והיא היתה לי מדינה אחרת
רענן שקד צעד על שביל ישראל וגילה שישראל של השביל היא מדינה נפרדת, יפה, שקטה, סולידרית. בשישי ב"ידיעות אחרונות": 32 כותבים עושים את שביל ישראל מצפון עד דרום בפרויקט מיוחד, בגיליון כפול וחגיגי של "7 ימים"
השביליסטים האדוקים ניתנים לזיהוי בקלות: הם צועדים עם תרמילי ענק על הגב; עונת הנדידה שלהם היא לרוב בסתיו ובאביב, והם ישנים בשקי שינה ומבעירים מדורות כדי להבריח חזירי בר - כן, אני יודע כמו מה זה נשמע; כמו שום דבר מכאן.
אם יש לשביליסטים יום טוב, הם יתארחו בלילה אצל "מלאכי שביל", שבתיהם נמצאים סמוך לתוואי ומציעים למטיילים קורת גג ללילה או מקלחת. ביתר הזמן הם ישנים בשטח, דואגים לעצמם לאספקת מים ראויה - לפעמים באמצעות הטמנת מים לאורך המסלול מראש - מתקלחים כשיוצא, כלומר לא, ומשתמשים בדפי סבון.
ישראל של שביל ישראל היא מדינה נפרדת. יפה, שקטה, מחוברת לאדמתה ולנופיה, סולידרית, שתושביה נדיבים ושמחים לעזור. "זו חוויה מאוד אופטימית לעשות את כל השביל. אתה מנותק מהחדשות, ואתה חוצה את הארץ ופוגש רק אנשים טובים, אנשים במצב החיובי שלהם", אומרת ליאלי בר־און, מדריכת החברה להגנת הטבע שמלווה אותנו.
שביל ישראל הוא ישראל ראשונית יותר, לפני שהעניינים הסתבכו. אתם עולים עליו - ליום או לחודשיים, לא משנה - ומשוגרים מיד, במכונת זמן, לנקודה כל־ישראלית ישנה. רגליכם דורכות על שביל לא סלול, על זרדים, אבנים, חלוקי נחל, אדמת מדבר. השמיים החמים פתוחים מעליכם. רמזורים אינם חוצים את דרככם, וגם לא טנק המצוות של חב"ד, גזלנים או משפחות בדרכן למנגל. השביל אינו נע, ברובו, לאורך מסלולי טיולי השבת ההמוניים. שביל ישראל הוא אקס־טריטוריה של ישראל; הוא אירוע שמתרחש בזמן אחר, בקצב אחר, מחוץ למטריקס.
את הטור השלם של רענן ושל עוד 32 כותבים שעשו את שביל ישראל וחזרו כדי לספר - תוכלו לקרוא ביום שישי ב"ידיעות אחרונות", במוסף "7 ימים" כפול וחגיגי.
לפנייה לכתב/ת 
