העיקר לגבות חוב: 'התנהלות העירייה מחפירה'

בעקבות חוב בגין אגרת פיתוח הגישה עיריית קריית אונו תביעה לתשלום דווקא מירושת האם המנוחה של התושב. בית המשפט נזף בה על כך

עו"ד נלי בן דרורפורסם: 07.04.15 , 22:59

עיריית קריית אונו ננזפה על ידי בית משפט השלום בתל אביב, שדחה תביעה שהגישה נגד תושב העיר בגין אי תשלום אגרת פיתוח על שטח בבעלותו. התביעה הוגשה אחרי שחלפה תקופת ההתיישנות, וכללה טענות סותרות ומקוממות שחילצו מהשופט עמית יריב ביקורת חריפה שלפיה התנהלות העירייה "מחפירה – לא פחות מכך".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ראשית הפרשה בינואר 2007, כשהעירייה שלחה לתושב העיר עובדיה ארצי דרישה לתשלום בסך 28 אלף שקל בגין "אגרות פיתוח למגרש". הוא לא שילם את הסכום, וכשש שנים לאחר מכן הגישה העירייה תביעה בדרישה לקבל מירושת אמו המנוחה 58 אלף שקל בגין אותן אגרות.

תביעה

כך התעמרה עיריית רמה"ש בחברת המשאיות

מערכת PsakDin

עסק להובלת מי ביוב לא קיבל אישור לחידוש רישיון עסק בטענה שכלי הרכב שלו חונים במקום אסור. בבית המשפט התבררה הסיבה האמיתית לסירוב

כך התעמרה עיריית רמה"ש בחברת המשאיות

רק בפברואר 2014, יותר משבע שנים אחרי דרישת התשלום המקורית ובחלוף תקופת ההתיישנות, נזכרה העירייה שבעצם הנתבע הוא לא המנוחה אלא בנה, והגישה בקשה לתיקון כתב התביעה ו"להוסיף כנתבע נוסף את מי שפרטיו נשמטו מכתב התביעה המקורי מר ארצי עובדיה, המחזיק אף הוא בנכס בשותפות עם יורשי המנוחה". העירייה ניצלה זאת גם לתיקון סכום התביעה, אף שלא ביקשה רשות לתקן רכיב זה.

העירייה הודתה ששמו הפרטי ומספר תעודת הזהות של בעל הנכס הושמטו מראש כתב התביעה המקורי, אך שמו בכל זאת הופיע בהמשך המסמך.

טענה זו לא הפריעה לה לטעון באותה נשימה כי: "הוברר לתובעת לאחר הגשת התביעה כי קיים בעל נכס/מחזיק נוסף בשם ארצי עובדיה, אשר מחויב בתשלומי החובה היות והינו שותף במקרקעין ביחד עם המנוחה, אך לא צורף לכתב התביעה עקב השמטה".

השופט יריב לא הסתיר ביקורתו על המהלך ודחה את טענות העירייה. "טענה זו – מוטב שלא הייתה מועלית כלל", ציין ותהה אם העירייה סבורה באמת ובתמים שמספיק להזכיר שם משפחה על מנת לחייב את כל מי שהם בעלי אותו שם המשפחה, ולשלול מהם את טענת ההתיישנות. "טענה כזו – כשהיא נשמעת מפי עירייה, שהיא גוף ציבורי החב חובת תום-לב מוגברת בניהול הליכי המשפט שלו היא מחפירה, לא פחות מכך".

השופט הבהיר כי אחרי שהעירייה טענה שדבר קיומו של הנתבע נודע לה רק לאחר הגשת כתב התביעה, היא מושתקת מעצם העלאת הטענה של הכללתו בהליך הקודם. "נראה כי העירייה סוברת שניתן להעלות כל טענה, והנייר (כמו גם אולם בית המשפט) סובל הכול", הוסיף.

הצדדים התווכחו גם בנוגע למועדי ההתיישנות, והשופט הבהיר כי הספירה מתחילה ביום שבו נשלחה דרישת התשלום, ממש כשם שהרשות מתחילה לחייב את התושב בהפרשי הצמדה וריבית.

בסיכומו של דבר נדחתה התביעה ולנוכח התנהלות העירייה נקבע כי היא תישא בהוצאות משפט בסך 2,500 שקל, ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.