שאלתי, מנסה לדלות מזכרוני את המנות שאכלתי ואהבתי מפעם. "בהחלט יש", אמר האדון המבוגר והחביב שבא לרשום את ההזמנה. בין הרף נחה על שולחננו צלחת עם סלט צנון, כרוב עם שמיר, חצילים מטוגנים ופלפלים קלויים - הכל בתחמיץ מאוד עדין, ממש כמו אז.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    אחר כך הזמנתי אפיו - סלט שורש סלרי פרוס לרוחב עם גזר. שוב עדין ומדוייק. לא שאני מזלזל בחומוס שראיתי בתפריט או בקבב יווני שאולי אנסה בפעם הבאה, אבל זה המקום לומר שבמידה ואתם שם, עשו לעצמכם טובה ובחרו את המנות המסורתיות והיווניות. מבחר כזה לא תמצאו בקלות.

     

    המשכתי עם מוסקה מעולה - החציל, הבשר והרביכה מעל היו בול.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    פשטידת מקרונים נימוחה בפנים ופריכה מבחוץ, מהסוג שאנחנו מכינים רבות בביתנו אבל עקב נסיונות לחסוך בקלוריות לא מגיעים לעולם למרקם ולטעם, הייתה גם היא טוב.

     

    פשטידת התרד – נהדרת וקישוא ממולא וקר ברוטב יוגורט חמצמץ היווה הברקה בפני עצמו, לא פחות טעים ואולי יותר מעלי גפן שמוגשים באותו אופן.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    קציצות הפראסה היו אווריריות – אולי הכי שאכלתי בחיים - טבולות בביצה ורק אחר כך מקומחות ומטוגנות. המנה היחידה שהייתה חלשה הייתה זו של תחתיות הארטישוק הממולאות שהיו עציות משהו עם מלית די סתמית.

     

     (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
    (צילום: רפי אהרונוביץ')

     

    מיד פיציתי עצמי עצמי בקינוח סמבטיון - תחתית של עוגת ספוג שמעליה קצפת טובה, אגוזים קצוצים ושוקולד - מסוג הקינוחים של נבחרת דור הזהב של הסברינה, לפני שגילינו את השוקולד % 80 של ולרונה ואת סודות הפטיסרי הצרפתי.

     

    לסיכום: היה טעים, היה נוסטלגי והיה – חשוב לציין - לא זול בשביל ארוחה במסעדת "פועלים" – כ-120 שקלים לאדם (עיקרית ו-2 תוספות, ללא ראשונות, יעלו החל מ-60 שקלים) אבל היכן עוד תמצאו אוכל כזה שבושל ביד אוהבת בתיבול עדיין ובול בטעם של פעם? עם קפה יווני – מהסוג שאצלנו בבית קוראים לו טורקי (אבל אל תגלו להם את זה) – היו אלה צהריים מושלמים. אולימפוס, נעמת לי מאוד.

     

    קציצות יווניות ברוטב לימון

    טוב, זה אולי לא ממש יווני אבל אני אוהב את הקציצות האלה מאד, עם פלפל חלפיניו כבוש ליד שמסתדר מצוין עם הקציצות ורוטב הלימון.

    שימו לב: זהירות לא מרתיחים את רוטב הלימון שכן הרוטב יתפרק,

     

    המרכיבים:

    500 גרם בשר עגל טחון טחינה כפולה, מנתח לא רזה מידי (צוואר למשל)

    1 כוס אורז

    5 שיני שום כתוש

    1 בצל קצוץ דק

    1/2 כוס מיץ לימון סחוט טרי

    4 כפות עלי נענע, קצוצים דק

    4 כפות עלי פטרוזיליה, קצוצים דק

    1/2 כפית כמון

    1/2 כפית פלפל לבן

    1/2 כפית מלח

    1 כפית אורגנו יבש

    3 ביצים

    2 חלמונים

    1/2 כוס קמח .

    1/3 כוס שמן זית

    2 כוסות מרק עוף או ירקות

     

    אופן ההכנה:
    1. מערבבים היטב את הבשר הטחון עם אורז, שום, בצל, פטרוזיליה, נענע ואורגנו, תבלינים יבשים ושני החלמונים. יוצרים מהתעורבת כדורים קטנים ומעבירים לקערה עמוקה עם קמח. מערבבים בעדינות ונפטרים מעודפי הקמח.
    2. מחממים מחבת עם שמן זית ומטגנים את הכדורים טיגון קל, רק עד להזהבה עדינה.
    3. מביאים את את מרק העוף בסיר לרתיחה עדינה ומעבירים את הכדורים המטוגנים פנימה. מכסים ומבשלים על אש קטנה מאוד 30 דקות.
    4. מכינים את רוטב הלימון: טורפים את הביצים בקערה ויוצקים פנימה את מיץ הלימון. מוסיפים פנימה 3 כפות מהנוזל שבו מתבשלות הקציצות תוך כדי ערבוב נמרץ, כדי למנוע את התגבשות הרוטב.
    5. שתי דקות אחרי שהסתיימו להתבשל הקציצות – לא לפני, לא אחרי! - יוצקים את רוטב הלימון לסיר. מחזירים לכיריים, מערבבים בעדינות וממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהרוטב מסמיך מעט מבלי להרתיח. מגישים חם ומייד, לצד אורז לבן.

     

    הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רפי אהרונוביץ'
    פשטידת תרד בסגנון יווני
    צילום: רפי אהרונוביץ'
    מומלצים