שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    נורמן עיסא: "ישראל צריכה שר ביטחון ערבי"

    השחקן נורמן עיסא רוצה להחזיר את המילה שלום לשיח, את הנשמה לתקופת הילדות ואת הסרט הערבי של יום שישי. בראיון לרגל ההצגה "זוג פתוח" אותה ביים, הוא מדבר על נישואים, בגידות וגם על פוליטיקה: "הרשימה המשותפת תעשה רק טוב, היא תטשטש את הזועבים למיניהם"

    בשיחתנו רגע לפני הבחירות לנורמן עיסא היתה המלצה חמה לאיש שירכיב את הממשלה החדשה: למנות את אחמד טיבי לתפקיד שר הביטחון. חכו רגע עם האינפולים, לא מדובר בקוריוז. "תחשבי על זה, בעצם זה כמו להגיד 'בוא תהיה בנעליים שלנו, ואז תבין עם מה אנחנו מתמודדים. יש לי פה בעיות בטחוניות שאני לא יודע להסתדר איתן, בוא עכשיו תפתור לי אותן. בוא תדאג לביטחון שלי'. אני חושב ששר ביטחון ערבי יכול להביא לפה שקט ושלווה להרבה שנים. הוא ידבר עם הצד השני בצורה אחרת, הוא ידע איך להתמודד איתו. אנשים אולי יגידו שאני מהבול, אבל אם תחשבי על זה טוב, זה הכי הגיוני".

     

    בוא תהיה מינה צמח לרגע. כמה תביא הרשימה המשותפת בבחירות האלה?

     

    "אני חושב שהיא תהיה אפילו המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, ואני חושב שזה יעשה רק טוב. קודם כל כי זה יטשטש את הקיצוניים, את הזועבים למיניהם, כי הרוב שם הם אנשים מתונים".

     

    וככה הם כבר לא יצטרכו לעשות פרובוקציות כדי להוכיח שהם משפיעים.

     

    "נכון. כי אם יהיה להם כוח פוליטי אמיתי, יהיה להם גם מה להפסיד. ואז אולי נלמד לחיות בשלום, כי באמת, המילה שלום זאת לא קללה כמו שאולי נדמה בבחירות האלה. בואו נחיה אחד עם השני בשלום. די כבר".

     

    "לטשטש את הקיצוניים". נורמן עיסא (צילום: עופר עמרם) (צילום: עופר עמרם)
    "לטשטש את הקיצוניים". נורמן עיסא(צילום: עופר עמרם)

    לפחות בחלק של המפלגה השלישית בגודלה הוא צדק. עד שהשלום יגיע עיסא, 48, מרחיב את הגבולות האישיים שלו כשהוא מביים, לראשונה בתיאטרון הרפרטוארי, את המחזה "זוג פתוח", של המחזאי האיטלקי דריו ואשתו פו ופרנקה רמה, שעלתה בשבוע שעבר בתיאטרון חיפה. לא במקרה עלתה הקומדיה דווקא ביום האשה הבינלאומי - מככבים בה חיי נישואים במסגרתם הבעל (שרון אלכסנדר) מציץ ונפגע מהצד פה ושם, למגינת ליבה של האשה (לירית בלבן).

     

    כדי לפתור את המצב ממליץ הבעל לאשתו לעשות כמוהו ולחפש לעצמה מאהב. היא מפקפקת אבל בסוף משתכנעת ומוצאת אחד. כשזה קורה הגבר פותח בסדרת מפגני קנאה ובעלות, ומבין שההצעה שלו הפכה ל"חרב פיפיות שחושפת את העליבות הגברית מחד והעצמה הנשית מאידך", כמו שמגדיר את זה קומוניקט המחזה. "וזה מביא להרס של הזוגיות הזאת", מסכם עיסא.

     

    שמלכתחילה לא היתה כזאת מוצלחת אם הגבר נהג לנשנש מהצד.

     

    "אבל הוא ניסה לשכנע אותה שכן. כשמתעסקים בזה עולות כל מיני שאלות על שייכות, על אהבה. למה הבנאדם הזה צריך להיות שייך לי? אם אני אוהב אותה, למה אני לא שמח שקורה לה משהו שגורם לה אושר? אני אישית לא מצליח להבין את זה. זה נשמע לי לא אנושי. מה, את יכולה לדמיין את עצמך מסתכלת על בעלך הולך עם מישהי ותגידי איזה חמודים הם? מה חמודים? אז אני יכול להבין את זה אבל לא לבצע את זה. כנראה שאני כן אוהב בעלות. אני אוהב שהאוטו שלי הוא שלי ואף אחד לא עולה לי עליו. אולי זאת מנטליות או משהו שקיבלתי בבית".

