גפן, גאון או בניון? הצביעו לאמן שמייצג אתכם
אורנה בנאי או הצל? אחינועם ניני או אריאל זילבר? אזרחי ישראל בוחרים את הממשלה הבאה, אך אנחנו מנסים להכריע עם מי מהאמנים שהעזו להתבטא פוליטית אתם מזדהים. אז הצביעו והשפיעו על הבחירות המעניינות באמת
אביב גפן או יהורם גאון?
הטרי שבסכסוכים הוא זה שנוצר לפני כשבועיים בין המנטור אביב גפן, ובין האיש והאגדה יהורם גאון. זה התחיל כשגפן, מהאמנים היחידים בישראל שלא מפחדים להביע את דעתם הפוליטית, קרא למעריציו להחליף את השלטון בישראל ו"לשלוח את ביבי לקיבינמט", ועשה זאת בליווי ויז'ואל שסימן באיקס אדום את פרצופו של ראש הממשלה המכהן. אם זה לא מספיק, גפן פרסם בשבועות האחרונים תמונות שלו ושל בנו דילן מתנדבים לארגון V15 הוקרא להחלפת השלטון בישראל, ואף פרסם סטטוס בחשבון הפייסבוק שלו, שקורא לעוקביו לקום מתרדמת ההפחדה שכופה שלטון הימין.
בעוד גפן תמיד נותר בצד השמאלי של המפה הפוליטית עוד מימי רבין, גאון זוהה שנים רבות עם השמאל ובשנים האחרונות נראה שדווקא הקשר לירושלים לצד התבטאויות שונות, הפכו אותו לסמל לימין מתון.
(צילום: עידו ארז)
הצל או אורנה בנאי?
במובנים רבים היה הקיץ האחרון נקודת מפנה בקריירה של אורנה בנאי ומה שנותר מהקריירה המוזיקלית של יואב אליאסי הידוע בכינויו "הצל". במהלך מבצע "צוק איתן" הצהירה אורנה בנאי, קומיקאית ולוחמת זכויות בעלי חיים, בראיון על חיבתה לערבים ויהודים כאחד.תגובתו הקיצונית של חצי העם שפחות מסמפט את שכנינו קראה להחרים את בנאי, ובמשך מספר שבועות הפך גינוייה של הקומיקאית לבון טון בצד הימני של המפה הפוליטית. באותה תקופה בדיוק החליט יואב אליאסי "הצל", בעבר חלק ממשפחת תאקט של סאבלימינל ובהווה מנהיג כנופיית "האריות", להטיל אימה על כל מי שלא מסכים עם דעותיו הפוליטיות הקיצוניות משהו. בנאי זכתה למטח קללות, איומים וגידופים בעוד אליאסי זכה לעוד מספר שניות של תהילה מפוקפקת בשם הציונות, ומיתג עצמו עוד יותר כסמן לימניות קיצונית ולוחמנית.
בסופו של יום בנאי לא התקפלה נוכח קריאות ההמון להחרימה והמשיכה להופיע בטלוויזיה, בעוד "הצל" מעט נעלם מהעין הציבורית – כלומר, אם לא מחשיבים נסיונות לחזור לתודעה באמצעות העלאת תמונות מתריסות לרשתות חברתיות, כמו למשל זו שהציגה אותו מטיל את מימיו על רכב של מפלגת "מרצ". שמישהו יביא לו שוקולדדדדדדד.
(צילום: ענת מוסברג, יריב כץ)
רמי קלינשטיין או בני אלבז?
מצד אחד – בני אלבז, האיש שחתום על קלאסיקת שכתוב ההיסטוריה "הוא זכאי" שנכתבה על אריה דרעי, בטרם נמצא אשם וריצה עונש מאסר על עבירות שוחד. מצד שני - רמי קלינשטיין, האיש שחתום על משפטים כמו "הארץ מתפתחת כמו הזין שלי" ושותפו הטבעי ליצירה - יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד.בכתבה שחשפה את הטעם המוזיקלי של הפוליטיקאים הישראלים ציין דרעי את בני אלבז כאחד הומנים האוהבים עליו, ובאותה כתבה בדיוק הזכיר לפיד את קלינשטיין כאחד האמנים הבודדים שעוד יוצא לו לראות בהופעה חיה ומי שאחראי (לצידו) על כתיבת אחד השירים שהוא יותר מחבב, - "צעיר לנצח".
