מה, לילד הזה לא תהיה אמא?
הומואים רבים שבוחרים בפונדקאות, נאלצים להתמודד עם לא מעט שאלות מהסביבה, חלקן מתייחסות לגידול הילד ללא אם. אז איך מתמודדים עם היעדרותה של דמות האם במשפחה של שני אבות?
אחת השאלות הראשונות שעולות כשבוחרים בפונדקאות הינה "מה, לילד לא תהיה אמא?". שאלה זו, שעולה לרוב מהסביבה, עשויה להשפיע בצורות רבות ושונות על ההתנהלות בקרב הבוחרים בנתיב הפונדקאות. יש הפוסלים פונדקאות בגלל זה, שכן עבורם חשוב ואף הכרחי שלילד תהיה אמא. יש הטוענים שיש משפחות מכל הסוגים וכולם לגיטימיים ושמה שחשוב הוא שהילד ירגיש אהוב.
עכשיו בערוץ יחסים:
נאבק על החלום: הזכות לפונדקאות גאה בישראל
זוגות חד מיניים צריכים להחליט: דירה או ילד
אני סבור שחשוב להיות מודעים לכך ששאלה זו תמשיך ללוות אתכם לאורך כל תהליך הבאת הילד לעולם וגם הרבה שנים לאחר מכן, ועל כן חשוב להיות מודעים להשפעתה גם אם אתם סבורים שאתם שלמים עם עמדתכם לגבי סוגיה זו.
העמדה בנוגע לסוגיה זו, עשויה להשפיע, למשל, על בחירת תורמת הביצית: האם נבחר בתורמת שרוצה להיות בקשר עם הילד לאחר שיהיה בגיר (באם ירצה בכך?), האם נספר לילד אודות הפונדקאית או התורמת לכשיגדל? האם נשמור על קשר עם התורמת או הפונדקאית כדי לאפשר לו קשר עימה בהמשך? ומה טיב הקשר שנרצה שיהיה לנו עימה במהלך גידול הילד, אם בכלל?
עוד שאלות הן: האם נמנע מלהשמיע לו שירים וסיפורים העוסקים באימהות? האם נוכל למצוא בעצמנו חלקים אימהיים ולממשם בהורות לצד החלקים האבהיים? האם נרגיש אשמה על כך שלילדינו אין אמא ושעלינו לפצותו בדרכים שונות כגון לעטוף אותו בדמויות אימהיות או נשיות בסביבתו?
אז איך מתמודדים עם היעדרותה של דמות האם במשפחה של שני אבות? על בני הזוג לבחון את השאלה הזו, אודות היעדרותה של אמא במשפחה של שני אבות, ממקום אמיץ, כנה ולא מתגונן. לעיתים קרובות, מרגישים בני הזוג צורך לגבש עמדה החלטית ותקיפה אל מול הסביבה, שכן הם חשים שהשאלה הזו: "מה, לילד לא תהיה אימא?" באה לערער על הלגיטימיות של החלטתם להביא ילדים לעולם.
זוגות רבים חשים לא אחת כי הסביבה מסתייגת ואף מתנגדת לכך שזוג גברים הומואים יגדל ילדים, קל וחומר באמצעות פונדקאות (שהינה מושא לביקורת בפני עצמו). לכן, הם חשים שעל תשובתם לשאלה זו להיות החלטית ולשדר את הלגיטימיות של החלטתם, ועל כן אין מקום לספקנות או לבדק בית בנוגע להשפעה האפשרית של היעדר אם בתא משפחתי מסוג זה.
להתמודד עם האשמה
על אף שקיימת חשיבות להעביר מסר חברתי כי תא משפחתי של שני אבות הינו לגיטימי בהחלט, עדיין חשוב להקדיש זמן ולחקור את ההשפעה האינדיבידואלית שיש לשאלה זו על כל אחד מבני הזוג ועל שניהם כיחידה הורית בהתהוות.
אחת ההשפעות האפשריות לסוגיה זו הינה תחושת אשמה. יש שיגידו שתחושת אשמה הינה תחושה אינהרנטית להורות באשר היא, והם צודקים. עם זאת, במקרה דנן, עשויה להתווסף לתחושת האשמה הכללית שיש לכל הורה מעת לעת (שאינו הורה מספיק טוב או מספיק מושלם עבור ילדיו) גם תחושות אשמה שעשויות להיות שכיחות יותר בקרב משפחות גאות - אשמה שלילד תהיה חסרה אמא, אשמה שלא נוכל לתת לו מה שרק אמא יכולה לתת, חשש שהילדים יאשימו אותנו על כך שגדלו ללא אמא ושיחיו עם הסטיגמה החברתית השלילית המקושרת להומואים.