     

    איזו זוגיות ראית אצל ההורים שלך?

     

    "ההורים שלי זוג מקסים. רבים המון אבל לא יכולים אחד בלי השני. הם מאוד אוהבים אחד את השני אבל לא אומרים. הוא לא אומר לה כי לא נעים לו, והיא לא תגיד לו את זה בחיים, אבל היא כן תגיד למישהו אחר עליו. בעיני לא צריך להגיד את המילה - פשוט תראה שאתה אוהב. גם הסאונד של המילה עצמה לא נשמע טוב. אני חושב שזה נשמע נורא בכל שפה אולי חוץ מצרפתית או איטלקית".

     

    שרון אלכסנדר ולירית בלבן בהצגה "זוג פתוח" (צילום: כפיר בולוטין) (צילום: כפיר בולוטין)
    שרון אלכסנדר ולירית בלבן בהצגה "זוג פתוח"(צילום: כפיר בולוטין)

    את עולם הפריים טיים קנה עיסא בתפקיד אמג'ד ב"עבודה ערבית" (שכרגע לא ידוע על עונה נוספת שלה בדרך), ועכשיו הוא מככב גם ב"מאסטר שף VIP" שצולמה לפני כשנתיים והועלתה מן האוב - אבל מלבד אלה עיסא הוא שחקן תיאטרון וקולנוע עסוק, שגם מביים הצגות ילדים בתיאטרון "אלמינא", תיאטרון דו-לשוני לילדים ולנוער שהקימו ביפו הוא ואשתו, גדעונה רז.

     

    בניגוד לדימוי שעולה לראש, לעיסא אין שום כוונות לחנך או להעביר מסרים דידקטיים. כמי שמאמין שטום וג'רי הם פסגת הקומדיה ("אם הייתי מורה למשחק הייתי מנתח אותם בשיעורים על קומדיה וטיימינג") ומדיר רגליו מהצגות של אחרים ("אני לא יכול לשבת איפה שקהל יושב, אני כל הזמן חייב לזוז. אם הייתי רוצה לצפות בתיאטרון הייתי צריך לשבת על הבמה. והאמת היא שגם לא מעניין אותי מה עושים במאים אחרים"), והוא חסיד גדול של כוחה של הילדוּת כשזה מגיע לתיאטרון.

     

    "אני מביים הצגות למבוגרים כמו שאני מביים לילדים, כי אני חושב שמה שחסר היום למבוגרים זאת הנשמה של הילדות. כבמאי הכנסתי במכוון משהו מאוד ילדותי למחזה, משהו שהקהל יוכל לזהות בו את הילדות שלו וישים אותו במקום חם ונעים".

     

    אמרת פעם שאתה שואף לחזור לשפה הראשונית של הילדות. מה זאת השפה הזאת?

     

    "זאת השפה של העיניים, ג'סטות של הגוף, דברים שאנחנו לא מודעים אליהם. האנושות מדלגת על השלב הזה של התקשורת, אנחנו מלמדים שפה מילולית ומדברים אותה ואל תדבר עם הידיים כי זה לא נעים ולא מכובד ואל תזיז את הגוף יותר מדי כי זה המוני. אבל כשאתה מפגיש שני ילדים שלא מדברים את אותה שפה, הם יתקשרו אחד עם השני בקלות. אז למה אנחנו לא מפתחים את זה? למה מדלגים על השלב הנפלא הזה?".

     

    לחזור לשפת הילדות (צילום: עופר עמרם) (צילום: עופר עמרם)
    לחזור לשפת הילדות(צילום: עופר עמרם)

    כבר שלוש שנים שעיסא ואשתו, רז, מנהלים את "אלמינא" יחד - היא כותבת מחזות והוא מביים אותם. מחזות דו לשוניים, בערבית ועברית, או מחזות ללא מילים, "ואין פה תכנים חינוכיים אלא רק העובדה שהם צופים בזה ביחד. אני אביא אמנות ואתה קהל בוא, תצפה, רק תראו את זה ביחד, זה הכל. אחרי ההצגה יש סדנא, הילדים יושבים סביב שולחן כמו בסעודה האחרונה כזה, אבל היא לא האחרונה, היא רק הפתיח, ואנחנו מגישים להם צלחות שממולאות בחומרי גלם לעשיית אמנות, וההורים מתחילים לדבר, וזה יפה בעיניי. לשם אני חותר. אני לא אומר תאהבו אחד את השני, עזבו עכשיו. יש עוד זמן להתאהב. אני עשיתי את זה אבל אני מקרה חריג".

