בפגישת עבודה והיכרות שקיים ריבלין באותו היום עם מזכ״ל האו״ם באן קי-מון, אמר הנשיא כי: ״הבנת לקחי העבר מהותית ליכולת שלנו להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו היום, במזרח התיכון וברחבי העולם. השנאה על רקע דתי הולכת ומתחזקת, הפונדמנטליזם והטרור כובשים כל חלקה טובה ולא מותירים פינה החסינה מהם ברחבי הגלובוס. המאבק בהם הוא אינטרס עולמי ראשון במעלה״. בשעות הערב התבצר במלונו הנשיא ביחד עם רעייתו נחמה והפמלייה המלווה. הוא הזמין פיצה לחדרו ושיפץ את הנאום אותו הוא היה צפוי לשאת בעצרת האו"ם. ביום שלישי בבוקר כשמיליוני ניו-יורקרים התעוררו לבוקר לבן וגילו כי מוקד הסופה נע מזרחה וצפונה, ניצל הנשיא את החופשה שנכפתה עליו בעקבות סגירת האו״ם וביטול הפגישה שתוכננה עם ראש עיריית ניו יורק ביל דה-בלסיו, ויצא לסיור בסנטרל פארק בליווי מאבטחים מהשירות החשאי וכן משירות הביטחון. ריבלין בן ה-75, שרגיל לקור הירושלמי, לא הצטייד בכפפות ובכובע ונראה מחוייך ונינוח.

ביום רביעי בבוקר, לפני שיצא לבניין האו״ם לנאום נאום שהוגדר בפיו כ״היסטורי״, התבשר הנשיא על התקרית בגבול הצפון בה נהרגו שני חיילים מירי של חיזבאללה. עוד בטרם החל הטקס הודיע ריבלין כי בחר לקצר את ביקורו בניו-יורק ולטוס בחזרה לארץ עוד באותו הערב על מנת להיות בישראל עם המשפחות השכולות והפצועים ולעקוב אחרי ההתרחשויות מקרוב. הוא התייחס להסלמה בגבול הצפון ואמר: ״אני נמצא כאן היום רגעים לפני הנאום שאני עומד לשאת בעצרת האו״ם. יחד עם זאת, ליבי ומחשבותי בארץ. אני שולח את תנחומיי למשפחות השכולות כמו גם איחולי החלמה מלאה לפצועים. אני בטוח שצה״ל ידע לנהל את המערכה הזו, ושההנהגה הישראלית תדאג להרגיע את המצב ככל שהדבר אפשרי. אנחנו איתכם, גם ברגעים בהם אנחנו נדרשים למלא את תפקידנו בחו״ל, למען מדינתנו ולמען עמנו״.