שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דונטה סמית': לי ולפרנקו יש יחסי אהבה-שנאה
    הוא נחשב לאחד הזרים הטובים שנחתו פה אך גם לאחד הבעייתים. אחרי עונה רצופה בעליות ומורדות, הפורוורד של הפועל ירושלים מדבר על הכל: תקרית האצבע המשולשת ("היא השתלטה עליי"), הרגלי השינה החריגים, הסיכויים שלו ככדורגלן ומבהיר לכל המצקצקים: "זה אני, תתרגלו". צפו בראיון
    דונטה סמית' הוא דמות מושכת אש. אין עוררין על כך שמדובר בשחקן כדורסל נהדר עם יכולות מוכחות, אך אי אפשר להתעלם מהתקריות השונות והמשונות בהן הספיק להסתבך לאורך הקריירה שלו בארץ.

     

    עוד בימיו במכבי חיפה הוא קילל את ההנהלה ב"טוויטר" כשחברו לקבוצה, שרווד בראון שוחרר. גם בהפועל ירושלים הוא לא חף מתקריות ובין השאר סימן אצבע משולשת לקהל ורב עם אוהדים, שוב ב"טוויטר".

     

    צפו בראיון עם דונטה סמית'    ( )

    צפו בראיון עם דונטה סמית'    ( )

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    לסמית' עם זאת, אין שום כוונה לעבוד על התדמית שלו. "אני מי שאני, אתם יכולים לאהוב אותי או שלא. אני אשאר מי שאני, זה המצב, תתרגלו", אמר סמית'.

     

    אבל הביקורת נגדך לא מפריעה לך?

    "בכלל לא. בסופו של דבר למרות כל הדברים השליליים שאפשר להגיד עליי, למשל שאני לא ישן, יוצא לאכול עם אנשים, מקשקש עם הקבוצה השנייה אחרי הפסד, בסופו של דבר, כל זה לא משנה, כי יש דבר אחד שאי אפשר להתכחש לו וזה שאני ווינר. זה לא משנה

     אם אני אקלע 40 ונפסיד, הקבוצה שלי תהיה חבורה של לוזרים ואני אקלע 40, המספרים שלי הם לא העיקר עבורי ואף פעם לא היו, אם אנחנו מנצחים זה העיקר בשבילי. הם יכולים להמשיך לדבר ואני אמשיך לנצח״.

     

    ה"טוויטר" כפי שהספקתם כבר להבין הוא מקום בו סמית' מבלה שעות רבות. בלילה לפני חצי גמר גביע המדינה למשל הוא צייץ שם עד 5 לפנות בוקר. גם בילויים לפני משחקים הם דבר שבשגרה עבורו. בלילה לפני הגמר למשל הוא בילה עד 1 לפנות בוקר. "אני חי ככה 11 שנה, זה לא משהו חדש שפתאום התחלתי 'לא לישון', זה מי שאני. אני מתפקד בלי שינה, אני יכול לצאת עם חברים עד 5-6 בבוקר ולקחת את הילדים למעון עד 10. זה אני, זה לא מפריע לי אבל כן מפריע לאנשים שבכלל לא מכירים אותי".

     

    דונטה סמית'. חיית "טוויטר" (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    דונטה סמית'. חיית "טוויטר"(צילום: אוהד צויגנברג)

     

    גם מתקרית האצבע המשולשת אחרי ההפסד למכבי חיפה הוא לא מתחמק ומסביר: "פספסתי שתי זריקות עונשין, הייתי קצת מתוסכל, אבל זה לא קשור לעניין. לא חשבתי לעשות את זה, האצבע שלי פשוט פעלה על דעת עצמה, היא השתלטה עליי. לא חשבתי לעשות להם אצבע משולשת, פשוט התבאסתי שהפסדנו, כעסתי. אני משלם מחיר על זה, אבל ממשיכים האלה.

     

    איך היחסים שלך עם המאמן, דני פרנקו?