     

    הפרויקט הבא שלהם הוא "מחנה קיץ", במהלכו נערה ערבייה שמתקבלת למחנה אמנויות ובהיותה הערביה היחידה במחנה היא מעדיפה להצניע את הזהות שלה. כשהקבוצה מקבלת תרגיל במשחק על דמות אהובה היא בוחרת לעשות אותו על סבתא שלה, שמגיעה לבקר במחנה. במסגרת הביקור נחשפת העובדה שהסבתא היא למעשה ניצולת שואה שהתאסלמה והסתירה את העובדה שקיבלה כספי שילומים. וזה לא הטוויסט האחרון בסיפור. המחזה, תאמינו או לא, מבוסס על סיפור אמיתי.

     

    יש למישהו מקרן מיותר? (צילום: עופר עמרם) (צילום: עופר עמרם)
    יש למישהו מקרן מיותר?(צילום: עופר עמרם)

    לצד המחזה בוהק באופק של "אלמינא" חזון נוסף - להחזיר את הסרט הערבי. ובחלומו רואה עיסא משפחות משפחות מגיעות ל"אלמינא" בימי שישי אחרי הצהריים, יושבות על מחצלות, שותות תה ורואות סרט ערבי. זה יקרה, אגב, ברגע שתקציב משרד התרבות המובטח יגיע לתיאטרון בסוף השנה ויאפשר ל"אלמינא" לרכוש מקרן, או ברגע שאתם תתרמו לו את המקרן המיותם שלכם. מה שיקרה קודם. "זה היה ריטואל של חום ואהבה", מתפייט עיסא, "ואני רוצה להחזיר את החום והמשפחתיות האלה כי היום זה כל אחד לעצמו. אנשים יושבים בבית קפה יחד וכל אחד עם הסלולרי שלו, הכל יושב על האינדיבידואל".

     

    אתה לא חושש שזאת נוסטלגיה שהיום כבר לא תתפוס?

     

    "מה זה לא תתפוס? אנשים אוהבים לחזור למקום החם שלהם שעשה להם טוב. אני רוצה אווירה משפחתית עם תה, ומקרן שמישהו שיקרא את הכתבה הזאת יתרום לנו. מגיע גם לנו לאכול קצת שוקולד", הוא מגחך. "מה אנחנו, ערבים? תהרגי אותי, לא הבנתי למה חייבים להכניס אותנו תמיד לכל מקום. מה? למה?".

     

    מה חשבת כשראית את הסרטון?

     

    "זה מאוד מצחיק הדבר הזה".

     

    ובמצחיק אתה מתכוון למייאש.

     

    "אני באמת לא מבין למה צריך להגיע לדור הזה שמדבר בצורה כזאת. למה אי אפשר לחנך אותו לפני? האשה הזאת היא בגילי, למה אף אחד לא השקיע בחינוך שלה? איפה הבית? ההורים?"

     

    בוא נעבור למסקנות האישיות שלך. עם מה אתה יוצא מ"מאסטר שף VIP"?

     

    "זאת היתה חוויה כיפית, למדתי מלא דברים והחלטתי לפתוח רשת מסעדות ואני קורא לה 'נורמן מבשל עם נורמן'. הלך לי טוב כי אני יודע לאלתר חומרים ועבדתי מתוך התיאטרון. דמיינתי שכל החומרים הם דמויות והרכבתי מהם מחזה. אז היה לי חוש טעם ואינסטינקט נכון לשים את הדברים יחד ולעשות מנה, כי אף מנה מאלו שעשיתי לא קיימת איכשהו".

     

    ראיתי שהיתה לך מערכת יחסים מאוד לא מתגמלת עם בצל.

     

    "כי הבן-אלף הבצל הזה, חשבתי שהוא מרכיב עיקרי אבל יצא שהוא לא מחזיק כלום. הוא לא שחקן ראשי. וזה ממש מבאס את התחת כי חשבתי שהוא יוביל את ההצגה והוא פשוט הרס אותה. הבצל בגד בי, ואני לא סולח לבצל. מעכשיו אני לא מלהק אותו לאף תפקיד ראשי. החציל יכול להוביל, התפוח אדמה יחזיק במה, אבל הבצל מבחינתי גמור".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עופר עמרם
    נורמן עיסא. להחזיר את השלום
    צילום: עופר עמרם
    לאתר ההטבות
    מומלצים