הפלרטטן, הקוטר, הדאגן והקמצן: טיפוסים שהורסים יחסים

יש תכונות אופי, שיכולות להופיע אצל גברים ונשים כאחד, שהופכות את הזוגיות למאתגרת הרבה יותר. המטפלת הזוגית והמשפחתית המוסמכת אריאל שער-מנדל נותנת בהן סימנים:

הפלרטטן

החיים לצד אדם כזה הופכים כל מפגש חברתי או משפחתי לטעון ורגיש. הוא מפלרטט עם המ - לצרית, עם בת הדודה השנייה שלך או עם הקולגה הצעירה. הוא שרמנטי, העיניים הסקרניות שלו בוחנות נשים ללא הרף, וניכר עליו שהוא פשוט נהנה מחברתן, גם אם הפלרטוט שלו אלגנטי ונטול כוונות זדון.

"לפעמים זו תכונת אופי שאפשר לקבל והיא עשויה להכניס ריגוש ועניין לחיים הזוגיים, ולפעמים זה בהחלט עלול לערער את היחסים ולגרום לתחושה שאי-אפשר לסמוך עליו‭,"‬ אומרת שער-מנדל.

"לרוב, הפלרטטנות הסדרתית הזאת נובעת מהצורך למצוא חן בעיני כולם, לקבל אישור חוזר ונשנה לכך שהאדם ראוי, מעניין ושווה בעיני אחרים, גם אחרים שלחלוטין אינם רלוונטיים מבחינתו. ביטחונו העצמי יכול להתחזק רק באמצעות המבט של האחר.

"הוא לא באמת מחפש סטוץ, הוא צריך את ההכרה. הפלרטוט עבורו הוא מעין כדור הרגעה שנותן לו בוסט של אנרגיה, ליטוף לאגו, והמצפון נשאר שקט‭."‬

יש פרטנרים שיעדיפו להעלים עין ויצליחו בכך, יתייחסו אל התלות הזאת במבט של האחר כאל חולשה ויחיו איתה בשלום. אחרים יתנחמו בידיעה שעל אף הפלרטוטים המפלרטט תמיד חוזר הביתה, וכאלה שאפילו ייהנו בעצמם מההרגשה שבן זוגם רצוי ומחוזר והוא בכל זאת שלהם. אבל לפי שער-מנדל, יש מקרים שבהם הפלרטטנות הנצחית עלולה לייצר קנאה ומריבות, הימנעות מהשתתפות באירועים חברתיים ומשפחתיים, עלבון והשפלה.

במצבים האלה מתקבל המסר שהזוגיות אינה מספקת ומשום כך המבט מופנה תמיד גם החוצה, והמלחמה התמידית על המקום הזוגי עשויה להיות מתסכלת או מעוררת.

איך מתמודדים: כדאי לדבר על זה, לנסות להבין את המניעים ולהסכים יחד על מגבלות שלא יגרמו לפלרטטן לחוש שקצצו לו את הכנפיים ולכלכו עבורו את החוויה, ויאפשרו לצד השני לחיות ללא פחד מתמיד מפני בגידה.

הקוטר

זה יכול להיות משעשע בתחילת הדרך הזוגית, אתגר חביב של ניסיון להוכיח לאחר שבניגוד לתחושתו, העולם אפילו די יפה והחיים יכולים להיות נהדרים. אלא שעם הזמן התלונות האינסופיות הופכות למטרד מעצבן ומתיש, שמחסל את השמחה וזולל הרבה יותר מדי אנרגיה.

"הטיפוסים האלה רגזנים, הכל נתפס אצלם כבעייתי וקשה‭,"‬ מסבירה שער-מנדל. "הם מתרגזים מהר ובקלות ונלחצים מכל דבר. הצד השני במשוואה כזאת עלול להידבק בזה או להיכנס ללופ של לאזן את המתלונן הסדרתי, שהערותיו בהכרח גורמות לאנטגוניזם ומלכלכות גם את החוויה של האחר. זה פוגע בזוגיות משום שזה פוגע בחשק לעשות דברים יחד‭."‬

כשבן הזוג שלך מקטר כל הזמן(צילום: shutterstock)

כדאי להביא בחשבון שהתלונות האלה הן לא פעם ניסיונות לקבל תשומת לב ולרוב באות בח בילה אחת עם רצינות ואחריות. כדי לא להשתגע מומלץ להיזהר לא להיגרר אחרי הקוטר וגם לא לנסות לשכנע אותו יותר מדי שהעולם ורוד, כי זה כנראה לא יעבוד.

