זמר קנה שיר מיוצר. מי הבעלים של היצירה?

חברה מזמינה לוגו ממעצב, הוצאת ספרים מזמינה איור לכריכה. למי שייכות זכויות היוצרים? למי מותר להשתמש ביצירה? התשובות בשטח האפור

עו"ד אלי נחוםפורסם: 03.05.15 , 22:05

אחת השאלות המעניינות בדיני זכויות יוצרים היא מהו מעמדה המשפטי של יצירה מוזמנת ולמי היא שייכת. חוק זכות יוצרים החל בישראל קובע כלל מנחה שלפיו היוצר של יצירה מוזמנת הוא הבעלים שלה, אלא אם כן הוסכם אחרת בינו לבין המזמין, במפורש או במשתמע. לשון החוק בנושא זה משאירה פתח נרחב לפרשנות. במאמר זה אנסה לבאר על קצה המזלג את משמעות העניין באמצעות כמה דוגמאות מעשיות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

לפני כן, מן הראוי להדגיש כי זכותם של המזמין והיוצר לסכם ביניהם את כל התנאים הקשורים ליצירה המוזמנת. במקרה שהם לא עשו זאת, החוק מציין אפשרות של "הסכם במשתמע", כלומר הסכם שניתן להניח שהוא חל על הצדדים גם אם הם לא הסכימו עליו. הנחה כזו יכולה להיות מבוססת על התנהגות הצדדים או על הנוהג המקובל בתחום, כמו גם על נסיבות אחרות. אך מטבע הדברים, שאלה זו כרוכה באי ודאות רבה.

קניין רוחני

אז שיר שלי שווה כסף? מדריך לזכויות יוצרים

עו"ד נדב ארגוב

מהן בכלל "זכויות יוצרים"? כמה משלמים עליהן? ומה הקשר לבילוי בבית קפה? החוקים שכל זמר, מלחין, תמלילן ונגן צריך לשנן. כי השיר שלכם הוא שלכם בלבד. כמעט

אז שיר שלי שווה כסף? מדריך לזכויות יוצרים

נבדוק כעת את המצב המשפטי במקרים שונים שבהם צדדים לא סיכמו את התנאים במפורש.

יוצר השיר או מבצעו

זמר פונה ליוצר ומזמין ממנו שיר תמורת תשלום. היוצר מוציא לזמר חשבונית וכותב בה: "תשלום עבור שיר" (עם ציון שם השיר).

השאלה למי שייך השיר אינה שאלה אינה תיאורטית גרידא, כיוון שבעל זכויות היוצרים בשיר הוא מי שזכאי לרשום אותו על שמו באקו"ם, לקבל את התמלוגים עבור שידוריו והשמעותיו הפומביות של השיר, ולממש את כל יתר הזכויות המוקנות לבעל זכויות יוצרים בשיר על פי החוק.

במקרה כזה הזכויות שייכות ליוצר. אף על פי שהוא שילם, הזמר לא "קנה" את השיר. בין הצדדים קיים הסכם משתמע שלפיו בתמורה לתשלום, הזמר קיבל מהיוצר רק את הזכות להיות הראשון שיבצע את השיר ויוציא אותו לאור. שאר הזכויות נשארות בידי היוצר.

למי שייך לוגו של חברה?

חברה מסחרית פונה לגרפיקאי ומזמינה ממנו לוגו. על החשבונית שהוציא הגרפיקאי רשום כי שולם לו כסף עבור "עיצוב לוגו לחברה".

בניגוד לדוגמה הקודמת, כאן אפשר בהחלט לקבוע שיש הסכם משתמע בין הצדדים, שלפיו הבעלות על הלוגו שייכת לחברה ולא לגרפיקאי שיצר אותה, זאת בהתבסס על הנוהג המקובל בענף, אך לא פחות מכך היא פועל יוצא של מבחן "השכל הישר" – הזמנת הלוגו נעשית עבור החברה לצרכיה הכלליים, ואפשר בהחלט להניח שהחברה קונה את מלוא זכויות היוצרים בלוגו, וכפועל יוצא מכך היא רשאית לעשות בו שימוש ככל העולה על רוחה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

כך למשל, ידוע שאת הלוגו המפורסם של ענקית הנעליים "נייקי" יצרה סטודנטית לעיצוב עבור סכום צנוע וחד פעמי.

האם מותר לגרפיקאי שיצר את הלוגו לכלול אותו במסגרת תיק העבודות שהוא מציג ללקוחותיו? התשובה על כך היא ככל הנראה חיובית, כל עוד הדבר נעשה באופן סביר.

איור לכריכת ספר

הוצאה לאור מזמינה איור לכריכה של ספר. למי הוא שייך? במקרה זה יחול הכלל הבסיסי הקיים בחוק, שלפיו זכויות היוצרים באיורים נשארות בידיו של המאייר. זכותה של ההוצאה לעשות שימוש באותם איורים בכריכת הספר המסוים בלבד, וכל שימוש אחר יהווה הפרה של זכויות היוצרים של המאייר.

אלא שהעניין לא כל כך פשוט. נניח שההוצאה רוצה לפרסם מודעה בעיתון עם צילום של כריכת הספר. האם מותר לה? כנראה שכן, מאחר שפעולה זו יכולה להיחשב כחלק מזכויותיה של ההוצאה לעשות שימוש באיורים שעל כריכת הספר – גם באמצעות הכללת צילום של הכריכה בפרסומת לספר.

עם זאת, המאייר אינו רשאי לתת לאחרים רשות לעשות שימוש באיורים במסגרת ספר אחר. אולם האם הוא רשאי, למשל, למכור עותקים של האיור כיצירות אמנות? האם הוא יכול להעניק לצד שלישי זכות לעשות שימוש באיורים לצורכי פרסומת של מוצרים שאינם קשורים לספרים? ככל הנראה הדבר אפשרי, אם כי לא חד משמעית, שכן הכול תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה.

ישנן כמובן דוגמאות נוספות ליישום חוק זכות יוצרים בשאלת הבעלות על יצירות מוזמנות, ויריעתו של מאמר זה קצרה מלהכיל אותן. לאור זאת, מומלץ מאד להקפיד ולחתום על הסכם מפורש בכתב, שיבהיר את הדברים וימנע מחלוקות וסכסוכים עתידיים. במקרה של יחסים מתמשכים בין מזמין ליוצר, מומלץ לחתום על הסכם מסגרת שיתייחס לכל היצירות שיוזמנו בעתיד.