נתניהו בטקס יד לבנים: "היגון אינו מרפה"

ברחבת בית יד לבנים בירושלים החל אחר הצהריים טקס הפתיחה לאירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. בטקס ינאמו, בין היתר, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. אביהו מדינה שר את שירו של אביגדור קהלני "ואני נשבע לך".

 
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דיבר תחילה על הכאב האישי המשותף לו ולמשפחות השכולות. "אני יודע את כאבכם ומכיר את געגועיכם. 39 שנים אחרי נפילתו של אחי היגון אינו מרפה. היגון לא הרפה אצל הוריי זיכרונם לברכה עד יומם האחרון. הוא אינו מרפה אצל מזל ואלי גדעוני, לא מרפה אצלכם. וביום הזה, הם משתתף ביגון שלנו. עם זקוף קומה מרכין היום את ראשו ודגלו בהכרה גדולה שאין ממנה לזכרם של יקיריהם שנפלו, יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים וצ'רקסים".

נתניהו בטקס. דיבר גם על השכול האישי(צילום: גיל יוחנן)

נתניהו התייחס גם לאיומים הנוכחיים על המדינה וציין כי "ב-142 השנים הללו של מאבק עם ישראל לשוב לארצו ולבנות בה את ריבונותו שדות הקרב כמעט ואינם מתחלפים, הצוררים מתחלפים. ככל שמתגברים איומי אויבינו להשמיד את הבית את מדינת ישראל ומה שקדם לה – כך מתגברת נחישותנו להגן על הבית. הרוח שמפעמת בנו לא נחלשה בחלוף השנים. היא הולכת ומתחזקת. ראינו את הרוח הגדולה הזאת בקיץ האחרון בצוק איתן. איזה אומץ לב, איזו רעות, איזו הקרבה. ישראל היא חיינו, דם חללנו ספוג באדמתה. אין עתיד לעם היהודי בלי מדינת ישראל".

 
את דבר המשפחות השכולות נשאה בטקס מזל גדעוני, אמו של סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים ברפיח במבצע "צוק איתן". הוא שישמ בעת נפילתו כקמב"צ סיירת גבעתי וקשר מפקד הסיירת. באירוע נהרגו מפקד הסיירת בניה שראל ונחטפה גופתו של הדר גולדין ז"ל. "זהו סוג של כאב שאין דומה לו", אמרה האם ."מי שלא חווה לא יבין ומי שכן - אין כל צורך במילים - הוא יודע. בעולמנו - הזמן פסק מלכת. איבד ממשמעותו. מציאות חיינו התהפכה ולא תשוב לעולם".

מזל גדעוני, אמו של ליאל ז"ל(צילום: גיל יוחנן)

גדעוני שיקפה את הרגשתם של בני המשפחות השכולות. "אנו זוכרים בכל יום, חסרים בכל רגע וכמהים בכל נשימה לעוד חיבוק, בת צחוק, מבט וממשיכים בכל יום להמתין לבואם על אף הידיעה שכבר לא ישובו חזרה. יש המספרים שהזמן מרפא. שהזכרון מתעתע. דומני כי אלה הסוברים כך לא שמעו את הדפיקה מקפיאת הדם בדלת, לא הביטו בלובשי המדים ניצבים בפתח ביתם, לא נפער בליבם חלל שלא יתמלא לעולם. ובעיקר – לא נישאת בליבם תחושת ההחמצה התמידית על כל אשר לא יזכו אהובינו לעשות לעולם", אמרה. "רבים הבקרים שבהם אני מבקשת שלא להתעורר. לעצום את עיניי ולהישאב לתוך תהום עמוקה ואינסופית. יודעת כל אם שגם אם עליה למות כיד לפגוש את בנה, מוכנה היא לכך. כי אהבת אם לבנה חזקה מאהבתה לחייה שלה. ועל כן אנו, שאיבדנו את היקר לנו מכל, איננו יכולים להענות לציפייה לקום, לנער מעלינו את האבל".

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר בטקס כי "כל סיפור של נופל במערכה פוצע ודוקר, אך בו בזמן מזכיר לנו שגבורה ותעצומת נפש אינן רק נחלת העבר הרחוק. לוחמי ולוחמות צה"ל נותרו הבריח התיכון של צה"ל. מאז קרבות לטרון והל"ה ומלחמת ההתשה הקרבות ההרואיים בששת הימים וביום הכיפורים. לעיתים מפקפקים בדור הצעיר בתור זה המקדש את הנהנתנות. כשאנו עומדים ביום הזה נדמה לי שיש לנו תשובה ניצחת. אלו בנינו ובנותינו היפים והמסורים והטובים. אנחנו מצדיעים לכם הנופלים, ציוויתם לנו את החיים".

אדלשטיין אמר עוד כי "יידעו אויבינו באשר הם: לא טילי נ"ט ולא רקטות, לא פיגועים ולא מנהרות טרור - לא יחלישו ולא ירתיעו את העם הזה, שיודע אולי להתנצח ולהתווכח על הדרך הראויה לשלום ולביטחון, אבל ברגעי האמת ובשאלות היסוד - הוא מלוכד במלחמה מול האויב, במאבק הצודק על מדינתו, על ביתו האחד והיחיד".

באי הטקס היום בירושלים(צילום: גיל יוחנן)

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת סיפר על לווייתו של החייל הבודד מקס שטיינברג, שנהרג במהלך צוק איתן. "הוריו התלבטו אם לקבור אותו בירושלים או בקליפורניה, שם גדל. אמא של מקס אמרה לי 'כאן אין לנו משפחה'. אמרתי לה שבהלוויה היא תראה מהי גדולה של המשפחה שנקראת עם ישראל", אמר. "בהלווייתו הגיעו למעלה מ-30 אלף איש מכל קצוות הארץ שהגיעו לחזק משפחה שהם לא מכירים כדי לחלוק כבוד אחרון ולומר בקול ברור ובמפגן עצמה שלא ניתן לערער עליו שסביב דמותם של חללי צה"ל הוא משפחה אחת גדולה. מי ייתן והאחדות המופלאה הזו תהיה בכל מקום ובכל זמן בחברה הישראלית".  

הדלקת הלפיד בטקס בבית יד לבנים(צילום: גיל יוחנן)

רבים מבני המשפחות השכולות פקדו הבוקר (יום ג') את בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ לקראת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. סימון ממן, שבנה איתן נפל באסון המסוקים בגיל 26, מגיעה בכל יום שישי לבית העלמין הצבאי בבאר שבע. "הוא לא צריך היה לטוס באותו יום, הוא החליף חבר, זו הייתה הטיסה האחרונה שלו ולאחר מכן הוא היה אמור להמשיך את הלימודים", סיפרה האם השכולה.  

בשעה 20:00 בערב תישמע צפירת דומייה למשך

 דקה ומיד אחריה ייערך ברחבת הכותל המערבי הטקס המרכזי, שבמהלכו ידליקו הנשיא והרמטכ"ל נר זיכרון לזכר הנופלים.

מחר ב-11:00 תישמע צפירת דומייה למשך שתי דקות ומיד לאחר מכן ייערך טקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל בירושלים במעמד הנשיא, ראש הממשלה והרמטכ"ל. במקביל, שר הביטחון ישתתף בטקס הממלכתי בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. בשעה 13:00 יתקיים בהר הרצל טקס האזכרה לנפגעי פעולות האיבה. 

"זו הייתה הטיסה האחרונה". סימון ממן על קבר בנה איתן(צילום: הרצל יוסף)

שרה חסון נושקת למצבת אחיה. בית העלמין הצבאי בבאר שבע, היום(צילום: הרצל יוסף)

נזכרים בנופלים. בית העלמין הצבאי קריית שאול(צילום: ירון ברנר)

דגלון על הקבר. בית העלמין הצבאי בחיפה(צילום: אחיה ראב"ד)

יום הזיכרון השנה מצוין אצל סימון ממן בצורה מיוחדת. נכדתה עדן (19) תגיע לראשונה לטקס על מדים. היא התגייסה לחיל האוויר וממשיכה את דרכו של אביה איתן בטייסת שבה שירת. "עדן אמרה

לי שהיא הולכת לסגור מעגל ולשרת איפה שאבא שלה היה. ביום הזיכרון זה יותר קשה", סיפרה ממן. "אני עדיין לא מעכלת, גם אחרי 18 שנה, בעיניי זה היה אתמול".

האם השכולה משחזרת את הלילה שבו נספו 73 קציני וחיילי צה"ל: "ראיתי את זה בטלוויזיה, שני יסעורים עולים באש, וצעקתי. ידעתי כבר באותו ערב כשראיתי את זה ברבע לתשע. זה כאב גדול, קשה לאבד בן, ביום הזיכרון כל החברים מגיעים. בפברואר הייתה האזכרה והבת שלו הגיעה על מדים, וזה יהיה יום הזיכרון הראשון שהיא תהיה על מדים".

את בית העלמין הצבאי בבאר שבע פקדו גם שרה חסון ואריק ספקטור, שאחיהם השוטר יגאל הגלעדי נפל ב-78'. לדברי חסון, "אחי שירת במודיעין ומודיע רצח אותו. לפניו איבדנו את אבי כשהפדאיון ירו ב-53' לעבר הג'יפ שלו. יגאל אחי דאג לנו, הוא היה 'הגבר' אחרי אבא שלי, אוהב טבע, אוהב אבני נחל. הוא היה איש ישראל בכל רמ"ח איבריו, אנחנו לא שוכחים".

האח ספקטור סיפר כי "מחר יום גדוש וצפוף, אנחנו מגיעים יום קודם לנקות את המצבה, אחי אהב מאוד את צמחי הקקטוס, הנגב והמדבר. אנחנו משתדלים להמשיך ולקיים את זה. הוא חי חיים תוססים, הקים משפחה לתפארת, וזה נקטע".

(צילום: הרצל יוסף)

(צילום: הרצל יוסף)

(צילום: ירון ברנר)

גם בבית העלמין קריית שאול בתל אביב נשלמו ההכנות לטקסי יום הזיכרון. מול קברו של סמ"ר בנימין (בני) אברהם, מחטופי הר דב בשנת 2000, יושבות אמו עדנה ואחותו דפנה. "הוא נחטף והוחזר לכאן בינואר 2004 בעסקת השבויים עם חיזבאללה", מזכירה האם השכולה. "יום הזיכרון חשוב לכל עם ישראל, אך אני זוכרת את הבן שלי בכל יום ויום. אין יום שאני לא נזכרת בילד שלי שנעלם, אבל כמעט לכל עם ישראל יש קרוב משפחה כזה או אחר שנפל. אני שמחה בכל פעם שמוצאים חייל שמקום קבורתו לא נודע, זה דבר חשוב".

הכנות לטקס ביד לבנים(צילום: גיל יוחנן)

(צילום: גיל יוחנן)

זו הפעם הראשונה שמשפחת אברהם תציין את יום הזיכרון ללא האב חיים שהלך לעולמו ביולי בשנה שעברה. "יום הזיכרון הזה הוא קשה במיוחד", שיתפה האחות דפנה את תחושותיה. "אבא היה הסמל למאבק והקדיש את חייו לזיכרון אחי. מה שאני זוכרת הכי טוב מבני זה שהיה לו חבר שהסתובב בחברה לא טובה ואחי בעצם הציל אותו והוציא אותו מהחברה הזאת. זאת הייתה התמצית שלו. נפלה בידינו הזכות להכיר אותו לאנשים אחרים, ובסופו של דבר להביא אותו לקבורה בארץ".

מול קברו של עמית (חיים) נדב, שנפל בפעילות מבצעית בשנת 70', יושבים רעייתו דאז, אמו דינה ודרור ממשפחתו המאמצת. האם דינה, בת 94, סיפרה: "לא שוכחים אף פעם, נזכרים יום-יום. הוא היה אדם למופת, דייקן, צנוע, הוא היה צריך להיות טייס אבל אני לא חתמתי לו, אז הוא הלך לחיל רגלים". דרור הוסיף כי "עמית היה חבר אמיתי".

אביבה, שהייתה נשואה לנדב במשך שנה וחצי עד שנפל, סיפרה: "גרנו אז בעזה, היינו שנינו בקבע, הוא עזב את הקיבוץ בגללי. בזמנו לא לקחו בנים יחידים לשרת בסיירת שקד, אבל הוא לא ויתר. הוא סיים שירות חובה, עבר לעזה ואז התחתנו. רווית, התינוקת שלנו, הייתה בת שלושה שבועות כשהוא נהרג. גם אביו נהרג במלחמת השחרור. כמה שכואב נורא, בית העלמין הזה הוא מקום מדהים ומטופח ואנחנו באים לכאן להתייחד עם זכרו".

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

"הוא היה האח הקטן של בעלי, אבל בשבילי הוא היה כמו בן", סיפרה רחל חנן מחיפה שהגיעה לפני הצהריים לפקוד את קברו של גיסה, דוד חנן, בבית העלמין הצבאי בחיפה. בטקס של יום הזיכרון מחר יגיע בנה לבית העלמין הצבאי, אך היא באה כבר היום כי מחר היא צריכה להיות במקום אחר: בטקס לזכר בן אחותה שנפל אף הוא בקרב.

האובדן של רחל חנן, ניצולת אושוויץ (צילום: אחיה ראב"ד)

"אנחנו ניצולי שואה, אני הייתי באושוויץ ואיבדתי את כל המשפחה. כך גם בעלה של אחותי. איך אפשר אחרי דבר כזה עוד לאבד בן בכור? זה לא נתפש", היא אומרת. "האח של בעלי, שקבור פה, בכלל לא היה צריך להיות בקרב הזה. הוא התנדב, והסורים ירו לו בראש. אני מגיעה היום כי אני לא יכולה להיות מחר בשני מקומות בו זמנית אבל הבן שלי יגיע לפה. אני שמחה לראות איך המקום הזה מטופח ושמתחזקים אותו, שהוא לא מוזנח, גם באזורים הישנים יותר שכבר אין משפחות שיבקרו אותם".

"הכאב אצלנו הוא יום-יומי" 

חיילים וקצינים מבסיס חיל הים בעיר ערכו היום חזרות לטקס מחר, ואחרים הניחו זרים, דגלונים ונרות נשמה על אלפי הקברים, מחלקת חללי מלחמת השחרור ועד לטריים ביותר – חללי "צוק איתן", שורות-שורות, אחידות וישרות.

"אנחנו באים היום כי ביום הזיכרון עצמו זה קשה, אין כאן חניה וקשה להגיע", אמר משה מור, שאחיו גדי נפל במלחמת יום הכיפורים. "אנחנו מגיעים לכאן כמה פעמים בשנה. ביום השנה לנפילתו, ביום ההולדת, ביום הזיכרון, בערבי חגים. הוא היה אדם טוב, אדם משכמו ומעלה", נזכר משה. "הכאב אצלנו הוא יום-יומי, מה גם שבמקרה שלנו המשפחה נהרסה לאחר שאחי נפל. ביום הזיכרון הכאב הוא כפול".

אני בוגין שטייגר מקריית ביאליק שכלה את אחיה מאיר בזירת סיני במלחמת יום הכיפורים. היום הגיעה להניח פרחים טריים באגרטל על קברו. "בכל שבוע אמי ואני מגיעות לכאן. ואם יש משהו שאימא לא סובלת, זה שהפרחים על הקבר נובלים. מחר אי-אפשר יהיה לזוז פה אז אני מחליפה את הפרחים היום", היא אומרת. בשנה שעברה נפטר אביה של אני, ונקבר בחלקת ההורים השכולים הצמודה לבית העלמין הצבאי. "מאז אנחנו מבקרות גם אותו וגם את אחי כל שבוע. השנים עוברות וכל שנה אנחנו מקבלים עוד כלי להתמודד. הכאב הוא גדול אבל הוריי בחרו בחיים".

מניין הנופלים - 23,320

23,320 חיילי צה"ל נפלו במערכות ישראל עד ליום הזיכרון. 116 חללים הצטרפו למניין הנופלים מאז יום הזיכרון בשנה שעברה - רובם, 67, במבצע "צוק איתן". בנוסף, 35 נכי צה"ל נפטרו במהלך השנה האחרונה כתוצאה מנכותם והוכרו כחללי צה"ל. מספר החללים שמקום קבורתם לא נודע הוא 553.

משפחת השכול בישראל כוללת 9,753 הורים שכולים, 4,958

אלמנות, 2,049 יתומים (עד גיל 30) - ביחד 16,760 בני אדם. 67 חללי צוק איתן הוסיפו השנה למשפחת השכול 154 הורים שכולים (בהם הורים גרושים והורה בודד אחד), 26 יתומים, מתוכם שניים שנולדו ליתמות, 187 אחים שכולים וביחד 367 בני משפחה.

כ-1.5 מיליון בני אדם צפויים לפקוד את בתי העלמין הצבאיים במהלך טקסי יום הזיכרון. הפעילות של אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון תיפרס על פני 52 בתי עלמין מקריית שמונה ועד אילת. מאות אוטובוסים ושאטלים יועמדו לרשות באי בתי העלמין הצבאיים, ובהם יחולקו 450 אלף בקבוקי מים וייפרסו 132 ניידות של מד"א. 120 אלף זרי פרחים יונחו על ידי אנשי אגף משפחות והנצחה על קברי החללים, ויותר מ-20 אלף כיסאות יפוזרו בין הקברים. משרד הביטחון יפעיל מוקד מידע טלפוני ארצי למשפחות השכולות בין השעות 18:00-8:00 בטלפון 03-7776700 ובו מיקום הטקסים. כמו כן יהיה מידע באתר האינטרנט של המשרד.

4.1 מיליון מדבקות "דם המכבים" הודפסו על ידי משרד הביטחון והן יחולקו בבתי העלמין הצבאיים ובמוסדות החינוך. רבבות מדבקות כאלו נשלחו לנציגויות ישראל בעולם.