שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חקלאים בתמונות: פרויקט צילומים מיוחד
    קמים בזריחה, עומדים כל היום על הרגלים, חשופים לגשם ולרוח, ונלחמים בבעיות שיווקיות - כך נראית שגרת יומם של העובדים בחקלאות. כעת זוכה עבודתם הקשה להכרה בתחרות צילומים מיוחדת. שוחחנו עם המצולמים על השגרה, האתגרים והחלומות שלהם. צפו

    עבודה בחקלאות אינה דבר פשוט בדרך כלל; היא מתבצעת בחוץ, ללא מיזוג ותוך התמודדות עם תנאי מזג האוויר, תוך מאמץ פיזי לא קטן. כעת עבודתם הקשה של החקלאים זוכה להכרה ולתהודה בזכות תחרות צילומי החקלאות, טבע ונוף של ישראל, שערכה קנט - הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, ושמגיעה בימים אלו ממש לשלב הגמר.

     

     

    התחרות, שנערכת זה 11 שנים, התמקדה השנה ברגעים יחודיים בחיי היום יום של החקלאים ובעבודתם, תחת הכותרת "הגלריה החקלאית – רגעים של חקלאים". לרגל זאת שוחחנו עם מספר בעלי משקים ושכירים שעובדים או עבדו בענף וצולמו במסגרת התחרות - כדי לשמוע מהם כיצד הגיעו לעסוק בתחום ומה האתגרים העיקריים שניצבים בפניהם. צפו בתמונות ובסיפוריהם: 

     

    "אבא, השקט וזמזום הדבורים" 

    אבא. חקלאי. דבוראי. נושם אדמה ויצירה, בתוך השקט של הטבע (הצלמת, אדוה אופיר)

     

    צילום: אדוה אופיר (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: אדוה אופיר

    שם המשק: "כוורות אלון הגליל", ביישוב הקהילתי אלון הגליל. במשק יש מכוורת, כרם יין, יקב משפחתי בוטיק ומרכז מבקרים.

     

    מי בתמונה? הבעלים של המשק - צביקה אופיר (57), נשוי ואב לארבעה.

     

    כיצד הגיע לתחום החקלאות? אופיר, דור שלישי לחקלאים, הגיע לאלון הגליל בשנת 1984 והקים  ביישוב הצעיר את המשק במו ידיו.

     

    מה האתגרים העיקריים? "להצליח לחיות מזה", מציין אופיר. "חקלאות זה התמודדות כל הזמן - מול מזג אוויר, מול מחלות, בצורת וגם מול בעיות שיווק - כמו כל עסק".

     

    מילה אישית על הענף: "העיסוק בחקלאות קשור מאוד לטבע, בעיקר כשמדובר בדבורים", הוא מספר. "למעשה, למדתי לחיות לפי עונות השנה והתנאים האקלימיים. הדבורים הם עולם מרתק וכמה שלומדים עליהם - עדין לא יודעים כלום".

     

    "היין הוא תחום חדש יחסית, אני מתעסק בו 15 שנה", הוא מוסיף. "זה תחום יצירתי, כי מדובר במוצר שאני מגדל כבר מההתחלה - מהאדמה, והופך אותו למשהו שאני מקבל עליו מחמאות".

     

    "יעקב נוימן - חצילי נוימן בע"מ"

    "יום שגרתי של בוקר, באחד מימות השבוע של חלקה. לפני קטיף מתבצעת בדיקת כמות ואיכות החציל, בדיקה זו מכוונת את שיווק החציל למדף הראוי לו ברשתות השיווק" (הצלם, אבי פז).

    צילום: אבי פז (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: אבי פז
     

    שם המשק: "יעקב נוימן - חצילי נוימן בע"מ" במושב גני יוחנן. מתמחה בגידול חצילים מזנים שונים לפני עונות, בשטח פתוח, חממות ומנהרות.