כדי לא לתת לתחושות האשמה להשפיע על אופן התנהלותנו בחיים, חשוב להיות מודעים אליהן ולבחון את השפעותיהן האפשריות על זהותנו ותפקודנו כהורים. יש שיתקשו להכיר בתחושת האשמה שעשויה לקנן בהם, שכן היא עלולה להתפרש בשוגג כבושה או כהומופוביה מופנמת.
אנשים אלה יגידו "למה שנחוש אשמה או נצטדק על כך שאנו הומואים או על רצוננו להביא ילדים לעולם?". ברצוני להדגיש שהמטרה אינה לראות בתחושת האשמה כחוסר קבלה של הנטייה המינית או של הלגיטימיות להביא ילדים לעולם בתא משפחתי גאה. אשמה וגאווה אינם שני צדדים של אותו מטבע. ניתן להתגאות במי שאנחנו ובבחירה להביא ילדים לעולם, ועדיין לחוש אשמה. מטרתה של האשמה הינה להציב לנו תמרורים במסלול ההורות כדי להתמודד עם האתגרים שבדרך וכדי להיות הורים טובים יותר לילדינו.
תחושת האשמה עשויה אף לעורר בבני הזוג דאגות לרווחתם הנפשית של ילדיהם. בני הזוג עשויים לשאול את עצמם מה זה יעשה לילדים לגדול במשפחה של שני אבות. איך הסביבה תתייחס אליהם? האם הסבים יקבלו אותם כנכדים לכל דבר (בפרט ההורים של האבא הלא ביולוגי)? האם הסטיגמה תדבק בהם? האם ילעגו להם בבית הספר או לא ירצו לשחק איתם? האם ירביצו להם? האם הם יתביישו בנו? האם הם יהיו מאושרים?
קשה להשיב על השאלות הללו או לנבא מה יצפון העתיד. חשוב עם זאת, להיות מודעים לאופן בו תחושת האשמה והדאגה עשויות להשפיע על הזהות והתפקוד ההורי שלנו. האם הן יגרמו לנו רצון לפצות את הילדים בדרכים שונות לאורך שנות חייהם (כגון הצפה בצעצועים, רגישות מרובה לכל הערה או התנהגות של הצוות החינוכי או הסביבה)? האם יהיה לנו קושי להכיל תסכול או התביישות של הילדים בתא המשפחתי הגאה שלנו בשלבי חיים שונים בהם יחושו רצון להיות כמו קבוצת השווים שלהם? האם נרגיש שעלינו להיות "סוּפר הורים" וחסרי כל טעויות או מגרעות כפיצוי על כך שנולדו למשפחה של שני אבות?
אז מה עושים?
חשוב לאפשר לילדים לדבר, לדמיין ולשאול שאלות לגבי המושג "אמא", ולא להפוך זאת לסוד שלא מדברים עליו. חשוב להסביר להם איך הגיעו לעולם ולהדגיש את הבחירה בהם ואת הדרך המופלאה שעברו ההורים כדי להביא אותם לעולם. על ההסבר לילד להיות מותאם לגילו ולרמת בשלותו הרגשית.
חשוב להיות מודעים שלא תמיד יהיה קל לילדים עם העובדה שאין להם אמא או שהם גדלים במשפחה של שני אבות. שלעיתים הם עלולים לכעוס, להתבייש או להרגיש בחסרונה של האם. ועדיין, אין זה אומר שהם שוללים את הלגיטימיות של התא המשפחתי שיצרתם או שהם קוראים תיגר עליכם או על נטייתכם המינית. זה גם לא אומר שהם כפויי טובה או שאינם מבינים את הקושי והאתגרים שעמדו ושעומדים בפניכם כהורים גאים.
חשוב לאפשר לילדים לבטא את רגשותיהם השונים ולהכיל רגשות אלה בהבנה. ממש שכשם שאנו בעצמנו עברנו תהליך של גיבוש זהותנו המינית, כך גם הם יעברו תהליך של התמודדות עם החיים במשפחה גאה והתמודדות זו לא תהיה תמיד קלה או בשלבי התקדמות ליניאריים.
חשוב להיות מודעים לתחושות אשמה שעשויות ללוות אותנו בתהליך המעבר להורות ולהבין מהם אופני ההתמודדות שלנו עם תחושות אלה. ולבסוף, חשוב לזכור שמה שהילד באמת צריך זה שישמעו אותו, יחבקו אותו ויאהבו אותו. זו התשובה הטובה ביותר לכל תחושת אשמה אפשרית ואל תחסכו בכך.
כנס הפונדקאות הבינלאומי יתקיים במרכז הגאה בין התאריכים 12-14 בפברואר, וכולכם מוזמנים.
הכותב הוא עו"ס ומנהל היחידה לייעוץ וטיפול במרכז הגאה
לפנייה לכתב/ת 
