יוסטון, יש לנו בעיה / בלוג פלייאוף ה-NBA

הקבוצה הכי לא נוצצת בליגה ממררת לגולדן סטייט את החיים, פול פירס הפך לגיבור החדש-ישן של הליגה, יוסטון משלמת את מחיר האובססיביות שלה לשלוח את דיאנדרה ג'ורדן לקו ולברון ג'יימס שם שוב את הכתר על הראש. בלוג הפלייאוף צולף סל ניצחון

סער גיטפורסם: 11.05.15 , 18:03

הפעם האחרונה שבה כל הקבוצות עם יתרון הביתיות היו בפיגור 2:1 הייתה ב-1984. ובדיוק כשחשבנו שיותר תקדימי מזה לא יכול להיות, הגיעו שלושה לילות קסומים עם שלושה הפי-אנדס מארץ אחרת, ועשו לנו טוב בלב וכואב בחזה. עכשיו, כשהם מאחורינו, הגיע הזמן לסכם.

הלילה שהיה

האסטרטגיה: ל.א קליפרס – יוסטון 98:125 (1:3 לקליפרס בסדרה)

אין דרך אלגנטית יותר לומר זאת: קבוצה ששולחת שחקן יריב (יהיה קלע עונשין גרוע אשר יהיה) 28 פעמים לקו במחצית, דינה לאכול את הדייסה שבישלה. קווין מקהייל הפך אמש את 'האק א ג'ורדן' המאוסה לאסטרטגיה, ושילם את המחיר עם ריבית. דווייט הוארד עשה עבירות של תסכול מהשנייה הראשונה, סיים את המשחק בחוץ (ועם מינוס 28 מביך במדד הפלוס-מינוס) והשאיר את הקבוצה שלו חשופה בחזית מול הקפיצה לגובה של אותו דאנדרה ג'ורדן.

דווייט הווארד. מינוס 28 מביך במדד(צילום: AP)

אותו ג'ורדן שדייק ב-14 מ-34 מחריד מהקו גם לקח 17 ריבאונדים, המחיש את הנחיתות של הרוקטס בנקודות בצבע (36:50) וראה איך חמישה חברים שלו קולעים בספרות כפולות כדי להטביע בים את החלומות הטקסניים על גמר מערב. בקצב הזה LA תהיה שם, בפעם הראשונה. מגיע לה. לנוכח הכדורסל המרהיב שהיא מציגה (נכון לעכשיו גם הטוב בליגה), לא בכדי היא הקבוצה הראשונה שהגיעה לתוצאת הקסמים 1:3. מצחיק לחשוב שהאחרונה שניצחה פעמיים בשני משחקי פלייאוף עוקבים בלמעלה מ-25 הפרש הייתה לייקרס.

מחלקת הפרומו

מי מסתתר מאחורי המסכה: ממפיס - גולדן סטייט, משחק מספר 4, 04:30

בתחילת הסדרה מול גולדן סטייט, ממפיס הרגישה קצת כמו הילדה החנונית שלא מאמינים בה. היא כבר קיבל את ההזדמנויות שלה ועשתה במכנסיים, אז למה שזה ישתנה עכשיו? משחק מספר 1 רק תמך בתזה הזאת: גאסול ורנדולף נראו מבולבלים ואובדי פתרונות מול מטווח בהילוך ראשון של גולדן סטייט. בכל אותו הזמן ישב מייק קונלי עם עין אחת מודאגת ועין שנייה אדומה ומכווצת, ובהה במתרחש חסר אונים. 48 שעות לאחר מכן הוא חזר, והפך את העניינים על פיהם.

סטפן קרי. הלילה הפרצוף הזה ישתנה?(צילום: AP)

שלשום חזרה הילדה הנבוכה הביתה, התקבלה בחיבוק חם ואוהב, הורידה את המשקפיים והתחילה לתת בראש. הדובים נראו כמו דובים אחרי דיאטה, או בקיצור - כמו יחידה לוחמת, מצומצמת ומגובשת למשימות מיוחדות שעושה לקרי ותומפסון מה שמעט מאוד קבוצות עשו להם במהלך העונה: קלקול קיבה. טוני אלן שוב מירר את החיים לקליי תומפסון, חטף לו ארבעה כדורים מהאצבעות ושמע את הקהל שר "First-Team All-Defense". ג'ף גרין קלע רק 7, אבל ב-25 הדקות שלו על המגרש ממפיס הובילה ב-23. צמד הגאנרים, קליי את סטף, אמנם תרמו יחדיו 43 נקודות, אבל נעצרו רק על חמש שלשות מ-16 ניסיונות.