איך מתמודדים: כדאי להבין את המקור לת- כונה ולשדר לפרטנר המתלונן שיש גם נקודות מבט שונות, בלי להתנצח. "במקרים האלה מותר גם להגיד לבן הזוג 'אני לא רוצה עכשיו לדבר על זה, אני מרגיש/ה שזה זולל את האנרגיה ‭.'שלי‬ בן הזוג אינו פח אשפה, אפשר וצריך לשים גבולות, להתרחק אך לא להתנתק‭."‬

הדאגן

די מעייף לחיות עם אדם שחושש מכל דבר, מתכונן תמיד לתסריט הגרוע ביותר ומגדיר מחדש את הפסימיות. גם במקרה הזה מדובר במעגל נצחי של פחד מאסונות וניסיון אינסופי להיזהר ולהימנע מהם.

"דאגני היתר חווים את החיים כדבר מסוכן, ולא יעזור כלום‭,"‬ אומרת שער-מנדל. "כשאדם כזה מודאג הוא חי את הסכנה, אין טעם לדבר איתו בכלל. מוטב לחכות שיירגע ולנסות לעזור לו לצאת מחוויית הפחד, להוביל אותו לעשייה שעשויה להרגיע אותו ורק אחר כך לדבר על זה, כשהרציונל חוזר לתמונה. התנהלות כזאת מצריכה כמובן הרבה מאוד סבלנות, ואם הדאגה יומיומית אפשר בהחלט לומר לדאגן 'תעצור, אתה עובר את הגבול, אתה מלחיץ את כולם, ‭."'תירגע‬

לדבריה, העיסוק בדאגה נובע מהצורך של הדאגן לחוש שהוא שולט במצב, אלא שבאופן טבעי הדאגה מחלישה אותו ומנציחה יחסי כוחות של חזק וחלש בזו - גיות. כדאי לעזור לו להתנסות בהיעדר שליטה במצבים קלים, כדי לגרום לו להבין שממילא אי-אפשר להיות כל הזמן בשליטה.

איך מתמודדים: ההבנה שתכונת האופי הזאת נובעת מחוויות ילדות, מתפיסת העולם כמקום לא בטוח )לעיתים בשל גישת ההורים ולאו דווקא בעקבות טראומות‭,)‬ עשויה להקל על ההתמודדות איתה ולהוביל את בני הזוג לניסיונות משותפים ליצור עבור הדאגן מקומות בטוחים. יחסית.

הקמצן

בתכונה הזאת אפשר להבחין בדייט הראשון ולחיות איתה שנים עד שהיא נמאסת. ההתחשב - נות התמידית מעוררת הרבה אמוציות, ולכן חשוב להבין שלכסף משמעות שונה אצל אנשים שונים, ואצל הקמצנים זה לרוב מתקשר לחסך רגשי, לתחושת כוח )המכסה על חוסר ביטחון( או לביטחון.

 "קמצנים חווים כסף כדרך לשלוט במצב, ועבורם נתינה היא התרוקנות, וזה מלחיץ‭,"‬ מסבירה שער- מנדל. פרטנרים כאלה נמנעים מבילויים וממתנות, מגבילים את הקניות בסופר ולא משקיעים בזוגיות שכן כל השקעה נתפסת על ידיהם כאיום.

לצד הקמצנות הבסיסית, ולא פעם איתה, מתקיימת תכונה בעייתית לא פחות - הקמצנות הרג - שית. קמצני הרגשות מביעים פחות חיבה, נמנעים מהענקת מחמאות והם, באופן כללי, מופנמים ופונקציונליים. כיוון שיחס גורר יחס, קמצני הרגשות מפסיקים גם לקבל הבעות חיבה באיזשהו שלב, וכך עלולים למצוא עצמם בני הזוג חיים בצמצום רגשי קבוע ומתסכל.

איך מתמודדים: כדי להימנע מזה כדאי קודם כל להבין למה זה קורה ולנסות לראות בפעולות אינסטרומנטליות לכאורה הבעות רגש. "הוא חותך לך סלט מדי יום? את מקפידה להדליק את הדוד לקראת חזרתו הביתה?

אפשר ללמוד לראות גם בזה הצהרת אהבה‭."‬ וכנגד הקמצנות החומרית מומלץ להנהיג קופות נפרדות נוסף לזו המשותפת, כדי שלכל אחד מבני הזוג תהיה עצמאות כלכלית מסוימת.