שתף קטע נבחר

עושים ברדק בסדר

70 אחוז מיהודי העולם לא חיים על פי ההלכה, אז איך מבטיחים שגם בעוד שנים רבות אפשר יהיה להתחבר להגדה של פסח? פשוט מאוד: הופכים אותה לחילונית, מגניבה וקולית. ניר ברוידא, סמנכ”ל ‘בינה’, הגיע לניו יורק כדי להסביר איך עושים את זה

ניר ברוידא, סמנכ״ל ״בינה״ וראש הישיבה החילונית בתל אביב, חושב שאפשר לדמות את הטקסטים היהודיים לסיר מלא בתבשיל. אם אתה רוצה שייצא לך משהו טוב, אי אפשר לעזוב את הסיר על האש וללכת. אתה חייב מדי פעם לבחוש אותו, להעלות את התחתית למעלה, רק ככה הוא יישמר. ״אותו דבר עם הטקסט. אי אפשר להשאיר אותו קפוא. צריך להיות בשיח איתו, לעדכן אותו. קונסרבטיביות בעיניי אינה לשמור את הדבר כפי שהוא, אלא לשמר אותו״.

 

ברוידא הוא חילוני, בן 38, רס״ן במילואים, וכבר הרבה שנים עוסק במה שנקרא ״התחדשות יהודית״. על פי תפיסת העולם הזו, כשבעים אחוזים מהיהודים בעולם כיום לא חיים את חייהם על פי ההלכה כפי שהגדירה אותה היהדות לפני מאה שנה. עם זאת, רוב העם היהודי עדיין מגדיר את עצמו יהודי. ולכן יש צורך, גם בישראל וגם בתפוצות, למצוא תשובות חדשות לשאלה היהודית.

 

אז אתה מנסה לענות על ״מיהו יהודי?״

״זאת שאלה משמעותית במאה השנים האחרונות. לאורך השנים היתה הגדרה אתנית: נולדת לאמא יהודיה - אתה יהודי, ומה שמגדיר לך את הערכים, התפיסות והתרבות זה הסולם ההלכתי. היום, כשרוב היהודים לא חיים ככה, לא בישראל ולא בארצות הברית, ומה שמגדיר טוב ורע אלה ערכים אחרים, כמו חוקי הדמוקרטיה והלאומיות, מקור הסמכות הוא חילוני ולא המקור האלוהי, ויש מקום לבקש תשובה משמעותית יותר לשאלת הזהות היהודית״.

 

את החיפוש הזה אפשר לבטא גם בערב פסח. אם יש מי מכם שמגלגלים עיניים כלפי האפשרות לבצע שינויים בטקסט הקדוש, שמזוהה כל כך עם החג המשפחתי הבולט ביותר ביהדות, דעו שזוהי למעשה המסורת, כפי שמסביר ברוידא.

 


 

״החבר׳ה שכתבו את ההגדה עשו בה כבשלהם. לא שאלו ״מותר לי לחדש? אסור לי לחדש?״. היה ברור להם שמותר. זה מה שהיהדות עשתה כל השנים. המשנה עשתה את זה לתורה, התלמוד עשה את זה למשנה, והגאונים עשו זאת לתלמוד. כל דור לקח את הטקסט והפך אותו רלוונטי להווה. ההגדה של פסח היא חוצה זמנים. יש אפילו פרישה של יותר מאלף שנים באותו פסוק! בטקסט של ארבעת הבנים: ״הקהה את שיניו״ זה תלמודי, ו״בעבור זה עשה לי ה׳״ זה מקראי, כלומר יש בין הטקסטים האלה אלף שנים, באותו משפט, שזה דבר מדהים. לכן, מה שאנחנו עושים הוא לא מעשה אנטי יהודי או אנטי מסורתי, זה דווקא מסורתי. זאת המסורת. לשים בכל תקופה רובד נוסף שמדבר עם הטקסט הקודם ולא מבטל אותו״.