     

    מי בתמונה? הבעלים של המשק - יעקב נוימן (60), נשוי, אב לשניים וסב לשלושה נכדים. לפני בשנתיים קיבל אות חקלאי מצטיין מטעם משרד החקלאות וארגון מגדלי הירקות. 

     

    כיצד הגיע לתחום החקלאות? גם נוימן נולד לתוך התחום, לאחר שהוריו, ניצולי שואה, עלו לארץ וקיבלו בשנות ה-50 משק מהסוכנות היהודית. כשהשתחרר, בשנת 76', חזר למשק ומאז, במשך 26 השנים האחרונות הוא מתמחה בגידול חצילים.

     

    מה האתגרים העיקריים? נוימן, שפיתוח שיטה מיוחדת לגידול החצילים, מספר כי האתגר העיקרי במחינתו הוא "לגדל את החציל מתוק ולא מר. צריך להתחבר לצמח ולהבין את סגנון הפעילות שלו".

     

    מילה אישית על הענף: "אני אוהב את העיסוק בחקלאות, בשבילי זה עולם ומלואו" הוא מספר. "אבא שלי אמר לי - אם אתה עוסק במשהו וחושב שאתה לא מרוויח מספיק, אבל נהנה ממה שאתה עושה - כבר הרווחת. ב-20 השנים האחרונות החצילים שולטים במטבח החציל נמצא במרכז המדף. זה מוצר מבוקש וטעים ואפשר לעשות איתו הכל. יותר מכל אני אוהב הכי הרבה אני אוהב את החציל שלו כקציצות של אישתו, שעשויות אך ורק מחצילים.

      

    "הדייגים ודגי הזהב"

    "הדייגים הוותיקים של הזורע בעת שליית דגי זהב לייצוא. הצוות אחראי על כל התהליך מרבייה דרך גידול ארוך ועד השילוח ללקוחות באירופה וארה"ב" (הצלם, עודד כהן)

     

    צילום: עודד כהן (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: עודד כהן

    שם המשק: "הזורע קוואטיקס" בקיבוץ הזורע. מתמחה בייצור וייצוא דגי זהב ומוצרי מים.

     

    מי בתמונה? מימין לשמאל: עודד איינהורן (73), בועז רנקביץ' (42) ודרור בקיש (58) - עובדים שכירים במשק.

     

    כיצד הגיע לתחום החקלאות? בקיש, נשוי ואב לארבעה, גדל בקיבוץ הזורע. בצעירותו למד קולנוע - אך בחר לעבוד ב-30 השנים האחרונות בענף דגי הנוי. "הגעתי לענף בצעירותי, לאחר שהשתחררתי מהצבא ושבתי לארץ מטיול בחו"ל", הוא מספר. "הענף בדיוק התחיל להתפתח, ממשק של דגי מאכל לדגי זהב".

     

    מה האתגרים העיקריים? בקיש מציין כי האתגרים הם בעיקר בפן של הייצור. "אנחנו מנסים לייצר כמויות גדולות יותר ולהשתפר בצבע, באיכות ובבריאות של הדג", הוא מציין. "אתגר נוסף כמובן, הוא להצליח לשווק בסדרי גודל גדולים יותר בחו"ל".

     

    מילה אישית על הענף: "אנחנו קמים כל בוקר עם שיר חדש בלב", הוא מעיד. "כולנו אנשים שאוהבים ומחוברים לעבודה הזאת. למעשה, זהה הרבה מעבר למקום עבודה - זה סוג של אורח חיים, שנותן המון השראה ושאר רוח. זה נופים, זריחות ושקיעות, חום, קור ועונות השנה - המקפלים בתוכם אינסוף רגשות ותחושות.

     

    "העבודה הזאת, בטבע ובצבע, מעוררת המון השראה", הוא מוסיף. "אנחנו אנשים שבחרו לעבוד בזה ולהישאר בזה, מתוך אהבה. בחקלאות של בעלי חיים אין יום או לילה - הכל סביב עונות השנה. כל עוד אנחנו על הרגליים ושמחים, נמשיך לעבוד בזה".

