דעה: אנשי האוצר מתפקדים כרגולטור או כגלדיאטור?

יו"ר הרשות לניירות ערך פרופסור שמואל האוזר המליץ לאחרונה על שינוי במבנה הרגולטורי של שוק ההון בישראל. זו לא הייתה גחמה של רגע אלא תכנית מסודרת שפרופסור האוזר עבד עליה ביחד עם צוות מרשות ניירות הערך במשך כחצי שנה.

זה לא מופרך לטעון שכאשר בא איש אשכולות כמו פרופסור האוזר ומציע תכנית, צריך לקחת את הדברים ברצינות ולשקול את הבעד והנגד. נקודת המוצא של התכנית של האוזר היא בניגוד העניינים המובנה הקיים היום בתפקיד של הרגולטור.

אני מנהל הסדרים פנסיוניים, ולכן הדוגמה של הפיקוח על הביטוח קרובה אליי.

הפיקוח על הביטוח צריך לדאוג מצד אחד לבריאות הגופים המוסדיים (חברות הביטוח), לשוק הון וביטוח יציב, עם חברות חזקות שמרוויחות כסף, חברות שעושות חשק למשקיעים פוטנציאליים להיכנס לתחום, ועל ידי כך להביא לתחרות ראויה.

מצד שני, הפיקוח על הביטוח צריך לדאוג שהמבוטחים ישלמו את מחיר המינימום ואת דמי הניהול הנמוכים ביותר, אפילו אם זה גורם הפסדים למוסדיים.

השמיכה מבחינת הפיקוח היא קצרה מאוד ובכל פעם שהוא מושך אותה לכיוון אחד, הוא מתעורר עם בעיה אחרת. לדאוג למבוטחים? אז מה יהיה עם הבטחת צמיחת הגופים המוסדיים ועמה השפעה חיובית על השוק כולו? לדאוג לגופים המוסדיים? אז מה יהיה עם אותם מבוטחים שתמיד רוצים להשיג יותר, או במקרה זה, לשלם פחות.

אז מה עושה הפיקוח על הביטוח כאשר הוא קם בבוקר? את מי הוא מעדיף היום? האם זהו יום מוסדיים או יום מבוטחים? האם מישהו בפיקוח על הביטוח יודע יותר טוב מהשוק החופשי מהי נקודת שיווי המשקל הנכונה בין המוסדיים למבוטחים? 

ומה ההצעה של פרופסור האוזר? זוהי הצעה של "טווין פיקס". כלומר, במקום הפיקוח על הבנקים, הפיקוח על הביטוח, ורשות ניירות הערך, יהיו רק 2 רגולטורים, כאשר האחד יהיה אחראי על התנהלות המוסדיים ויציבותם, והשני יהיה אחראי על שמירת האינטרסים של הציבור, האינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו לקבל שוק הוגן במחיר נמוך.

רווח נוסף הוא בצמצום הביורוקרטיה והפחתת מספר הרגולטורים. כולנו יודעים שזהו צורך אמיתי של מדינת ישראל.

מבנה מסוג זה קיים בחלק מהעולם המערבי. הפיקוח על הביטוח מסתמך בהרבה נושאים על הניסיון בעולם.

והמסקנה שלי היא שצריך לקדם את היוזמה של פרופסור שמואל האוזר כי זה עושה טוב לכולם, חוץ אולי מכמה בודדים הנושאים היום בתפקידים במשרד האוצר.

במשרד האוצר תמיד מסבירים כי פגיעה במעטים לטובת הרבים היא פגיעה מידתית. אז נאה דורש ונאה מקיים, לא?