שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התלוננה על משכורת שלא שולמה לה - ופוטרה
    מאבטחת בחברת "ביטחון אזרחי ש.ק" פנתה למשרד התמ"ת בגין חוב של מעסיקיה, ושבוע לאחר מכן קיבלה מכתב פיטורים. החברה הורשעה בפלילים
    כך נקמה חברת אבטחה בעובדת שהעזה לדרוש כסף המגיע לה: מאבטחת ב"ביטחון אזרחי ש.ק" התלוננה במשרד התמ"ת על משכורת שעוכבה, וימים אחדים לאחר מכן קיבלה מכתב פיטורים. בעקבות התנהלות זו הוגש לבית האזורי לעבודה כתב אישום פלילי שהסתיים בהרשעה של החברה.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    המאבטחת פנתה למשרד התמ"ת במרס 2009 והתלוננה שאחת המשכורות שלה לא שולמה לה במשך יותר מחצי שנה, וכך גם גמול עבור עבודה בשעות נוספות. עוד באותו יום פנה המשרד לחברה ודרש ממנה להמציא תלושי שכר, רישומי שעות נוכחות ודו"חות נוספים בקשר לעובדת.

     

    אלא שהגשת התלונה לא מצאה חן בעיני החברה. מאז היא שובצה רק למשמרת אחת, וכעבור שבוע, בתום שיחה בנוגע לתלונתה, נמסר לעובדת מכתב פיטורים חתום בידי בעלי החברה.

     

    כנגד החברה ובעליה הוגש כתב האישום הפלילי שייחס להם עבירות של אי תשלום פדיון חופשה, אי תשלום שכר מינימום ופיטורי עובדת בשל הגשת תלונה. במהלך אחד הדיונים הודתה החברה באי תשלום פדיון החופשה והוטל עליה קנס בסך 4,320 שקל. העבירה של אי תשלום שכר מינימום נמחקה.

     

    בדיון סביב הגשת התלונה טענה המדינה שסמיכות הזמנים בין הגשת התלונה לבין הפגישה שבה נמסר מכתב הפיטורים מלמדת כי האחת גרמה לשנייה. כך גם עלה מעדות העובדת, שסיפרה כי הוצע לה לחזור לעבודה אם תבטל את התלונה. המדינה הדגישה כי בעלי החברה חתם על המכתב מבלי לברר את נסיבות הפיטורים, תוך עצימת עיניים מול עובדות המקרה.

     

    הנאשמים הכחישו כי איימו על העובדת או ביקשו ממנה לבטל את התלונה. לדבריהם, העובדת היא שביקשה לסיים לעבוד ומכתב הפיטורים ניתן לה "כמחווה של רצון טוב", לאור העובדה שהמאבטחת עבדה בחברה פחות משנה והצדדים הגיעו להבנה ביניהם.

     

    בעל החברה הוסיף שבמסגרת תפקידו כמנכ"ל החברה הוא לא היה מעורב בתנאי ההעסקה של העובדת, תלושי השכר שלה או נסיבות סיום עבודתה, וכי קיים מנהל סניף שאחראי על תחומים אלו. משכך, טען, כי הוא לא יכול להיות מורשע בעבירה כ"ממונה מטעם המעסיק".

     

    סכן נשיאת בית הדין, השופט אילן סופר, כתב בפסק הדין: "הנאשמים לא השכילו להראות מדוע העובדת סיימה לעבוד, או מדוע לא שובצה יותר בעבודה. הנאשמים לא הראו בדל ראיה שיש בו להטיל ספק בגרסה העובדתית והנסיבתית, שלפיה העובדת פוטרה לאחר שהגישה תלונה ובעקבות כך".

     

    השופט סופר הוסיף כי הנסיבות מוכיחות מעבר לכל ספק כי העובדת פוטרה רק בשל הגשת התלונה. משכך, החברה הורשעה בעבירה של פיטורי עובדת בשל הגשת תלונה – עבירה שהעונש המרבי עליה הוא שלוש שנות מאסר או קנס של 75,300 שקל.

     

    עם זאת, השופט זיכה את בעל החברה מהעבירה, לאחר ששוכנע שבשל המבנה ההיררכי של החברה, לא היה לו חלק בקביעת תנאי העבודה של העובדים וסיומם, ולא ניתן לראות בו "ממונה מטעם המעסיק".

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המאשימה: עו"ד ישראל שניידרמן
    • ב"כ הנאשמים: עו"ד נדב דלומי
    • עו"ד פבל מורוז עוסק בדיני עבודה
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים