אלופים לנצח

מבצע צוק איתן גבה מחיר כבד מצה"ל בקיץ האחרון. בין הלוחמים שנפלו בקרבות היו שני ספורטאים מצטיינים, שהעבירו חלק ניכר מזמנם בפעילות שכל־כך אהבו – ולעולם לא נזכה לגלות אם היו הופכים למובילים בתחומם.

אלה סיפוריהם של סג"מ בר רהב ז"ל וסגן רועי פלס ז"ל, צעירים בני 21 שהספורט מילא את חייהם הקצרים. אחד התעלה בבריכה כשחקן כדורמים מוביל שהגיע עד לנבחרת, השני התקדם על חוף הים וכיכב בכדורעף חופים.

הגיע עד לנבחרת. בר רהב בבריכה(צילום: הדר אופק מיכאל)

סג"מ בר רהב ז"ל

בר רהב מרמת־ישי, לוחם הנדסה קרבית, יכול היה לבחור בשירות נוח יותר כספורטאי מצטיין, בתור שחקן נבחרת ישראל והפועל קריית־טבעון בכדורמים. אבל אחרי לבטים רבים, הוא בחר בשירות קרבי. בתחילה הוא שובץ לתותחנים, אבל לבקשתו עבר לחיל ההנדסה. בר היה חייל מופת פלוגתי בטירונות, וסיים בהצלחה קורס קצינים בבה"ד 1.

כשהחל מבצע צוק איתן, בר היה בחופשה אחרי קורס הקצינים, ויחידתו הוקפצה לקרב. בר נהרג בשבת, ה־19 ביולי 2014. הצוות שלו סיים לתקן רכב פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) שנתקע יום קודם לכן, בר התנדב לבדוק שלא נשכח דבר מאחורי הרכב, ונפגע מרסיסי פגז שנורה למקום.

במהלך הלווייתו של בר, הועבר כדור בין כל השחקנים והפעילים בענף הכדורמים שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, וכולם חתמו עליו. הכדור הוענק למשפחתו של בר, והוא שמור בחדרו. לזכרו של בר הוקמה עמותת העצמה של בני נוער דרך הספורט, בעוד קריית־טבעון הקדישה לו את הזכייה בגביע המדינה לפני שלושה חודשים. מעבר לכך, המועצה המקומית החליטה לקרוא על שמו את שביל טיול סובב רמת־ישי.

הכדור בחדרו של בר רהב(צילום: הדר אופק מיכאל)

מאמנו של בר, משה הרשקוביץ: "היה לו פוטנציאל גדול. הוא בלט בנבחרת הנוער, ובגיל 17 עלה לבוגרים של קריית־טבעון. מהר מאוד הוא מצא את עצמו בסגל נבחרת ישראל. הוא היה ילד עם ערכים. אני זוכר שהוא התייעץ איתי אם בכלל לקבל את המעמד של ספורטאי מצטיין. המלצתי לו שיעשה את זה כדי שיוכל להתקדם בכדורמים, אבל הוא החליט ללכת עם הלב כי רצה להיות קצין קרבי".

בר היה קשור מאוד לדודו המבוגר ממנו בעשר שנים, מורן בנימין, ששיחק גם הוא כדורמים. בנימין מספר: "בר ואני גדלנו יחד כמו אחים. הערצתי אותו, כיוון שהוא היה ווינר, אידיאליסט, שאף למצוינות, ומצד שני היה צנוע מאוד.

"בקריית־טבעון, שובצנו לבית קשה מול נבחרות חזקות בטורניר המוקדמות של ליגת האלופות. בדרך למשחק המאמן אמר שצריך לשחק יותר הגנתי כדי שלא נספוג הרבה שערים, וזכור לי איך בר הצעיר, בסך הכל בן 17, התרעם על כך ואמר שאנחנו צריכים לתקוף ולשאוף לנצח, בלי פחד".

"בר אמר שאנחנו צריכים לשאוף לנצח בלי פחד"(צילום: הדר אופק מיכאל)

למרות הבחירה בשירות קרבי, בר לא ויתר על הבריכה. השאיפה שלו הייתה לחזור לפעילות בהפועל קריית־טבעון אחרי השחרור, וסימן כמטרה לשחק במכללות בארה"ב. בזמן שהצבא תפס את המקום המרכזי בחייו, הוא הקפיד להגיע לאימונים ולמשחקים של קבוצת החובבים של קריית־טבעון בכל חופשה. מחוץ לספורט, הוא סיים תיכון עם ציונים גבוהים במתמטיקה, פיזיקה ומחשבים, ובזמנו הפנוי היה יחצ"ן מסיבות.

לדברי דודו של בר, הוא שאף לפקד על לוחמים בצבא, ותיכנן טיול ארוך לארה"ב אחרי השחרור, חלום שכבר לא יזכה להגשים.

סגן רועי פלס ז"ל

רועי פלס מת"א, אוהב ספורט אמיתי שעסק במגוון ענפים, נהרג ב־25 ביולי 2014 מפגיעת טיל נ"ט בבית בו שהה בבית חנון שברצועת עזה.

עסק בכדורגל, שחייה, טיפוס קירות וכדורעף. רועי פלס(צילום: באדיבות המשפחה)

תחילת דרכו בספורט הייתה בכדורגל, כששיחק במחלקות הנוער של מכבי ת"א ובית"ר שמשון ת"א, אבל רועי לא הסתפק בדשא, ובמקביל עסק בשחייה, טיפוס קירות וכדורעף. בגיל 16 הוא עבר לשחק כדורעף חופים, והצטרף למועדון ABW. עם סיום לימודיו בתיכון, הצטרף רועי למכינה קדם צבאית, ובחר להתנדב לסיירת עורב נח"ל, שם הצטיין בטירונות.

מאמנו ב־ibw, אלכס ביוקנסקי, שהוא גם היו"ר: "מותו של רועי נפל עלינו כרעם ביום בהיר. הדבר נודע לנו במהלך טורניר, ונותרנו המומים. הוא היה ספורטאי מוכשר, חלק ממשפחת כדורעף החופים. כמי ששיחק איתו לפעמים, אני מעיד שהיה שחקן ברמה גבוהה. מעל הכל הייתה לו נתינה. הוא היה הראשון שהתנדב לעזור בארגון טורנירים, וגם בחופשות מהצבא היה מחליף לבגדי ספורט ומגיע לאימונים בחוף. אפילו תיכננו לשלב אותו כמאמן".

אימו של רועי, חגית, מוסיפה: "רועי היה ספורטאי בנשמה. הוא הגיע לצבא בכושר גופני טוב, מה שעזר לו כלוחם קרבי. בהכנות לכניסה לעזה, רועי דירבן את חבריו ליחידה ומילותיו היו לקוחות מעולם הספורט: 'חבר'ה, זה הדבר האמיתי. בשביל זה התאמנו".

השתמש במילים מעולם הספורט לפני הכניסה לעזה. רועי פלס

באשר לשאיפותיו של רועי בתחום הספורט, אומרת חגית: "השעות בהן היה מאושר היו על מגרש כדורעף החופים. הוא תמיד יצא לשם בשמחה. כל ההתפתחות הגופנית שלו החלה דרך הספורט. עוד כששיחק כדורגל בתפקיד בלם הוא הרגיש נחות גופנית, ואז החליט לעבוד בחדר הכושר כדי להתחזק. הוא נפרד מאיתנו כל־כך מוקדם, ולא הספיק להגשים את החלום לטייל בעולם ולצנוח".

חבריו החליטו להנציח אותו בדרכם. העמותה שבמסגרתה שיחק נקראת כיום על שמו: כח ת"א – העמותה לכדורעף חופים ע"ש רועי פלס. השנה נערך לראשונה טורניר כדורעף חופים לזכרו בחוף גורדון בת"א, בו נהג לשחק.