בישראל המצב הפוך לגמרי. היחסים בינינו הם כמו במשפחה גדולה ואוהבת, אנחנו חיים מתוך תקווה, שמחה וערבות הדדית... רגע, על מי אנחנו עובדים? זה לא ממש ככה... כי אפילו שאנחנו חיים בישראל, אנחנו במצב מצרים.

מי ששולט במצרים הוא... פרעה – הוא אוהב זהב, אוהב לסכסך, לנתק, להפריד למשול ואוהב חומוס עם פול בחמישי בבוקר, אפילו שזה לא טוב לו לעיכול.

לעומתו משה, הוא הכוח המרוכז של ישראל. הוא מכיר מקרוב את השטיקים של פרעה ולא מוכן לוותר על חזון החיים האחרים. משה גם יודע שאין סיכוי לנצח את פרעה ראש בראש, ורק אם כל העם יהיה מאוחד איתו – כוח החיבור יוכל להתגבר על כוח הפירוד של פרעה.

ועכשיו, אנחנו מוכנים ל... תופים... יציאת מצרים...

יש לנו סנה בוער, מטה נחש, דם, אש, מרור, חרוסת וזרוע נטויה... אבל, הכל בעצם מספר על דבר אחד – ביחד – רק ככה הצלחנו, בזכות האיחוד, אפילו שזה נראה חסר סיכוי, אפילו שנראה שהשנאה והפירוד הולכים להטביע אותנו בים...

ככה זה תמיד, או שאתה במצב מצרים או שאתה במצב ישראל.

או שפרעה שולט בך, או שאתה נותן יד למשה.

גם עכשיו.

ניקח למשל את הבחירות לכנסת. 25 מפלגות נותנות לפרעה להשתולל בלי לדפוק חשבון מתנגחים, כועסים, משמיצים, "אני צודק!", "לא! אני צודק!"... זה בדיוק מצב מצרים.

אם נחליט לשחק את המשחק הזה מהצד של משה – אז פתאום משהו יפתח ויהיה קל וברור ללכת ביחד לקראת חיבור בין אחד לשני. זה נקרא לצאת ממצרים לכיוון ישראל, לכיוון תפיסה חדשה, לכיוון של מציאות בלי מפלגות, בלי הפרדות, לחיים בהם אנחנו יכולים להיות מחוברים ומאוחדים למרות השוני והניגודים בין כל מי שחי פה.

זה לא פשוט. צריך ללמוד לבלוע כמה צפרדעים, להתגבר, לוותר. כמו במשפחה. אבל זה בעצם מה שאנחנו, ומה שתמיד היינו. משפחה אחת גדולה ומוזרה. וברגע שחושבים ככה, מתחילים להרגיש ככה. ואז, הכול אפשרי.

כי חופשי, זה לגמרי ביחד.