בית"ר ירושלים: ללכת עד הסוף

בית"ר ירושלים נראתה הקיץ כמו לאציו. כל שבוע שחקן רכש חדש, כל יום ספקולציה נוספת, הכל מגובה בסכומים מעוררי השתאות, שהקפיצו את מדרגות השכר וערך השחקנים לרף גבוה יותר. דומה שכל מה שיקרה בבית"ר העונה יקרה בגדול, אם יהיה מספיק דבק הירושלמים ידרסו את הליגה והשאגות מטדי יגיעו עד גוש דן, אם הדבק לא יתחבר, לא ייקח הרבה זמן עד שיזכירו שוב את אלי אוחנה. על כל פנים, טדי הולך להיות המקום הכי מעניין בליגה בעונה הקרובה.
מאמן: הייחוד של אלי גוטמן בבאר שבע והפועל חיפה היה בבניית קבוצות בעלות משמעת ברזל, כל שחקן שהיה חורג מהמשבצת היה מקבל מיד צרור של צעקות. לקבוצות שלו היה אופי הגנתי, יעיל, לא בכדי הישוו אותן לקבוצות גרמניות. בית"ר זה סיפור אחר לגמרי, זו קבוצה שבנויה על מומנטומים, אתגרים קצרי מועד ומצבי רוח, זו לא מעבדת ניסוי, אלה החיים האמיתיים עצמם. לא ברור כמה ימי חסד יהיו לגוטמן, אבל מצפים ממנו לאליפות כבר העונה, ודברים כאלה עוד אף פעם לא ציפו ממנו.
הגנה: ההגנה הבית"רית עברה מטמורפוזה רצינית. "הסמל של המנורה", אהוד כחילה, עזב, איתו עזבו גם גולן דרעי, בעוד טרטיאק ככל הנראה תלה את נעליו באופן סופי. לבית"ר יש הגנה חדשה לגמרי, והיא אכן נראית מרשימה עם דוד אמסלם, ישראל כהן ושני היוגוסלבים. השאלה הגדולה היא כמה זמן ייקח להם ללמוד אחד את השני, או לחלופין, כמה זמן ייקח ליוגוסלבים לצעוק בעברית עילגת.
קישור: כמו ההגנה, גם הקישור עבר מתיחת פנים רצינית, ושני תותחים בקנה מידה מקומי נחתו: ג'ובאני רוסו וז'אן טלסניקוב, שיצטרפו לחוליית קישור יחד עם תאמאש שנדור ויוסי אבוקסיס האלמותי. על פי כל דעה, זו אחת מחוליות הקישור המגוונות, האיכותיות והמפחידות ביותר שנראו בשנים האחרונות, שתהיה למעשה מרכז העצבים של המכונה, כמו קבוצת גוטמן טיפוסית.
התקפה: אלון מזרחי, ניר סביליה ויניב אברג'יל. שלושתם יריבו על מקום אחד בלבד ב-11. כפי שזה נראה, למזרחי יש עדיפות, ולא ברור איך תשפיע התייבשות ממושכת על הספסל על סביליה ואברג'יל. בכלל, עושה רושם שאחת הבעיות הרציניות של גוטמן תהיה למנוע מלחמת אגו גרעינית בכל הקונסטרוקציה הזאת שנקראת בית"ר ירושלים. נראה גם שזו הולכת להיות עונה גדולה של האווירון, או לחלופין העונה הגרועה בחייו.
הרכב משוער: קורנפיין; חלפון (ישראל כהן); סטויאנוסקי; סאביץ'; אמסלם; אבוקסיס; טלסניקוב; רוסו; שנדור; מזרחי (סביליה).
תסריט אופטימי: יש גביע, יש אירופה, יש אליפות
תסריט פסימי: הקהל בטדי מתחיל לשיר "אוחנה, אוחנה", וגוטמן מתגעגע לרובי שפירא.