חוסר החיבה בין לפיד לחרדים אינו דבר חדש, במיוחד בהתחשב בעובדה שלפיד נושא את הגנים של אביו טומי – מהמתנגדים הנחרצים לכפייה הדתית בישראל. אלא שהעימות הטלוויזיוני של חדשות ערוץ 2 שהפגיש בין ראשי המפלגות המתמודדות בבחירות (מינוס נתניהו והרצוג) כלל רגע טלויזיוני בלתי נשכח, בו לפיד התעמת עם דרעי והטיח בו את עובדת היותו עבריין מורשע לשעבר, וטען כי יש לשקמו. עומק הפגיעה ניכר מיד על פניו של דרעי, וכעת נראה כי הקונטרה הראויה ל"מתנה הקטנה" של לפיד לדרעי הוא שיר תגובה חריף של בני אלבז, בסגנון "הוא שוקם" או לפחות "הוא זכאי 2015".
(צילום: אוהד רומנו, רן כליף)
אחינועם ניני או אריאל זילבר?
טקס חלוקת פרסי אקו"ם שהתקיים בשבוע שעבר כלל לא מעט ביקורת כלפי ראש הממשלה ("יש עוד שתי פרסים", הכריז לקראת סוף הערב המנחה אורי גוטליב, והוסיף "מה זה שתי פרסים לעומת שש שנים עם ביבי?"), אך הוא לא יצר ולו חצי מהבאזז שיצרה מהדורת השנה שעברה של הטקס, שכללה פולמוס סביב שאלת זכאותו של אריאל זילבר לפרס היוקרתי.מצד אחד - אין עוררין על תרומתו הרבה של זילבר למוזיקה הישראלית. מצד שני , ממש כפי שציינה הזמרת אחינועם ניני כשביקרה את ההחלטה להעניק לו את פרס מפעל החיים, לצד קלאסיקות מוזיקליות זילבר גם חתום על מספר התבטאויות לא נאורות בעליל, המבקרות הומוסקסואלים, חילונים ושאר אוכלוסיות.
מספר ימים לפני הטקס כתבה ניני, שאמורה הייתה גם היא לקבל פרס באירוע, פוסט בו נאמר: "אינני קוראת להחרים את אריאל זילבר האמן, אני מקווה שהוא ינצל את הבמה המכובדת ויתנצל בפומבי בפני הומואים, ערבים, חילונים, משפחת רבין, צה"ל ומדינת ישראל".
לאחר לחץ רב החליטו אנשי אקו"ם לא להעניק לזילבר את פרס "מפעל חיים" אלא פרס על "תרמותו למוזיקה הישראלית", ללא ספק שינוי סמנטי שנועד להבהיר כי זילבר הוא אמנם מוזיקאי מחונן, אך אדם שמרן בדעותיו ולא מודל לחיקוי בשום אופן. זילבר הופיע בטקס השנוי במחלוקת, לא ביצע אף אחד משיריו וסיים את הערב בנאום בו תקף את החלטת אקו"ם לשנות את הגדרת הפרס.
"בימים האחרונים הפכתי לשק החבטות של גופים אינטרסנטיים ואמנים מתוסכלים שמחפשים להמציא את הקיצוניות שלי",אמר זילבר, לא לפני שהצהיר: "הייתי מחזיר את הפרס אבל אני לא יכול להפנות עורף לאהבה שקיבלתי מהעם. צריך לפרק את אקו"ם". אחינועם ניני נעדרה מאותו הערב, וזכתה - כנהוג במקרים של התבטאויות שמאלניות, למטח קללות, איומים, גידופים וטעם רע.
(צילום: חן-לי פישמן, עידו ארז )
רונה קינן או עמיר בניון?
