הנהגים חגגו בגלל תמרור קלוקל בצומת ג'וליס

בית המשפט ביטל 4 כתבי אישום על מהירות מופרזת בגלל הצבה לא נכונה של תמרור מהירות. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי. מה נקבע?

עו"ד ליאור ליברמןפורסם: 16.04.15 , 21:18

בית המשפט לתעבורה בעכו ביטל כתבי אישום שהוגשו נגד נהגים שנסעו במהירות מופרזת בצומת ג'וליס בשל הצבה קלוקלת של תמרור במקום. אלא שערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל, והשופט כמאל סעב קבע כי חרף התנהלותו הקלוקלת של משרד התחבורה, הנהגים בכל זאת יועמדו לדין.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

מדובר בארבעה נהגים שתועדו במצלמת רמזור חוצים את הצומת במהירות שבין 125 ל-130 קמ"ש. כנגד ארבעתם הוגשו כתבי אישום בעבירה של נהיגה במהירות העולה על 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת, כאשר תמרור המהירות האחרון בקטע הכביש שלפני הצומת מורה על מהירות מרבית של 80 קמ"ש.

אישום

סיכוי לזיכוי: תמרור "אין כניסה" לא מוצב נכון

עו"ד עמוס ברכה

נהגת שלחובתה נרשם דו"ח כשנכנסה לכביש שירות בקריית מוצקין הגיעה לבית המשפט לתעבורה. השופט קבע שאופן הצבת התמרור היה קלוקל והיא זוכתה

סיכוי לזיכוי: תמרור "אין כניסה" לא מוצב נכון

בית המשפט בעכו איחד את הדיון בארבעת התיקים וקיבל את טענת הנהגים שלפיה המהירות המרבית בקטע הכביש שלפני הרמזור היא 90 קמ"ש, משום שב-170 המטרים שלפני הצומת ישנו שטח הפרדה בנוי. זאת, כיוון שלפי פקודת התעבורה, בהיעדר שילוט המורה אחרת, המהירות המרבית בדרך בין עירונית עם שטח הפרדה בנוי היא 90 קמ"ש.

בית המשפט ביטל שלושה מכתבי האישום והורה על תיקונו של כתב האישום הנוסף, מפני שבהתאם לקביעתו, הארבעה נהגו במהירות שאינה עולה על 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת, והעונש בגין העבירה שביצעו הוא קנס בלבד ולא זימון לדין.

בערעור שהגישה למחוזי טענה המדינה שהמהירות המותרת בקטע הכביש שלפני הצומת הוא 80 קמ"ש, כפי שמורה שלט המהירות האחרון בקטע שלפני כן. שטח ההפרדה בסמוך לצומת, טענה, הוא חלק ממבנה הנדסי שנועד להסדרת התנועה ומערכת הרמזורים.

המדינה הוסיפה, כי מדובר בקטע קצר מאוד שאינו מחלק את הכביש כשטח הפרדה. לשיטתה, שטח זה לא משליך על המהירות המותרת ולא ייתכן כי דווקא בכניסה לצומת יגבירו הנהגים את מהירותם. לדבריה, גם קבלת טענת הנהגים כי המהירות בקטע שבו נמצא שטח ההפרדה היא 90 קמ"ש לא מזכה אותם מהעבירה שביצעו, שכן בצומת עצמו לא קיימת גדר הפרדה, ולכן גם לפי גישתם המהירות המותרת בצומת היא 80 קמ"ש.

סנגורם של הנהגים טען מנגד כי החוק לא קובע את אורכו המינימלי של שטח הפרדה בנוי ולא ניתן לצפות מנהגים שמגיעים לצומת לדעת מהו. הוא הוסיף כי שיקולים הנדסיים אינם יכולים לגבור על הוראות החוק ואם המדינה הייתה רוצה להגביל את המהירות במקום, היה עליה להציב תמרור מתאים.

השופט סעב ערך ביקור בצומת ולאחריה הסכים עם טענת הסנגור שלפי תקנות התעבורה המהירות המרבית המותרת בדרך בין עירונית עם שטח הפרדה בנוי היא 90 קמ"ש. עם זאת, הוסיף השופט, תקנה זו לא עומדת לבדה, ויחד עמה עומדת לנהגים החובה לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך.

לדבריו, כי אין כל היגיון בפרשנות שלפיה מותר להגביר את מהירות הנסיעה מ-80 ל-90 קמ"ש לקראת צומת רק בשל קיומו של שטח הפרדה. פרשנות זו אינה מתיישבת עם מטרת החקיקה התעבורתית כולה: מניעת תאונות.

משכך קיבל השופט את ערעור המדינה, ביטל את החלטת בית המשפט לתעבורה והחזיר אליו את הדיון בכתבי האישום לאחר שקבע כי המהירות המותרת בצומת היא 80 קמ"ש. עם זאת הוא הביע ביקורת על התנהלות משרד התחבורה וציין כי אילו הגוף האחראי על הסדרת התנועה היה מציב במקום תמרור המגביל את המהירות, המחלוקת הייתה מתייתרת.