     

    "הולך על צינור דק"

    "בשעת טיסה בעמק החולה, נגלה לפני חקלאי מהלך על קונוע, מסכן את חייו על מנת לתקן את צינור המים, כך ששדה התירס יקבל השקיה מיטבית" (הצלם, אסף סולומון).

    צילום: אסף סולומון (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: אסף סולומון

    שם המשק: "תבואות הצפון" בקיבוץ כפר גלעדי, המתמחה בגידולי שדה.

     

    מי בתמונה: אסף קרול (29), רווק. עבד כשנתיים בתור איש השקייה. בתמונה מצולם קרול בעת השקיית גידולי התירס. מאז שצולמה התמונה סיים את לימודיו בביולוגיה וכיום הוא עובד כשכיר בחברת היי טק.

     

    כיצד הגיע לתחום החקלאות? קרול, יליד כפר גלעדי, מעיד כי גדל בתחום החקלאות, כבן לאב המחזיק עד היום במשק גדול לגידולי השדה.

     

    מה האתגרים העיקריים? "זו עבודה ללא סוף, 24 שעות ביממה, שכוללת התמודדויות עם מזג אוויר קיצוני ועם הטבע".

     

    מילה אישית על הענף: קרול מעיד כי אף שאינו עוסק כעת בחקלאות - הוא אוהב את התחום ואף עשוי לחזור ולעבוד בו בעתיד. "יש מחשבות על חזרה", הוא מספר. "אני אוהב את זה שמדובר בתחום שצומח ומשתנה כל הזמן".

     

    אף שהוא עובד כיום במשרד ממוזג ובתנאים נוחים יותר - קרול מציין כי הוא מתחבר יותר לעבודה בחוץ. "אני אוהב לעבוד בחוץ", הוא מספר. "נכון שבמשרד עובדים פחות שעות ויש פחות קושי פיזי - אבל בשורה התחתונה אני מסיים את יום העבודה הרבה יותר עייף".

     

    "הפועל העברי נוסח מעודכן 2014"

    "האיש הוא סטודנט ישראלי בקטיף תפוחים במטע של קיבוץ ברעם, בקיץ 2014" (הצלם, ג'יל פיטוסי).

     

    צילום: ג'יל פיטוסי (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: ג'יל פיטוסי

    שם המשק: "פירות ברעם" בקיבוץ ברעם, מתמחה בגידולי פירות .

     

    מי בתמונה? דביר ז'ורנו (24), רווק. עבד בחודשי הקיץ בקטיף תפוחים בקיבוץ.

     

    כיצד הגיע לתחום החקלאות? ז'ורנו, תושב נס ציונה, התנסה בקיץ האחרון בקטיף בברעם, לאחר ששמע על כך מחבריו באוניברסיטה. "כל קיץ יש קטיף בברעם", הוא מספר. "זו עבודה ענפית וזה מאפשר לסטודנטים לבוא לעבוד לתקופה קצרה. כולם מרוויחים מזה, כי זה דורש עבודה עדינה ובעלי המשקים מעדיפים שלא להביא פועלים זרים".

     

    מה האתגרים העיקריים? "קמים כל בוקר בחמש וחצי והולכים לישון יחסית מוקדם", מספר ז'ורנו. "זו עבודה פיזית, שמתבצעת למשך  8 וחצי שעות על הרגליים. בנוסף, הגענו לעומסים אדירים של שניים וחצי טון בקטיף".

     

    מילה אישית על הענף: "זו עבודה שמתאימה בעיקר לאנשים שרוצים לעשות קצת כסף ולעבוד בעבודה פיזית מהנה, עם חברה טובה", מציין ז'ורנו. "בנוסף, ככל שהזמן עובר - פחות אנשים מהקיבוץ עובדים בעבודה החקלאית, ומאוד מעודד את אנשי הקיבוץ לראות שהעבודה העברית חוזרת ושנשמר הקשר של הישראלים הצברים עם החקלאות".

     

    "וואו איזה דג"

    "בהוצאת דגים במאגר המדגה של משאבי שדה, שלו גם "דגיג" כזה" (הצלם, דובי קלעי).

     

    צילום: דובי קלעי (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: דובי קלעי(באדיבות קנט)

    שם המשק: מדגה משאבי שדה בקיבוץ משאבי שדה. המדגה, שנסגר בשנה שעברה - התמחה בדגי ברמונדי.

     

    מי בתמונה? עמית שורק (30), נשוי. עבד 7 שנים במדגה, מאז שחרורו מהצבא. כיום עובד כטכנאי מחשבים ושרתים.

     

    כיצד הגיע לתחום החקלאות? שורק, המתגורר במשאבי שדה, מספר כי החל לעבוד במדגה כבר בהיותו בתיכון - אז עבד בו פעם בשבוע. לאחר שחרורו מהצבא שב לעבוד במקום. "חיפשתי עבודה, שאלתי אם צריך מישהו במדגה ונכנסתי לזה", הוא מספר.

     

    מה האתגרים העיקריים? "האתגר העיקרי זה הגידול של הדג", הוא מעיד. "כך למשל, מים בטמפרטורה לא נכונה ישפיעו על הגידול שלו. בנוסף, בסוג הדג הזה היה צורך בשיווק מיוחד, כי הדג לא היה מוכר בשוק הישראלי". בפן היותר אישי הוא מציין, כי "זה לא כזה אתגר רציני, אבל לא הכי נעים לקום בשש בבוקר ולהכנס במזג האוויר הקפוא לתוך הבריכה".

     

    מילה אישית על הענף: בשונה מקרול - שורק מודה כי הוא נהנה יותר מהעבודה הממוזגת במשרד. עם זאת הוא מציין כי "שמחתי מאוד לעבוד בענף וחבל לי שהוא נסגר. אני מקווה שביום מן הימים הוא יפרח מחדש - זה דג מצויין ואני אוהב אותו מאוד, אך הוא לא היה מספיק מוכר בארץ". 

     

    שותלים פטרוזליה בחווה האורגנית, כפר יהושע

    "התמונה צולמה בפברואר, 2012. קבוצת השותלים הצוהלת ברגע של ריקוד" (הצלם, שימי שיידר).

     

    צילום: שימי שיידר (באדיבות קנט) (באדיבות קנט)
    צילום: שימי שיידר(באדיבות קנט)

     

    שם המשק: המשק האורגני בכפר יהושוע. המשק נוסד ב-1982, על ידי איריס בן צבי, שמשמשת כיום כמנהלת שלו.

     

    מי בתמונה? עובדים לשעבר במשק. מימין לשמאל: ג'ני - מתנדבת מגרמניה שעבדה במשק למשך חודשיים, יפעה - תושבת האזור ששימשה כראש תחום קטיף עלים ירוקים למשך כשנתיים, יאיר צחר - יוצא משפחה חקלאית ממושב אלון הגליל שעבד במשק כשנה, רונה - שעבדה למשך חמישה חודשים בענף הירוקים,  וג'ולטי -מתנדב מהונגריה ששהה במקום כחצי שנה.

     

    כיצד הגיעו לתחום החקלאות? מנהל המשק, זוהר ירון רוזנפלדר (40), מספר כי ג'ני רצתה לברוח מהקור בארץ מוצאה; יפעה החזיקה בידע חקלאי מהקיבוץ שבו גדלה ; צחר החזיק אף הוא בידע מבית וכיום לומד בטכניון; רונה עבדה בפנימיה חקלאית והגיע לתחום כדי להתנסות בתחום החקלאות האורגנית; וג'ולטי הגיע לארץ בעקבות בת זוגו הישראלית.

     

    רוזנפלדר, נשוי ואב לארבעה, הוא יליד חיפה ומחזיק לתואר בתקשורת וניהול. לתחום הוא הגיע רק לפני כ-12 שנה, דרך חבר שעבד במשק והזמין אותו להצטרף ליום עבודה. כיום הוא מתגורר בכפר יהושוע.

     

    מה האתגרים העיקריים? רוזנפלדר מספר כי במשק מגדלים את כל סוגי הירקות ועצי הפרי שניתן לגדל בשדות פתוחים, ללא שימוש בחומרי ריסוס והדברה בכלל, זאת על בסיס הרעיון לפיו ככל שיש מגוון גדול יותר של ירקות ופירות, הם מושכים יותר חרקים וכך יוצרים איזון בינם לבין עצמם. 

     

    "האתגר העיקרי כגן ירק מגוון, שמוכר את התוצרת שלו בצורה ישירה לצרכן, היא לשמור על רצף של שיווק", הוא מסביר. "בשונה מחקלאי רגיל, שמגדל חסה בשדה בשטח של דונם למשל - אנחנו צריכים לשתול חסה כל שבוע על מנת שנוכל לספק את הצורך לצרכנים שמגיעים מדי שבוע. בנוסף, בזמן שהחקלאות הולכת והופכת לטכנולוגית - אצלנו זה בדיוק ההפך - אנחנו צריכים לאסוף את הכל בצורה ידנית, מה שמצריך ניהול תדיר של כוח אדם ועלויות גדולות".

     

    מילה אישית על הענף: "האנשים שמגיעים לעבוד איתנו פה הם מקסימים, ומה שמושך אותנו בחקלאות אורגנית זה האהבה לטבע", אומר רוזנפלדר. "הרוב נמשכים לעבודה שמתבצעת בחוץ בכל עונות השנה, עם אנשים שהם באותו הראש, ובאופן שמאפשר לחוות את הטבע בצורה הכי בלתי אמצעית - גשם, ברד, קור או חום - לא משנה מה מזג האוויר - אנחנו יוצאים לקטוף את הגזר והשום על הבוקר".

     

    הצביעו - והשפיעו

    תחרות הגלריה החקלאית של קנט נוסדה לפני 11 שנים, כאשר בשנים הראשונות היא היתה פתוחה לחקלאים בלבד, שצילמו את חיי היומיום שלהם. בשנים האחרונות נפתחה התחרות לכלל הציבור וכיום נוטלים בה חלק גם צלמים מקצועיים וחובבים.

     

    דוד גינזבורג, מנכ"ל קנט, הסביר כי המטרה היא העלאת המודעות הציבורית לחשיבות החקלאות למדינה ולתרומתה לכלכלה. "אנו גאים ושמחים בכך שבמשך העשור האחרון, מאז הושקה התחרות, נטלו בה חלק עשרות אלפי ישראלים שהתחברו לעשייה החקלאית הישראלית דרך עין המצלמה".

     

    בקנט מציינים כי השנה השתתפו בתחרות מאות צלמים, ששלחו תמונות מכל רחבי הארץ המציגות עבודות זריעה וקצירה, דייג, ריסוס, השקייה, פריסת חממות ועוד. כעת מגיעה התחרות לקו הסיום, לאחר שנבחרו 20 התמונות שעלו לשלב הגמר. התמונות שיעלו למקומות הראשונים יזכו את בעליהן בפרסים יקרי ערך: הצילום שיגיע למקום הראשון יזכה באופניים חשמליים, המקום השני יזכה באייפון 6 והמקום השלישי בטאבלט סמסונג גלקסי.

     

    ההכרזה על התמונות שיזכו בשלושת המקומות הראשונים תהיה במהלך כנס הלקוחות השנתי של קנט, ב-25 למרס. השנה ניתנת לציבור האפשרות להשפיע על בחירת התמונות הזוכות - וכן לבחור את תמונת העשור מבין כל התמונות שזכו עד כה. .רוצים להשפיע? הכנסו לאתר התחרות כדי לצפות בכל 20 התמונות שהעפילו לשלב הגמר ובחרו את זו שאתם מעדיפים. ניתן להצביע עד ה-12 במרס.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות קנט
    עמית שורק בזמן שעבד במדגה משאבי שדה. המדגה כבר לא פעיל כיום
    באדיבות קנט
    מומלצים