כשחושבים על זה, אין שונים יותר מרונה קינן ועמיר בניון. האחת – יוצרת אליטיסטית משהו, המזוהה כבר שנים עם השמאל וחתומה על שלל קריאות של אנשי רוח להדברות. השני – אמן מוערך אך בעייתי במונחי פוליטקלי קורקט, שבשנים האחרונות משקיע לא מעט זמן להקלטת שירים משעשעים, היתוליים עד תמוהים.בשנת 2012 קינן ספגה ביקורת רבה על מה שהוצג כבחירתה לעמוד דום לזכר שאהידים בכנס סולידריות שקיימו פעילות שמאל יחד עם נשים פלסטיניות לרגל יום האישה הבינלאומי בכפר בית-אומר. בקיץ האחרון, במהלך המבצע הצבאי הנרחב (או המלחמה, בהגדרה הפחות מכובסת) נאלצה קינן לבטל הופעה בחיפה עקב איומים והתקפות מילוליות, לאחר הפצת מידע ברשת שאמר כי הזמרת הביעה הזדהות עם אמהות של מחבלים.
בהודעה שנכתבה מטעם משרד ההפקה של הזמרת נאמר כי "מתוך חשש נקודתי לשלומה של רונה, בחר המשרד לבטל את המופע הערב בשוק הטורקי בחיפה. בימים האחרונים מתנהל נגדה מסע הסתה והשמצה בפייסבוק. מישהו הבין שהכל תלוי בטיימינג והחליט להעלות פרסום שקרי משנת 2012 ולהציגו כאילו הוא מתרחש כרגע.
"מי שהעלה את הפרסום לא ציין את התאריך ולא טרח לפרסם גם את ההבהרה שניתנה בזמן אמת", ובאותה הודעה הוסיפה הזמרת " "יש בימים אלה גל עכור ואלים של של מסעות הסתה והשמצה ברשתות החברתיות. לצערי מצאתי את עצמי חשופה להתקפות מילוליות קשות ואיומים על חיי בעקבות פרסום שקרי שפורסם שוב בזמן רגיש זה של מלחמה. הלוואי ויבואו כבר ימים שקטים יותר לכולנו".
רק ארבעה חודשים מאוחר יותר יוציא בניון את השיר "אחמד אוהב ישראל", המתאר סטודנט ערבי בירושלים כ"סתם חלאה כפוית טובה", ובהמשך "זה נכון, יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז".
(צילום: עידו ארז, ענת לוי)
הדג נחש נגד מי שזה לא יהיה שחתום על "שיר הצינגלה"
בחירה תמוה במבט ראשון, שכן מה בין הדג נחש לקלאסיקת זמר מזרחי עממית, שזכתה לביצועים כה רבים עד כי לא ניתן להתחקות אחר מקורה? נכון, שאנן סטריט, יא יא כהן אהרונוב וחבריהם ללהקה מזוהים באופן מיידי עם מפלגות השמאל, רבות בשל המסר ההומאני והסובלני שהם נושאים – לא מהתכונות המובהקות של הימין הישראלי. אלא שההשוואה בין הדג לבין כותב השיר מקורה במחלוקת עמוקה במיוחד בציבוריות הישראלית, וזו שאלת הלגליזציה לסמים קלים."תפסיק כבר לעשן!", שר בין היתר אבי סינואני ב"שיר הצינגלה", מלהיטי הזמר המזרחי שנדמה כי תמיד היו שם, ולא משנה מי באמת חתום עליו, ומולו עומדים חברי הדג נחש, מחדשים (או גונבים - תלוי את מי שואלים) את "ואיך שלא" של אריאל זילבר, ההוא מלפני מספר פסקאות, ב"מה נעשה", שיר ההלל המצוין שלהם לסמים קלים באשר הם.
"מה נעשה שאני תמיד מסטול כזה", הם שרים, ומנסים להסביר אחת ולתמיד שאין שום דבר רע בספליף קטן ושאלכוהול הרבה יותר מזיק. ומהצד השני עומד לו סינואני, מספר לנו על ההיי שבעישון, אך הסכנה שבהתקלות עם החוק – או עם אבא, מה שנראה אכזרי יותר.
(צילום: דודוש)
לפנייה לכתב/ת 
בוחרים. זילבר או גפן?
צילום: עידו ארז
מומלצים
