כשרוצחת משחקת בכלא עם הנכד שלה

לשמוע צהלות של ילדים קטנים זה דבר שבשגרה, אבל כאשר הן נשמעות מתוך כלא, זה כלל לא שגרתי. זה מה שקרה בשבוע שעבר כאשר אסירות מכלא נווה תרצה נפגשו לראשונה עם הנכדים שלהן. המפגש התקיים במסגרת סדנת "משחק קשר" שבה האסירות למדו כיצד להתנהל מול הנכדים, לשחק ולהשתולל איתם. "אנחנו כוח סבתות", הן אמרו בהתרגשות אחרי המפגש, מתקשות להיפרד מהנכדים.

י' שפוטה ל-30 שנים על רצח, והנכד שלה נולד במהלך מאסרה. בזמן הפגישה איתו היא התקשתה להסתיר את התרגשותה ועיניה האדימו. "אני שמחה לפגוש אותו ולשחק איתו, ככה שנינו לבד. אני נמסה מהחיבוקים הנשיקות שלו, הוא ממש גבר קטן. הוא קורא לי סבתא וזה מאוד מרגש אותי, נותן לי אופטימיות, תקווה לחיים ושהעולם מחכה לי בחוץ. פה זה לא מובן מאליו. חשוב לי הקשר עם הנכד וקשה לי שהוא לא הכיר אותי עד עכשיו. הסברתי לו שסבתא עשתה מעשה לא טוב ולכן אני כאן. להורים שלו גם חשוב שיהיה לו קשר עם סבתא, שהוא יכיר אותי ויהיה בקשר. במהלך הסדנה הייתי בקשר טלפוני איתו וכל הזמן הסברתי לו כמה הוא חשוב לי. היום אני מאוד מתרגשת".

ש' שפוטה לתשע שנות מאסר על עבירות מרמה וגם הנכדים שלה נולדו במהלך מאסרה. "לא ידעתי איך להתמודד עם הנכדים בזמן שאני בכלא אבל בסדנה קיבלתי כלים להתמודד עם זה, למדנו דברים שלא ידעתי קודם. היום הנכדה קוראת לי סבתא ואין מאושרת ממני. אני משקיעה בה ומרגישה שהיא נותנת לי פידבק. היום היא יודעת שיש לה סבתא, שעד עכשיו הייתה רק ברקע".

ק' שפוטה לשלוש שנים על עבירות מרמה והחלה לרצות את מאסרה לאחר שנכדתה נולדה. "אני מאוד קשורה אליה, כשהיא הייתה קטנה אני גידלתי אותה ופתאום נעלמתי מחייה ואני בכלא. כל הסיטואציה קשה מבחינה נפשית בגלל המשפחה. הייתה בהתחלה תקופה קשה בכלא וחששות רבים, אבל כעת המציאות שונה. אני יודעת שהמקום שבו אני נמצאת הוא זמני. עד שהתחלתי את הסדנה חשבתי שאני יודעת הכל, אבל לא. פה קיבלתי כלים להתמודד עם הנכדה ולחזק את הקשר בינינו. אני מתגעגעת אליה וזה חלק מהעונש על מה שעשיתי, כל מה שיקר לנו נשאר בחוץ. אף אחד לא חושב שיגיע לכלא, אבל אני מבטיחה שבשביל הנכדה אני לא אחזור לכלא לעולם".

סבתות בנות 50 עד 70

סדנת "משחק קשר" בבתי הכלא נועדה בעיקר לאסירים-הורים במטרה לחזק את הקשר עם ילדיהם. הסדנה הוסבה גם לאסירות בכלא נווה תרצה שהן סבתות, כדי לחזק את הקשר עם הנכדים שלהן. בסדנה השתתפו אסירות בנות 50 עד 70, סבתות לנכדים בני 5-3. האסירות שפוטות לשלוש עד 30 שנות מאסר על עבירות שונות, בהן גם רצח. חלק מהן סבתות לכמה נכדים והן בחרו את אחד מהם בשיתוף פעולה מלא עם הורי הילדים.

קצינת החינוך בכלא נווה תרצה, כלאי פנינה לוי: "הסדנה נמשכה 12 מפגשים שבמהלכם האסירות קיבלו כלים כיצד להתייחס לנכד ולשחק איתו. יש אסירות שהנכדים שלהם נולדו בזמן מאסרן. לאסירה אחת כלל לא היה קשר עם הנכד והוא לא מכיר אותה. יש אסירה שלא סיפרו לנכד שלה היכן היא נמצאת, אמרו לו תמיד שהסבתא בבית חולים או בחו"ל.

במסגרת הסדנה הסבתות היו צריכות לספר לנכד את האמת, שסבתא עשתה דבר אסור ולכן היא נמצאת בכלא".

מנחת הסדנה (בהתנדבות), גליה בן חיים: "הסדנה נתנה לאסירות כלים איך להתמודד עם הנכדים ולפתח אליהם גם קשר רגשי. עוד לפני המפגש למדו האסירות איך לדבר עם הנכדים ולשחק איתם. הורי הילדים שיתפו פעולה והיו צריכים להסביר לילדים שיש להם סבתא, לדבר עליה בבית, לשים תמונות שלה בבית כדי שיזהו אותה, וכאשר הסבתא מתקשרת לתת לה לדבר איתם בטלפון".

אחרי שהסדנה הסתיימה, הגיע רגע המפגש. חדר החינוך בכלא נווה תרצה הפך לגן ילדים קטן, עם 12 נכדים ונכדות של האסירות. הסבתות, נרגשות עד כדי דמעות, קיבלו אותם בזרועות פתוחות בעוד הוריהם נמצאים בחדר סמוך. אחת הנכדות סירבה בהתחלה להישאר עם סבתה והחלה לבכות, אך לאחר כמה דקות קפצה וטיפסה עליה ובמשך שעה ארוכה הסבתות והנכדים שיחקו בצעצועים והשתוללו על מזרנים שהונחו על הרצפה.

כאשר הסתיים המפגש האסירות היו צריכות לעזוב את הצעצועים ולהיפרד בדמעות מהנכדים והנכדות. "אנחנו קוראות לעצמנו 'כוח סבתות'. נמשיך להיות בקשר עם הנכדים והנכדות", הן אומרות.