כדי לכפות שוויון ולחזור לאוקלנד בלי קוף ענק על השכם, גולדן סטייט צריכה קודם כל להתחיל לשלוט בקצב של הסדרה הזאת. כרגע על הפסנתר יושב אותו קונלי החבוט, שיחד עם חבריו והמסכה המגניבה עולים על הווריורס בכל פרמטר התקפי שנמדד בסטטיסטיקות. במשחק מספר 3, לדוגמא, ממפיס הגיעה ל-28 מצבי פוסט אפ לעומת 10 בלבד של היריבה (וניצלה את הנחיתות האיומה של האורחים בצבע - ככה זה כשבוגוט בשלהי הקריירה), חלקה יותר את הכדור (חיברה 327 מסירות לעומת 256 של גולדן סטייט) וגרמה לחבורה של קר לרשום אסיסט אחד בלבד (!) לסל מזריקה חופשית (OPEN LOOK). הלחם של גולדן סטייט בעונה הזאת, למסור לסטף קרי כשהוא חופשי ולחכות לסל, מעלה עובש מול העקשנות של ממפיס. לפחות בינתיים. הלילה זה עשוי בהחלט להשתנות.

לברון אחרי סל הניצחון. רק אל תקראו לו מלך(צילום: רויטרס)

מה שקורה באוהיו

המלך: שיקגו - קליבלנד 86:84 (2:2 בסדרה)

במשך 47 דקות ו-58 שניות, לא נותר אלא בעיקר לרחם על לברון ג'יימס. המלך חווה ערב טראומתי.

במשחק הראשון אמרו לו שהוא לא זורק. בשני הוא לקח על עצמו יותר, אבל אחריו שמע בעיקר איך כולם מדברים על מגן הזיעה שלו. בשלישי הוא השאיר אותו. חשב שיביא לו את המזל וישתיק את המבקרים הפטפטנים, ואז ראה את דרק רוז תופר לו מול העיניים שלשה. אחר כך הוא יודה: "לא נרדמתי בלילה".

המשחק הרביעי היה שילוב של הכל כפול מאה. הוא נחת רע על הפרקט, עיקם את הקרסול ונאנק מהכאבים. קליבלנד נזקקה לשלושה פסקי זמן כדי להוציא כדור. כשזה כבר קרה, הוא נלכד בין שני לבנים ועשה עבירה תוקף. במהלך האחרון ניסה להציל את המולדת, חדר לסל וחטף בומבה מנואה. אין עבירה. טוב, לפחות בעוד שנייה וחצי הסיוט נגמר והוא יוכל להתנתק מכולם, לשים אוזניות על האוזניים, לשמוע מוזיקה טובה בפול ווליום ולהזכיר לעצמו: אני לא כזה מלך. אני בסך הכל בן אדם. בסך הכל בן אדם.

דייויד בלאט. השמיכה שלו קצרה מדי או לא?(צילום: AFP)

לפני כן הוא גם עשה שטויות. הרבה. בתחילת המשחק קלבילנד בראשותו איבדה 5 כדורים ב-8 דקות. הוא עצמו שמט 8, מגן הזיעה שוב ירד, ואיתו גם האחוזים. מכל הטווחים. 10 מ-30

בלאט נלחם על התדמית

יותר מסתם דחיפה

שרון דוידוביץ'

התקרית המפורסמת עם לברון ג'יימס נראית היום כשולית לעומת שני מהלכים שאירעו בניצחון הדרמטי על שיקגו. בלאט ניצח, אבל הוא נמצא בבעיה גדולה. ואם אתם לא מאמינים, לכו לספרי ההיסטוריה ותשאלו את כריס וובר. ותודה מראש לטיירון לו

יותר מסתם דחיפה: בלאט נלחם על התדמית

מהשדה. שוב 1 מ-7 מהשלוש. טראומה, כבר אמרנו?

סל הבאזר האחרון - שלישי תוך 72 שעות בפלייאוף חסר תקדים שמתהווה לנו מול העיניים באיכות הדרמות שהוא מספק - הוא מסוג הסלים שמגדירים קריירה. מגדירים עונה. אולי גם מצילים אותה.

ואירוני משהו שהוא ניצח את המשחק דווקא עם זריקה מאזור השלוש, ודווקא אחרי שהודה כי ביטל את התרגיל של בלאט ועשה פשוט מה שבא לו. 1 מ-18 מחוץ לקשת היו לו לפני הזריקה הזאת. כל הסימנים אמרו: זה ייגמר רע. אל תעשה את זה. תן את הכדור למישהו אחר. תעשה משהו אחר.

חצי דקה בערך אחרי שבלאט "כמעט הרס הכל" וביקש פסק זמן לא חוקי, לברון ירה. לא ראה בעיניים אף אחד, אבל הריץ במוחו את הסל של דרק רוז 48 שעות לפני כן לסל השני. אחרי שניות ארוכות של שקט מצמית, הזריקה שלו צללה פנימה. הרשת זזה. בראיון שלאחר המשחק, מהמרגשים שנתן בחייו, יגיד: "עשיתי טעות אחר טעות. דירדרתי את הקבוצה שלי למטה. אבל החברים שלי לקבוצה הזאת צריכים אותי. והסדרה הזאת צריכה אותי. אמרתי לדלבדובה: 'תן לי את הכדור. אני כבר אנצח את המשחק'".