    ״הוא מאמן טוב, מבין את השחקנים ומבין שאנחנו עובדים קשה. הוא מנסה לא לשחוק שחקנים כמו שחלק מהמאמנים האחרים עושים. יש בינינו יחסי אהבה-שנאה, לפעמים רואים אותנו שמחים ומחייכים, אבל לפעמים במהלך המשחק רואים אותנו צועקים זה על זה. אנחנו

    פשוט אומרים אחד לשני מה שאנחנו צריכים להגיד כדי להיכנס לאווירה או למצב רוח. לפעמים יש לי נפילות מתח, דני אומר לי 'קדימה, זוז' ואני לוקח את זה לכיוון אחר כדי להתעורר, אז אני צורח עליו בחזרה ומשם זה ממשיך. אני אוהב את דני, הוא אדם כלבבי, אני שמח שהוא כאן. מישהו אחר אולי היה מכריח אותנו להתאמן ארבע שעות ביום, ומתיש את כולנו, אז יש לי מזל שקיבלתי את דני".

     

    מבחינה מקצועית, איך אתה רואה את המצב של הקבוצה כיום?

    "אני חושב שלפעמים אנחנו נוטים לא להקדיש מספיק תשומת לב ליריבות שלנו, כמו בכמה מההפסדים האחרונים, אבל זה יעזור לנו להשתפר כקבוצה וכבני אדם. אנחנו לומדים מטעויות, אני חושב שהתגברנו על זה ועכשיו אנחנו בכיוון הנכון. אנחנו מתפרקים לפעמים בשלבים לא מתאימים במשחק. אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לנצח, אבל לפעמים אנחנו מתעייפים או מאבדים ריכוז, הכוונות שלנו הן תמיד להתרכז קודם כל בהגנה ולא בהתקפה, כי בהתקפה יש לנו הרבה כלי נשק, התקפה מוכרת כרטיסים אבל הגנה זוכה בתארים".

     

     

     

    "האצבע פשוט השתלטה עליי" (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    "האצבע פשוט השתלטה עליי"(צילום: אוהד צויגנברג)

    מה דעתך על המצב בחדר ההלבשה?

    "מהיום שהגעתי לכאן, מעולם לא הייתה בעיה, כל מי שאומר שיש בעיות בקבוצה שלנו או בחדר ההלבשה סתם מנסה לחפש סקופ. הכל מתנהל באותו האופן מאז שהתחלנו ואני חושב שככה זה גם יישאר, כי בסופו של דבר זה הרבה יותר רחב מאחד או שניים שכועסים ורבים,

    זו קבוצה שלמה ולכולנו יש מטרה והיא לנצח. אנחנו לא יכולים לאפשר לשום דבר קטן להפריד בינינו בשלב הזה, שני חבר'ה יכולים לקלל, לריב על המגרש, אבל הם מתמודדים עם זה וזה נשאר שם".

     

    אחד הדברים הכואבים לסמית' בחייו האישיים הוא המרחק מילדיו הקטנים. כדי לשמור בכל זאת על קשר, הוא מקפיד לשוחח עם משפחתו לפחות פעמיים ביום. "הבן נגמל מחיתולים והבת לומדת לכתוב מספרים ואותיות, ואני מפספס את זה, אבל אלה החיים שבחרתי", הוא אומר.

     

    סמית' ופרנקו. "לפעמים אנחנו צועקים אחד על השני" (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    סמית' ופרנקו. "לפעמים אנחנו צועקים אחד על השני"(צילום: אורן אהרוני)

     

    התחביב הגדול של סמית' הוא פלייסטיישן איתו הוא נוהג להעביר שעות ארוכות יחד עם חבריו לקבוצה ("הבכתי את טייווין מקי כשניצחתי אותו מול האישה והילד שלו אצלו בבית"). ומה אם היה מנסה לתרגם את כישוריו הספורטיביים במגרש הכדורגל במקום באולם הכדורסל? "אני די בטוח שהייתי אחד השחקנים הטובים בכל ליגה שהייתי משחק בה", הוא מפתיע, "אנשים יחשבו שאני משוויץ, אבל אני רציני, כל ענף ספורט שילמדו אותי תוך כמה חודשים אני אהיה אחד השחקנים הטובים ביותר״

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים