כאב הפיטורים בערד: "היד רעדה כששמתי אמת"

על רקע עננת הפיטורים המרחפת על רבים מתושבי העיר השתרכו היום (ג') תורים ארוכים בקלפיות שהוצבו בבתי הספר בערד. חלק מהמצביעים ויתרו והחליטו לשוב במועד מאוחר יותר, אך כמעט כולם הסכימו שיש צורך בשינוי מאחר שגורל העיר בסכנה. דליה פורת ובעלה משה סיפרו כי החליטו לתת את קולם ליש עתיד, בגלל מצבו של בנם שעובד בכיל. "מפטרים שם אנשים ולפיד היה פה ואמר שלא ייתן לפטר את האנשים, זה שכנע אותי", אמרה פורת.

שי שפוטר מפלקסטרוניקס ובנו בקלפי בערד

דליה ומשה. בנם עובד במפעל כיל

מספרם של מצביעי הליכוד בעיר אינו צפוי להיות גבוה. "לביבי לא הייתי נותן את הקול, צריך לתת להרצוג", אמר עוזי בן צור, תושב העיר. "ערד נמצאת בצומת דרכים, אם הממשלה תחליט להשקיע בפריפריה נוכל לראות הגירה חיובית לעיר. הממשלה לא עושה היום כלום לטובת העיר".

רוצים שינוי בערד

את הדוגמה הטובה לשינוי המסתמן בעיר ניפק בועז קליין, עובד מפעלי ים המלח שמעיד על עצמו כנצר למשפחה רוויזיוניסטית. "הדוד שלי היה באלטלנה, אבל החלטתי שהפעם הגיע הזמן לשנות את המצב במדינה. היד רעדה כששמתי 'אמת' בקלפי. אני חושב שהם מדברים יותר לעם, לכלכלה של העם. איבדנו את הדרך האמיתית, היום ללא עזרת ההורים אין שום סיכוי להגיע למשהו במדינה. צריך לשנות את זה".

שי, ממפוטרי מפעל פלקסטרוניקס בעיר, החליט גם הוא לתת את קולו למחנה הציוני. לדבריו, "הצבעתי לשמאל, לבוז'י, אני רוצה לתת את הקול שלי למפלגה גדולה, אני רוצה להחליף את השלטון. אין תעסוקה בערד, מה שכבר נשאר הולך ומצטמצם, זה גורם לעזיבה מהעיר. הממשלה הזאת נכשלה בתמיכה במעסיקים הקטנים והבינוניים. אולי הרצוג ישנה את זה". שי, שהגיע עם בנו טל (13) לקלפי, אמר לו: "ראית את המגש עם הפתקים? זה הכוח של העם".

שלומית, אף היא תושבת ערד, אמרה: "כולנו רוצים את השינוי, בלי קשר למפוטרים או לא. צריכים את השינוי הזה. אני מאמינה שבבחירות האלה ייצאו יותר להצביע. יש באמת רצון

לעשות שינוי. הרבה מאוד זמן לא הייתה אווירה כזאת".

בעיר פגשנו גם את רנדי ברוקמן, תושבת ניו ג'רזי וחברת ארגון הפדרציה האמריקנית במדינה שבחוף המזרחי. "אני חושבת שישראל צריכה שינוי משמעותי במנהיגות. אני יודעת שמפעלים כאן נסגרו, ולכן זו סוגיה בשביל הקהילה פה. הייתה התרגשות לקראת הבחירות, אנשים רוצים שינוי".

איילה, שמלווה את הנציגות האמריקנית, סיפרה כי "בערד כולנו מרגישים את עניין פלקסטרוניקס, מגבות ערד. לכל אחד יש או שכן או מכר שפוטר. כולנו ערבים זה לזה וכואבים את כאב המפוטרים. ערד זה הבית שלנו. בחרנו לחיות כאן ואנחנו רוצים שתהיה תעסוקה ואנשים ירצו לגור כאן".