עובדת אולפנה פוטרה ותבעה "בניגוד להלכה"
מדריכת ב"אולפנת הגליל" פוטרה בגיל 58 והגישה תביעת פיצויים. הנהלת העמותה ענתה לה: "פנית למשפט הישראלי, הדבר אסור מבחינה הלכתית"
עובדת הפנימייה הדתית "אולפנת הגליל" הגישה תביעת פיצויים בעקבות פיטוריה, ונענתה על ידי הנהלת המוסד במכתב שבו נטען: "נדהמנו לגלות שתביעתך הינה באמצעות ערכאות המשפט הישראלי, בזמן שברור שהדבר אסור מבחינה הלכתית". בהליך עצמו קבע בית הדין האזורי לעבודה בנצרת כי העובדת הופלתה מחמת גילה, ועל כן היא תפוצה בכ-135 אלף שקל.
אחת המפוטרות הייתה אם בית ומדריכה לבנות, בת 58, שעבדה באולפנה במשך כ-18 שנים. בתביעה היא שפוטרה שלא כדין ובחוסר תום לב מחמת גילה, ללא סיבה עניינית וחרף שביעות רצון מתפקודה. היא הוסיפה כי פוטרה לאלתר בספטמבר 2011, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת, אף שחובה להודיע לעובדי הוראה על הפסקת עבודתם עד סוף מאי כדי שיוכלו למצוא עבודה לשנת הלימודים הבאה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- גבר דרש גט: "נהגה בפריצות במסיבת רווקות"
- פוטר כשביקש שיפור שכר - ויקבל 200 אלף ש'
- תביעה: מעלית שבת פוגעת באורח חיים חילוני
- סוחר אלכוהול כפה על בני זוג למשכן את ביתם
"אולפנת הגליל", פנימייה דתית לבנות שפעלה במגדל העמק, נסגרה ב-2011 עקב ירידה בשיעור הנרשמות. כמה חודשים טרם הסגירה הודיעה עמותת "קריית חינוך מגדל אור" (שניהלה את האולפנה) לעובדות על סכנת הסגירה. בסוף השנה נסגר המוסד ובמקומו נפתחה פנימייה קטנה יותר, שרק בודדות מהעובדות נקלטו לעבוד בה.
תביעה
פוטרה בזמן טיפולי פוריות - הפיצוי: 180 אלף
עו"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז גבאי
חברת העוסקת בייבוא והפצה של ציוד רפואי פיטרה סגנית מנהלת ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים. מנגד, גם התובעת חויבה בפיצוי החברה
היא דרשה סכום כולל של 721,568 בשל הפלייתה מחמת גיל, ולפיצויים בגין אובדן השתכרות, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים והלנה והפרשי שכר.
בתחילה, עם קבלת התביעה, ענתה הנהלת האולפנה לעובדת שהדבר אסור מבחינה הלכתית, ורק בהמשך שלחה לה המחאות בגין פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותה בחברת הביטוח, וציינה כי תפעל לשלם לה הפרשי שכר שלא שולמו לה. בקשר לשאר מרכיבי התביעה טענה האולפנה להגנתה כי העובדת פוטרה בתום לב בשל סגירת האולפנה, כיתר העובדות, ולאחר שנערך להן שימוע קולקטיבי.
הנתבעת הוסיפה כי המפוטרת לא הייתה עובדת הוראה, ולכן היא זכאית להודעה מוקדמת "רגילה" בלבד. לדבריה, במשך יותר התחמקה התובעת מלקבל את מכתב הפיטורים שהוצא לה בתחילת אוגוסט, אף שמזכירת המנכ"ל הודיעה לה כי המכתב מחכה לה.
לא היתה חייבת לפטר
נשיאת בית הדין, השופטת ורד שפר, דחתה את טענת האולפנה כי ערכה "שימוע קולקטיבי",, וקבעה כי מעבר לכך שלא הוכח שהתובעת נכחה באותו מפגש, גם לא הוכח כי נכללו בו המאפיינים הדרושים לצורך שימוע, בהם האפשרות לסתור את טענות המעסיק ולשכנעו להימנע מפיטורים.
"הטענה כי פיטורי התובעת היו 'כורח המציאות' אינה עולה בקנה אחד עם המציאות", כתבה הנשיאה בפסק הדין והוסיפה שבנסיבות שבהן פתחה העמותה פנימייה במקום האולפנה, היה מרחב למשא ומתן בנוגע לפיטורי התובעת, אלא שהנתבעת החליטה להעסיק במקומה עובדת צעירה יותר.
במקרה זה, קבעה השופטת, הנתבעת הפרה את חובתה לערוך לתובעת שימוע טרם פיטוריה והוכח שסיבת פיטוריה היא אפליה אסורה בשל גילה.
לבסוף קיבלה הנשיאה את התביעה בחלקה וחייבה את העמותה לשלם לתובעת 134,920 שקל בגין פיטוריה שלא כדין, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיטורים. בנוסף תישא העמותה בהוצאות המשפט של התובעת בסך 4,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