דרק רוז. את הסל שלו כבר לא זוכרים(צילום: EPA)

אין טעם ליפול שוב לדיון השחוק בסוגיית 'מי מחזיק בחוטים בקליבלנד' ומיהו "הבוס בהסוואה"'. דווקא עכשיו, כשכל אמריקה מתעסקת בו השכם וערב, לנו הוא מרגיש כמו סטייה מהמהות.

והמהות היא שמשחקים מספר 3 ו-4 בסדרה הזאת ייצגו את כל הרעות החולות והדברים הנפלאים שפלייאוף NBA יכול להציע. כשנדמה היה שהשמיכה של בלאט פשוט קצרה ודקה מדי, הופיעו שחקנים כמו טריסטן תומפסון (12 נקודות, 7 ריבאונדים ואלף שריטות), טימופיי מוזגוב (15 נקודות, 9 ריבאונדים ואקסטרה מאבקים מתחת לסל) וג'יי אר סמית' (בלי שלוש השלשות שלו בחצי השני כל זה לא היה קורה), והוכיחו שלא קל לפרום אותה כל כך מהר. ארווינג מדדה, סוחב רגל, מתקזז עם הפציעה של פאו גאסול בצד השני ומוסר שני אסיסטים בשני משחקים. וקליבלנד, למרות הכל, נשארת בחיים.

במשחק הקודם הקבאלירס קלעו סל שדה ראשון אחרי 4 וחצי דקות. היתרון החליף צד יותר מ-20 פעמים. במשחק הזה היו בעיקר ריצות מלוות בשינויי מומנטום קיצוניים. בסוף הוא הוכרע לזכות הקבוצה שנשארה לעמוד אחרונה על הרגליים האחוריות בתוך הזירה. 23 נקודות קלעה קבוצה אחת, שש נקודות בתשע דקות קבוצה שנייה. 18 אחוז מהקבוצות שפיגרו 2:1 בסדרה הצליחו לחזור לעמוד על הרגליים כדי לנצח אותה. מבטל התרגיל האחרון ג'יימס, המודה בטעות בלאט וקליבלנד אחת רוצים להגדיל את המספר הזה. בעוד פחות מיומיים הם חוזרים לאוהיו. לברון לקח, לקח ולקח. בסוף הוא גם נתן. עכשיו הוא צריך לתת עוד קצת. רק אל תקראו לו מלך.

הזרקור

הצ'אקה: וושינגטון - אטלנטה, משחק מספר 4, 02:00

עם כל הכבוד למה שקרה ביונייטד סנטר בין שיקגו לקליבלנד, משחק מספר 3 בין וושינגטון לאטלנטה הוא כבר מועמד יותר ראוי לתואר ה-משחק של סדרות חצי הגמר. מעבר לדובדבן הסופי של פירס היה שם גם מותחן איכותי, מרתק ותזזיתי עם כל המצרכים הדרושים למתכון מנצח. לא הגיע לאטלנטה להפסיד אותו כמו שלא הגיע לפירס להחמיץ את הזריקה האחרונה.

פול פירס. הוא ראוי גם ראוי לתואר "מלך"(צילום: רויטרס)

הרבע האחרון של ההוקס היה מושלם, לא מתוכנן, מלא באלתורים ובגלל זה גם כל כך מהנה לצפייה. הסתתרו בו כמה גיבורים חדשים ומרעננים: וויל ביינום, עד לפני כמה שנים באזיקים בתחנת משטרת תל אביב, עמד על הקו ברגעי ההכרעה וקבר שתיים משתיים בשקט נפשי ששמור רק לקליברים שברכזים. מייק מוסקאלה, קייל קורבר לעניים, תפר סל מסרטי מכללות דלי תקציב וכמעט יצא ממעטה האלמונית שלו. מייק בודנהולצר הוציא את שחקני החמישייה שלו כדי לשמור אותם טריים למשחק מספר ארבע, זרק את המחליפים מהמקפיא היישר למערכה וקיבל מהם תוצרת משובחת. דניס שרודר, חייזר בפוטנציה, היה המוציא לפועל העיקרי.

כולם קיבלו נתח מהתהילה, עד שפול פירס הגיע והפך לגיבור החדש-ישן של הליגה הזאת, שכל כך התגעגעה אליו למרות שהוא לא באמת עזב אותה ב-16 השנים האחרונות. כי כזה הוא פירס - אחד שאוהב את הניצחונות שלו הרואיים. עדיף שיהיו על שמו ויושגו ביזע ודמעות. תשאלו את לברון ג'יימס, הוא כבר יסביר לכם איך זה עובד.