 

אילו סיפורים מההגדה דורשים עידכון לדעתך?

״עשר המכות, למשל, הן טקסט מזעזע. אנשים יושבים ושמחים על דם שנשפך, ועל סבלם של המצרים. אני יכול להבין מאיפה זה בא - קהילה חלשה שיושבת במקום שבו האחרים חזקים. זה לגיטימי הרי שהילד הכי חלש בכיתה ידמיין איך בא אלוהים ופוגע באחר. זה הטקסט המסורתי, אנחנו קוראים את המכות, אנחנו מתיזים מהיין האדום, עושים את הטקס הקאנוני, אבל כדאי לנצל את ההזדמנות ולשאול את עצמנו האם היום, כשאנחנו חזקים, אנחנו שופכים דם לשווא? איפה יש עוולות בעולם? מהן המכות המודרניות שפוגעות בנו?.

 

“דוגמא אחרת - בהגדה כתוב ‘שפוך חמתך על הגויים’. הדבר נכתב ממקום של יהודים שיושבים בגלות, והגויים מציקים להם, אז הם רוצים לשפוך עליהם את כעסם. והנה במאה ה-16 בהגדות מופיע הטקסט ‘שפוך אהבתך על הגויים’, כי זה נכתב בקהילות שהיו ביחסים מצוינים עם הגויים, שדווקא הגנו ושמרו על היהודים. להגדה הקיבוצית, למשל, הוכנס והפך לחלק אינהרנטי הטקסט של ״מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ כשאלוהים רואה את המצרים טובעים בים ואת המלאכים שרים שירי הלל על כך, הוא נוזף בהם.

 

“ועוד דוגמא לטקסט שכדאי לדבר עליו היא ‘והיא שעמדה לאבותינו ולנו’, שמספר על אלוהים שישמור עלינו. אנחנו לא יכולים לשבת בירושלים הבנויה, כשיש מדינת ישראל עצמאית וחזקה, ולשיר ‘והיא שעמדה לאבותינו ולנו’, בשמחה על ההבטחה האלוהית, במיוחד אחרי השואה. בעיניי יותר מעניין לשאול: ‘האם היא עמדה לנו?, ‘האם אנחנו סומכים על ההבטחה האלוהית?’, ‘מה אנחנו עושים בעצמנו כדי שיהיה פה יותר טוב?’. יש משהו בזה שכל דוד ודור חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. זה לא אומר שאתה צריך לדמיין את עצמך הולך שם במדבר. אתה צריך למצוא את החווייה שמדברת אליך: מה ה׳מצרים׳ שלך, למה אתה משועבד, מה המדבר שלך, מה אתה צריך לעשות כדי לצאת מזה.

 

“יש בהגדה הרבה סוגיות שמעסיקות אותנו, בטח את הקהילה הישראלית שיושבת בניו יורק. למשל ״והגדת לבנך״, או הבן הזה שלא יודע לשאול כי הוא בכלל נולד פה ואפילו לא יודע מה לשאול, ו״לשנה הבאה בירושלים״ - האם זה באמת משהו שאנחנו מייחלים אליו. כל מיני שאלות שממש רלוונטיות לאנשים שהם, כמו עורכי הסדר המסורתי, יושבים במקום אחד ומספרים סיפור על מקום אחר לגמרי״.

 

•••

 

בשבוע שעבר התארח ברוידא בשני אירועים בארה״ב בהם הציג את הרעיונות שלו לערב החג, אחד ב-JCC בטנפליי, והשני במסגרת ״חופשי במנהטן״ בבית הכנסת על שם סטפן וייס. שרית רון, מנהלת היוזמה, מספרת שהמטרה של ״חופשי במנהטן״ היא ליצור גשר בין החיים כאן לבין הגעגועים לתרבות ישראלית, שמחייבים מציאת קהילה של אנשים כמוך. הערב, שעסק בהצעות לסדר פסח, עזר לאנשים מהקהילה למצוא את החיבור שלהם לחגים המסורתיים.

