אבידן מגיב: 'לא אמן ישראלי, אני אמן מישראל'

בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו כתב הזמר: "במשך שש השנים האחרונות שאני מתראיין בתקשורת זרה, אני משתדל להיות שקול ומאוזן באמירות שלי. אני לא מעריך אנשים שמשתמשים בתיאבון של התקשורת בחו"ל לאמירות פיקנטיות נגד ישראל כקיצור דרך להשיג זרקור. לא שיש לי בעיה אם הבעה עצמית של כל אדם, אבל בגלל שאני יודע שהתקשורת אוהבת להקצין את זה ולחבק את זה ולהפשיט את זה ולהציג את זה לראווה, זה נראה לי זול. וזה נראה לי מבזה את הדבר האמיתי, שהוא היצירה והאמנות. וזה הדבר היחיד שאני מנסה להציג.

"זה שאני נולדתי פה לא מכריח אותי למות פה"(צילום: עידו ארז)

"לכן בכל ראיון שלי אי פעם (!) מהשנייה הראשונה , תמיד אמרתי... אני לא 'אמן ישראלי'... אני 'אמן מישראל'. אני לא בא לייצג את ישראל. אני לא פוליטיקאי. אני לא דיפלומט. ובתור בן לדיפלומטים מעולם לא חפצתי להיות אחד. "רק על עצמי לספר ידעתי", ועד כמה שזה נשמע נרקיסיסטי , זה הדבר היחיד שמעניין אותי. חפירות עצמאיות אין סופיות. תהיות על מי אני ומה אני ומה הרגשות והמחשבות שלי... זאת מהות היצירה שלי. אז כשמישהו שואל אותי אם אני ישראלי... אני חייב להיות כן לחלוטין ולהגיד שזה לא מעניין אותי. זה בסך הכל גבולות דימיוניים שאנחנו מייצרים לעצמנו.

בהמשך דבריו התייחס גם לשהותו באיטליה: "אני כן 'מישראל'. ואת זה אף פעם לא הסתרתי. לא שיניתי את השם או החבאתי את זהותי. גם כשלא היה תמיד נעים. אבל זה מאיפה שאני. לטוב ולרע. אבל . לא מכריח אותי להעביר כל רגע וכל נשימה שלי עלי אדמות בגבול הדמיוני של פיסת אדמה אחת. אני כן רוצה להיות קצת באיטליה. למה? כי מה זה עניינכם? כי יש שם אוכל טוב ויין טוב, ואדמה ירוקה רחבה שעולה כמו קופסת נעליים בתל אביב. ויש שם שקט".

עוד הוסיף הזמר: "עבדתי מאוד קשה בשנים האחרונות, חסכתי כל שקל או אירו או דולר שנשאר אחרי מיסים (ישראלים דרך אגב) ובסוף הגעתי למצב שאני יכול לקנות בית. הייתי מסוגל לקנות דירת 2-3 חדרים בתל אביב או ירושלים, והחלטתי שלא. יש אנשים שהיו קונים נכס בברלין , יש כאלה שהיו עוברים למושב. אני החלטתי אחרת. אני רוצה לבנות אולפן הקלטות באמצע שום מקום וליצור את האמנות שלי בשלווה. תתבעו אותי! מה לעזאזל איכפת לכם איפה אני ישן כשאני לא בסיבוב הופעות?? ממילא אני 80 אחוז מהזמן במלונות מחורבנים ביבשות שונות? איפה זה בדיוק כואב?

"קיצר... בפעם הבאה שאתם קופצים לכתוב טוקבקים מתלהמים ובזויים, על לאומנות, על זהות, על רגשות נחיתות... לפחות תדעו שמישהו בעיתון או באתר האינטרנט, מושך לכם בחוטים ולוחץ לכם על הכפתורים, כי ככל שיהיה יותר דרמה וסנסציה זולה, הוא ימכור יותר מקום פרסום למחרת. לכל אלה שכבר זרקו את האלבומים שלי מהחלון, נעמדו על רגלייהם האחוריות והצביעו על מפות בזעם. אתם לא חייבים להחזיר אותי לליבכם או למדפיכם. אם זה כל מה שהיה צריך כדי לעבור מההערכה לשנאה, אז אולי עדיף כך".