שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    דרוש פיקוח לפרקליטות
    החשדות נגד רות דוד, פרקליטת המחוז לשעבר, מבטלים את טענות מתנגדי מוסד הביקורת על הפרקליטות. אולי ניתן היה לחשוף את הפרשה לפני שנים

    בתוך שלל המאפיינים יוצאי הדופן של פרשת רונאל פישר, בולט לרעה החשד בדבר מעורבותה של עורכת הדין רות דוד, ולצדו החשש שפעלה באופן פסול עוד בימיה כפרקליטת מחוז. עצם קיומו של החשש הזה מצריך בדיקה מעמיקה שלו, בתקווה שזו תגלה שאין בו מאומה. כבר עתה די בו כדי להכריע את הכף אחת ולתמיד לטובת מוסד הביקורת הייעודי על הפרקליטות למרות התנגדות הפרקליטים.  

     

    נכון, מקרה בודד של פרקליטה בכירה, שאולי כשלה, אינו הופך לחשודים מיידיים מאות תובעים נאמנים העושים מלאכה קשה ומקצועית בתנאים לא קלים, אבל זו גם ממש לא מטרתו של מוסד הביקורת.

     

    עוד בערוץ הדעות של ynet

    אנטומיה של יחסים מיוחדים / אילן בן-דב

    מכתב לכחלון / ליה אטינגר

     

    לפרקליטים השונים בשירות המדינה, החל בתובע הפלילי, דרך התובע העירוני, נציג האפוטרופוס הכללי ונציג משרד הרווחה יש סמכויות רבות עוצמה, והיה כבר מי שאמר שיש להם יותר שליטה מכל אחד אחר על חירותו, כבודו ושמו הטוב של אדם.

    רות דוד בדרך למעצר. האם ניתן היה לחשוף את החשדות לפני שנים? (צילום: אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות) (צילום: אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות)
    רות דוד בדרך למעצר. האם ניתן היה לחשוף את החשדות לפני שנים?(צילום: אוהד צויגנברג ידיעות אחרונות)
     

    הביקורת הציבורית על הפרקליטות לסוגיה מתמקדת בשנים האחרונות בשני מישורים: המישור האחד הוא על הסמוי מהעין הציבורית, הנוגע לתהליכי קבלת ההחלטות בעניינים שונים: למה זה הואשם וזה לא, למה נכרת הסדר טיעון מקל, למה לזה הסתפקו בכופר, למה דינו של היהודי שונה משל הערבי ועוד.

     

    המישור האחר, הוא על הגלוי לעין הציבורית, ונוגע לאופן ניהולם של משפטים. הביקורת הזו אינה נובעת רק מתוך "שנאת אוכפי החוק", או מתוך הדימיון המזרחי המפותח של היושבים בציון. הוא נשען על המידע הרב שהציבור נחשף אליו. פעם אחת זו פרקליטה בכירה מהצפון שהסתירה ראיות שזיכו אדם מרצח, פעם אחרת זו פרקליטה בכירה מהדרום שהקלה עם לקוחותיו של עורך דין שטיפל בענייניה הפרטיים, כמה פעמים זה בג"ץ שמותח ביקורת חריפה על הסדרי טיעון - עיינו ערך: קצב, פינטו ודורס הנערה שחר גרינשפן. פעמים רבות אלו בתי המשפט שמעירים הערות נוקבות על ניהול משפטים.

     

    אם השופט העליון רובינשטיין מבהיר לפרקליטות כי: "לא הניצחון בהליך הפלילי הוא עמוד האש ההולך לפני רשויות האכיפה, אלא חיפוש האמת, ההגינות, היושר והיושרה, וכמובן החוק. לא התוצאה בתיק פלוני עיקר, אלא הגשמתם וכיבודם של עקרונות אלה", מה יגיד בוזגלו משדרות?

     

    הפרקליטים מתנגדים לנציבות הביקורת שהוקמה בטענה שקיים כבר מארג צפוף של מנגנוני ביקורת שמבקר אותם באופן אפקטיבי, וכי אין לאפשר ביקורת אישית המתמקדת בפרקליט הבודד, מאחר שזו תהפוך לכלי לניגוח הפרקליטות ולהחלשת שלטון החוק.

     

    אפשר להבין את מקור התרעומת של הפרקליטים. הוא נעוץ בתחושת העליונות המבוצרת שהתפתחה אצלם ברבות השנים. הם מעורבים בהכרעות בכל ענייני המדינה, שיקול הדעת שלהם חסין כמעט לחלוטין מהתערבות, ובשונה מכל מקבל החלטות אחר, הם מעוטרים בשמות תואר מהדהדים: "שומרי הסף", "בני האור" וכמובן "מגיני שלטון החוק". כל זה טוב ויפה, כל עוד מילוי התפקיד ושיקול הדעת אינו מתבטא ברשלנות ובזדון, שאז אין שום סיבה לאתרג את הפרקליטים שחוטאים בכך, אפילו לא בשם החברות והסולידריות.

     

    לשם כך בדיוק צריך גוף ביקורת מקצועי ייעודי שמכיר על בוריה את עבודת הפרקליטות, שיודע בדיוק באילו נוצה ונר להשתמש ואילו פינות להאיר ולנקות, ואם יתאפשר לו לעשות את זה באופן רצוף וקבוע, חששות כמו אלה שמתעוררים עכשו בקשר לפעילותה של פרקליטת מחוז, יתעוררו מוקדם יותר ואולי אפילו יימנעו כלל.

     

    עו"ד קובי סודרי

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אוהד צויגנברג
    רות דוד
    צילום: אוהד צויגנברג
    צילום: גיל יוחנן
    קובי סודרי
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים