ניצחון לעיריית ת"א על 2 פולשים בדרום העיר

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של העירייה והורה לפנות משפחה ואישה חולה שהתגוררו בפארק החורשות. לא נקבע אם יקבלו דיור חלופי

עו"ד אבי פרימספורסם: 04.03.15 , 08:34

בית משפט השלם בתל אביב קיבל את תביעת של העירייה והורה לפנות שני פולשים שהתגוררו במתחם "פארק החורשות" שבין רחוב פנחס לבון לרחוב 3383 בדרום העיר. אחד הנתבעים התגורר בבית אבן במקום עם משפחתו במשך עשרות שנים ואילו השנייה היא אישה חולה וקשת יום, שהתגוררה בקרוואן במתחם, והגדירה את פסק הדין "גזר דין מוות".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בשנות ה-90 הפקיעה העירייה את השטח ואת התביעה המדוברת הגישה נגד תשעה דיירים ב-2007. חלק מההליכים הסתיימו בהכרעות בית המשפט וחלק מהנתבעים הגיעו לפשרות, עד שנותר לדון בעניינם של שני הנתבעים האחרונים.

חוצפה

בני זוג פולשים התגרשו ורבו של מי הדירה

עו"ד מורן גולן-צוקרל

גבר ואישה חיו שנים בדירה של עיריית ת"א וחלמיש. אחרי הפרידה נפתחה סאגה משפטית מוזרה שהסתיימה רק בנזיפה של בית המשפט המחוזי

חוצפה: זוג פולשים התגרשו ורבו של מי הדירה

העירייה טענה שבשנות ה-90 אושר שימוש זמני במקרקעין כאתר קרוואנים לקליטת עולים חדשים באמצעות "עמידר". ב-2003, נטען, הודיעה עמידר כי הקרוואנים פונו ובשטח מצויים פולשים. העירייה סברה שהנתבעים הם מסיגי גבול שמשתמשים במקרקעין ללא רשות ומבלי לשלם.

הנתבע הראשון התעקש שהוא מחזיק בשטח עוד מימי אביו המנוח, יותר מ-50 שנה. לטענתו, העירייה רשמה את השטח על שמה בחוסר תום לב והפקיעה אותו שלא כדין. הוא הוסיף שבשל מצבו הוא זכאי לדיור ועל בית המשפט להגן על זכויותיו.

הנתבעת השנייה, אישה קשת יום הסובלת מבעיות בריאותיות, טענה שבמחלקת הרווחה של העירייה ידעו שהיא גרה בקרוואן, ולכן אינה מסיגה גבול אלא בעלת רישיון להחזיק במקרקעין, מכוח הסכמת העירייה ושתיקתה לאורך השנים. לבסוף טענו שני הנתבעים כי במידה שיפונו, הם זכאים לפיצויים ולדיור חילופי.

תוצאה קשה

השופטת עידית ברקוביץ קיבלה את עמדת העירייה, וקבעה שהזכויות במקרקעין מעולם לא היו רשומות על שם האב המנוח של הנתבע הראשון. יתרה מכך נקבע שגם אם הייתה לאב רשות להשתמש בשטח, מדובר בזכות אישית שאין להכיר בהעברתה לבן, מה גם שהוא לא החזיק במקרקעין ברציפות אחרי אביו.

לגבי הנתבעת קבעה השופטת כי העירייה אכן ידעה שהיא גרה במקום ולכן יש להכיר במעמדה כבעלת רשות במקרקעין. עם זאת, ברגע שהרשות מבוטלת, חובה על הנתבעים לפנות את המקום. היא הזכירה שהנתבעים לא שילמו לאיש על השימוש בקרקע במשך שנים.

השופטת הורתה על פינוי השטח בלי תנאים, אך לא קבעה מסמרות בכל הקשור לפיצויים, אלא הדגישה שנושא זה מצדיק בירור בהליך נפרד.

לסיכום, למרות התוצאה הקשה, השופטת הכריעה כי הנתבעים יפנו את המקרקעין, ונתנה להם ארכה של ששה חודשים מיום קבלת פסק הדין על מנת לאפשר להם למצוא דיור חלופי. היא הוסיפה כי בהתחשב בכך שהעירייה ידעה שהנתבעת גרה בשטח, עליה לעזור לה למצוא מקום מגורים. לנוכח מצבה הקשה, השופטת גם פטרה אותה מהוצאות ושכר טרחת עו"ד. הנתבע, לעומת זאת, חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.