 

״בינה״, שברוידא הוא ממנהליו, הוא ארגון שקם לאחר רצח יצחק רבין לאחר שהגיעה ההבנה שבדת נוצר ״שטח הפקר״, ממנו עלה יגאל עמיר, שגזר את העילה לרצח מתוך היהדות ובשמה. ברוידא אומר שהיו שתי אפשרויות: האחת היא להגיד: אם זאת היהדות - אני לא יהודי, והשניה היא להגיד: אני יהודי ואני צריך לקחת על זה אחריות.

 

״אנחנו כמובן בדרך השניה. ‘בינה’ לוקחת את הספרים היהודיים ועוסקת בהם מנקודת מבט חילונית חברתית. היהדות, כפי שאנחנו רואים אותה, היא הצדק החברתי והדאגה לגר, ליתום ולאלמנה. אנחנו מקיימים חינוך והכשרות בצה״ל, בבתי ספר, עושים עבודה קהילתית בשכונות חלשות ומפעילים ישיבות חילוניות שם לומדים, מתנדבים וגרים צעירים מהארץ ומהעולם בגילאים שונים לתקופות הנעות בין יום לשנה״.

 

איך נראית קבלת שבת שלכם בבסיס צבאי?

״היא מורכבת מסידור התפילה הרגיל ומשירים ישראליים עכשוויים, מוזיקה וטקסטים. יש ממש נוסח ש’בינה’ הוציאה לקבלת השבת של צה״ל, מין פנקס למפקד שהוא יכול לקחת איתו ולעשות קבלת שבת, וזה מעורבב מטקסטים מסורתיים ומדברים חדשים שרלוונטיים לאותה יחידה, לגיל ולתפקיד שמבצעים״.

 

חזרה לערב פסח, איך נראית ההגדה של ״בינה״?

״לצד ההגדה המסורתית הכנתי נספח לסדר עם טקסטים נלווים: כשמדברים על יציאה מעבדות לחירות הכנסתי את דבריו של מרתין לותר קינג, כשמדברים על עבדות אז בצד ישנן המילים של השיר ״עבדים״ של ברי סחרוף, ליד הקושיות אפשר למצוא את ״כשתגדלי תביני״ של חווה אלברשטיין, על שאלות קשות ששואלת ילדה את אמה. בסוף כל פרק יש ״הצעות לסדר״: למשל, כל אחד בוחר שיעבוד אחד שהוא מתוודה עליו בפני המשפחה ובוחר להשתחרר ממנו השנה. בנושא הקושיות - כל ילד יכול לבחור שאלה שעד היום לא היה לו אומץ לשאול את ההורים ועכשיו הוא יכול. מהרמה של הפעלה במשפחה ועד לרמה הפילוסופית, יש שם כל מיני רעיונות לאיך עושים את הסדר כיפי, רלוונטי ושמח, וזה בעצם המסר המקורי של הסדר״.

 

אילו פידבקים אתה מקבל?

״בישיבה החילונית עושים סדרים כאלה כל שנה ואומרים לי שזה הופך את הסדר למשהו שנהנים ממנו, שהמשפחה עוברת בו תהליך משמעותי, שאחר כך כל השנה אפשר לדבר עליו וללמוד ממנו״.

 

•••

 

בשנים 2010-2013 ברוידא חי בסן פרנסיסקו כשניהל את השליחים של ההסתדרות הציונית לצפון אמריקה ואז התוודע היטב לקהילה הישראלית בחו״ל. כעת, ב״בינה״, פיתוח המקום של היהודי הישראלי בתפוצות נמצא בסדר עדיפות גבוה אצלו.

 

״דתיים אורתודוקסים פחות צריכים את הקהילה הישראלית, כי הם מתחברים לקהילה האורתודוקסית המקומית. קהל היעד המרכזי של ‘בינה’ בחו״ל הוא ישראלים חילונים שקודם גרו בישראל, הספיקה להם הלאומיות שלהם כי הם דיברו עברית וחיו את לוח השנה העברי, ומרגע שעזבו חסר להם משהו. אתה לא שייך לקהילה היהודית כי אין בחייך בית כנסת ותפילה, והצד הדתי לא מדבר אליך, אך יש לך קשר ליהדות ואתה מחפש את הקשר הזה.

 

‘בינה’ נותנת אופציה מעניינת ליהודים החילוניים/מסורתיים בתפוצות.

ישראלי חילוני בארץ אף פעם לא יילך לחב״ד, ופה ישראלים מוצאים את עצמם בחב״ד בחגים. אם היתה אופציה שהיא לא חב״ד, אלא ‘בינה’ - לחגוג את החג, ליהנות מהלחלוחית שבו, האפשרויות שהוא מעלה לך עם המשפחה ועם הקהילה, ברוח שמתאימה לערכים ולתפיסת העולם שלך, אנשים היו הולכים לשם״.

 

יש מתנגדים לדרך שאתה מציע?

״תמיד יש התנגדויות של חלק מהממסד הרבני-אורתודוקסי, אך זאת יותר התנגדות פוליטית, פחד מזה שמישהו נכנס לשחק להם במגרש והם לא אוהבים את זה. אז לפעמים יוצא לרבנים עשן מהאזניים. צריך לזכור שאנחנו הזרם המרכזי ביהדות, היהדות היא שלנו, של הזרם האזרחי. ולגבי קבלות השבת, למשל, הצבא הוא צבא העם היהודי, אז מה פתאום שהרב יתערב בעניינים שקשורים למפקד. רוב החיילים מאוד נהנים, וכיף להם יותר מכל קבלת שבת אחרת, תמיד יש חייל דתי אחד או שניים שיש להם מה להגיד אבל זה מיעוט. הרוב, כולל החיילים הדתיים, מאוד מתחברים”.

 

עם כל ההיגיון שבזה, יש בי עדיין חלק שמפחד שאם נתחיל לשנות, לערוך, להסיר חלקים, בסוף לא יישאר כלום מההגדה.

״אני חושב בדיוק הפוך. אם נשאיר את הטקסט כמו שהוא ולא נעדכן אותו לדברים שנוגעים בנו, למשפחה שלנו, לקהילה שלנו כאן ועכשיו, אז לדור הבא וזה שאחריו כבר לא יישאר הרבה. אולי רק הארוחה. צעירים ישאלו ‘למה אני צריך לקרוא את זה?’. בטוח שכבר לא יבינו את השפה. אבל אם הטקסט יהיה רלוונטי, אם ידבר על דברים שמעסיקים אותנו, על הסיפור שלנו, הוא יישמר״.

 

גם בהגדה שלך מפארים, מרוממים, מקלסים ומהדרים את השם?

״זה עניין תרבותי. על הדולר כתוב ״in god we trust״, למרות שאני מניח שרוב האנשים שמשתמשים בדולר לא בוטחים באלוהים, אלא בזה שהדולר יושקע רק אחרי בדיקה ראויה. ועדיין, זה מה שכתוב עליו. זה שאדם חי חיים חילוניים ועושה את הבחירות הרציונאליות שלו, ומקורות הסמכות שלו הם חילוניים, עדיין לא אומר שהוא לא יכול להנות מהעניין התרבותי״.

 

ומה עם האוכל שכולם תמיד מחכים לו כל כך? היית יכול להקדים אותו לתחילת ההגדה.

״המקום של האוכל - רגיל, כשמגיעים ל’שולחן עורך’ שכל אחד יזרום עם עצמו. יש דברים שאני לא מתערב בהם. זה פשוט אמור להיות טעים״.

 

אתר האינטרנט של ״בינה״: Bina.org.il

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים