דו"ח בנק ישראל: הציבור משלם מדי שנה 7.4 מיליארד שקלים לביטוחי בריאות
דו"ח מדאיג על מצב מערכת הבריאות: הציבור נאלץ לשאת ביותר משליש מעלויות שירותי הבריאות. קופות החולים בגירעון עצום ואילו חברות הביטוח הפרטיות משלמות לנו פחות מ-60% מההכנסות. הציבור משלם 3.62 מיליארד לאשפוז סיעודי ממושך בשנה
קריסת מערכת הבריאות הציבורית בישראל מתגלגלת על כתפי האזרח הקטן. כך עולה מדו"ח שמפרסם היום (ג') בנק ישראל תחת הכותרת "זרמי הכספים בהוצאה הלאומית לבריאות". מהדו"ח עולה כי אזרחי ישראל משלמים מדי שנה 7.4 מיליארד שקלים לביטוחים פרטיים ולביטוחי שב"ן (ביטוחים משלימים של קופות החולים). ההוצאה הזו נמצאת במגמת עלייה.
ההוצאה הלאומית לבריאות הסתכמה בשנת 2012 ב-73.9 מיליארד שקלים, וסכום זה שווה ערך ל-7.5% מהתוצר בישראל. מערכת הבריאות בישראל עדיין מסתמכת בעיקרה על מימון ציבורי ועל אספקה ציבורית של שירותים, אך כאמור - הנתח של הביטוחים הפרטיים עולה.
כשליש מההוצאה הלאומית לבריאות מושקעת בגורמים עסקיים שמספקים שירותי בריאות פרטיים, בעלי כוונות רווח. מדובר במגזר העסקי של ספקי שירותי הבריאות, כולל רופאים עצמאיים, בתי מרקחת פרטיים, רופאי שיניים ומכוני בדיקות. מגזר זה כולל גם גופים שפועלים ברישיון משרד הבריאות ובכלל זה בתי חולים פרטיים, מרפאות כירורגיות ומכוני דיאליזה. הרווח של גופים אלה לפני מס הסתכם ב-2012 ב-123 מיליון שקל, שהם 0.2% בלבד מההוצאה לבריאות. גופים אלה סיפקו שירותים גם לתיירי מרפא, בהיקף של 6.9% ממכירותיהם.
אזרחי ישראל משלמים 3.25 מיליארד שקלים בשנה השתתפות עצמית לקופות החולים תמורת שירותים הכלולים בסל הבריאות ועוד 1.2 מיליארד שקלים זורמים למערכת מתיירות מרפא ומתרומות. נתון מדאיג נוסף: 3.62 מיליארד שקלים מגיעים למערכת מאזרחים שמשלמים עבור אשפוז סיעודי בבתי חולים למחלות ממושכות.
בבנק ישראל מציינים כי נתח המימון הפרטי, הכולל בתוכו את הכספים שמשלמים האזרחים ישירות מכיסם על שירותים וכן ההכנסות מחו"ל גבוה בהשוואה לעולם, ועם השנים הוא עלה. אם בשנת 1995 עמד המימון על 31.7% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות, הרי שנכון לשנת 2013, המימון זינק בשמונה אחוזים ל-39.7%.
עוד עולה מהדו"ח כי מביטוחי השב"ן משולמים חזרה לציבור 83% מהפרמיות. לעומת זאת, חברות הביטוח הפרטיות משלמות לאזרח פחות מ-60% מגובה ההכנסות שלהן. בבנק ישראל מציינים כי קופת החולים כללית סיימה את שנת 2012 בעודף בשירותי הבריאות בקהילה. עם זאת, שלוש הקופות האחרות (מכבי, לאומית ומאוחדת) סיימו את השנה הזו בגירעון עצום של 421 מיליון שקלים בשירותי הבריאות בקהילה.
המרוץ לקיצור התור לניתוח עובר ברפואה הפרטית
ביטוחי הבריאות הפרטיים מממנים בעיקר ניתוחים פרטיים שהתור עבורם במערכת הבריאות הציבורית אורך חצי שנה עד שנה וניתן לזרז את הטיפול בשירות בריאות פרטי. כמו כן, זה בא לידי ביטוי בקבלת חוות דעת שניות, ניתוחים פלסטיים, רפואה משלימה ושירותים שיש בהם לפעמים תורים מאוד ארוכים במערכת הבריאות הציבורית.
לכן הציבור נאלץ ללכת ולממש ביטוחים פרטיים כדי לקבל שירות מהיר יותר. התשלום באמצעות ביטוחים פרטיים הוא גם למימון תרופות שנמצאות מחוץ לסל הבריאות או שיש בהן השתתפות עצמית גבוהה. בנוסף, לפעמים הביטוחים הפרטיים מרחיבים זכויות שקיימות בשירותי הבריאות הציבוריים, אך מגיעים למכסה מוגבלת כמו טיפולי פיזיותרפיה נוספים מעבר למכסה שניתנת בשירות הבריאות הציבורי.
הדו"ח הזה מצטרף לשורת הנתונים שמעידים על קריסת מערכת הבריאות הציבורית. בחודש פברואר פרסם הבנק כי ישראל משקיעה בבריאות מחצית מהמדינות המפותחות. לפי הדו"ח, שיעור המימון הציבורי של ההשקעה עמד בשנת 1995 על יותר ממחצית, אך עד 2006 הצטמצם לכשליש בלבד. שנה לאחר מכן הוא שב לעלות, אך רוב המימון להשקעה עדיין הגיע ממקורות פרטיים, בכלל זה תרומות מהארץ ומחו"ל. עוד עדות להזנחת המערכת הציבורית שעלתה בדו"ח בחודש שעבר: מ-2008 עד 2010 עברה כרבע מההשקעה בבתי חולים בישראל להשקעה בבתי חולים פרטיים.
בבנק ישראל ציינו כי בשנת 2010 הסתכמה ההשקעה לנפש בישראל ב-71 דולר. סכום זה עמד על כמחצית מההשקעה הממוצעת ב-21 מדינות ה-OECD שנבדקו (139 דולר בממוצע).
הדו"ח גם אישר את הנתון הידוע על כך ששיעור מיטות האשפוז בישראל הוא מהנמוכים בעולם. בישראל יש רק 1.9 מיטות לאלף בני אדם, בזמן שהממוצע ב-OECD הוא 3.4 לאלף. זו אחת מהסיבות המובילות לכך שהתפוסה בארץ היא הגבוהה בעולם המערבי עם 97 אחוז, לעומת הממוצע שעומד על 74 אחוז בלבד.
משך האשפוז הממוצע בישראל הוא 4.3 ימים לעומת 6.3 ימים ב-OECD. כך ניתן להסביר את הצפיפות הרבה, האשפוזים במסדרון וזמני ההמתנה הממושכים - שפוגעים בטיפול הרפואי ומעלים את הסיכון ללקות בזיהומים.
לפנייה לכתב/ת 
