שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    קלפטון חוגג 70 על הבמה: ללכת שבי אחריו

    בשקט ובענווה עלה אריק קלפטון לבמת אולם אלברט הול בלונדון וניגן ביד אמן את מיטב הקלאסיקות. בין לבין, ממרום 70 שנותיו ועם הקול הסדוק והמוכר, פרט לקהל המשולהב על מיתרי הלב והוכיח שאין גיל לאגדה. מופע פרידה

    לפעמים קורה שהפנטזיה קורמת גידים וגוף ועומדת מולך. לפעמים גם קורה שהמציאות עולה על הפנטזיה. לי זה קרה עם אריק קלפטון, האיש, הגיטרה והאגדה החיה.

     

    אריק קלפטון. הופעת פרידה של האיש והאגדה החיה (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    אריק קלפטון. הופעת פרידה של האיש והאגדה החיה(צילום: gettyimages)

    הייתי אחת מני האלפים, שגדשו את אולם אלברט הול בלונדון. הופעה טובה באמצע של אלו המוגדרות הופעות פרידה שלו - חמש עד כה באולם המפורסם ועוד שתיים בסוף השבוע הקרוב.

     

    עם כוסות יין ביד, נכנסנו לאולם המרשים והתיישבנו בשקט, בנימוס אנגלי, יודעים מראש שאין שריקות או קריאות התפעלות קולניות. אחרי הכל, זה הרויאל אלברט הול ולא המגרש של ליברפול.

     

    "Wonderful Tonight" על בימת הרויאל אלברט הול 

     

    כמה דקות לפני שהחלה ההופעה שאלתי את עצמי, כשאני הולכת בנבכי הזיכרון שנים אחורה - מתי התמכרתי? האם זה היה ב-77', כשעצמתי עיניים כמתבגרת רומנטית וחשבתי כמה הייתי רוצה שהשיר "wonderful Tonight" ייכתב עבורי? אולי כששמעתי את "Layla" והעזתי לחשוב שזה משהו כמו "מאיה" של שלום חנוך, כשבכיתי עת שמעתי בפעם הראשונה את "Tears in Heaven" והתוודעתי לסיפור שמאחורי השיר, או כשרקדתי בפראות לצלילי הרוקנרול שלו?

     

    דקה לפני 19:30, המועד שכתוב בכרטיס, עלה לבמה מארק קנופלר, הגיטריסט המחונן המוכר היטב מימיו כמנהיג להקת הדייר סטרייטס. הוא תפס את הגיטרה, עדכן ש"אריק יהיה פה בעוד כמה דקות", ואז - נתן שואו של חצי שעה מטריפה בזכות עצמה.

     

    מארק קנופלר. מופע חימום וירטואוזי (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    מארק קנופלר. מופע חימום וירטואוזי(צילום: gettyimages)

    האיש, שהכריז על גילו - 67, לא היה מבייש בגמישות ובתשוקה שלו אף צעיר בשיעורי יוגה אשטנגה. לא סתם הוא מדורג במקום ה-44 ברשימת ה-100 גיטריסטים הטובים בכל הזמנים של המגזין הרולינג סטון. הוא פרט עם האצבעות על הגיטרות, והוכיח, שבכל גיל אפשר להיות וירטואוז של גיטרה ולהרטיט לבבות בקול סדוק.

     

    אבל זה היה רק החימום. ואז, אחרי הלהיט הגדול "Money for Nothing", כמה שירים נוספים, הפסקה של חצי שעה ועוד כוס יין - האגדה עלתה לבמה. בשקט.

     

    והנה - זה קלפטון במיטבו. זה שהסערה מסתתרת מאחורי הפשטות של הג'ינס וכותונת התכלת הפשוטה. שמחזיק ביד את הגיטרה ועושה בה כשפים, ולא מדבר, למעט צעקה של "תודה רבה" אחרי כל שיר והצגת הקלידן.

     

    קלפטון. בלי הרבה מילים, עושה בגיטרה כשפים (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    קלפטון. בלי הרבה מילים, עושה בגיטרה כשפים(צילום: gettyimages)

    לא רק אותי - את כולם הוא כבש שיר אחרי שיר, זרה קסם באולם בדרכו המלכותית. אני חיברתי את השירים לדברים שידעתי עליו: לילד, שנולד לאם בת 16 והאמין שהיא אחותו; שקיבל ליום הולדתו ה-13 את הגיטרה; שאמר כשהיה בן 20 ״אל תחמיאו לי, אני לא מנגן טוב בכלל״ וכמעט תלה את הגיטרה. ״חשבתי לעצמי שאף פעם לא תהיה גיטריסט טוב, והתכוונתי ללכת להשתלם בלימודי ציור״, אמר בשעתו. כמה טוב שלא נכנע למחשבה הזאת.

     

    הקהל הלך שבי אחריו. גם בשירים הראשונים כמו "Bottle Of Red Wine" ו"Let It Rain", ובודאי בשירים המאוחרים יותר. חלק זמזמו את המילים, הרבה עצמו עיניים והתמכרו. גם אני. וגם אני עמדתי 10 דקות שלמות, עד שקלפטון חזר ונתן הדרן קטן.

     

     

    בועט ומשלהב גם בגיל 70. קלפטון (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    בועט ומשלהב גם בגיל 70. קלפטון(צילום: gettyimages)

    כן, חשבתי לעצמי, זה האיש שהרופאים חזו שלא יגיע לגיל 30, כי היה מסומם ואלכוהוליסט. זה האיש שחווה טרגדיות אישיות לא מעטות. העיקרית שבהן היתה מותו של קונור, בנו בן ה-4 שנפל ב-91' מחלון דירתו בקומה ה־53 בניו יורק, ושבר את קלפטון לרסיסים.

     

    האירוע הטראומטי גם עשה מהפך בשיריו, שהפכו נוגים. שנה לאחר הטרגדיה יצא "Unplugged", אלבומו של קלפטון שהוקלט בהופעה חיה, ובו הוא ביצע את "Tears in Heaven" בדמעות וכאב. האלבום זיכה אותו בפרס הגראמי בשנה השנייה ברציפות. כאן, על הבמה הלונדונית, הוא מבצע את השיר באותו כאב, בישיבה וברכות, וממלא אותנו רגש.

     

    ״אנחנו אף פעם לא יודעים מדוע אנו חיים ומדוע אנו מתים״, כתב קלפטון בספרו. ״למדתי שיש דברים בחיים שאפשר רק לשאול שאלות בנוגע אליהם, ואף פעם לא לקבל תשובות״.

     

    "Tears in Heaven". בכאב

     

    כבר 70 מלאו לנער קלפטון, וכך גם מותגו הופעותיו - מופעי יום הולדת מופלג וחגיגי. אבל קלפטון עוד בועט ומשלהב, מוכיח שלאגדה אין גיל ואין מקום. שעתיים שלמות הוא עמד על הבמה וכמעט לא זז. לכאורה, כמעט ללא מאמץ. אבל גם בלי מאמץ הוא נגע בכולם, בקהל שהגיע להופעה מכל הארצות ומכל הגילאים.

     

    הקהל ביקש את "Layla", וקיבל. נאנח כשקלפטון שר את השורה: "האם תזכור את שמי כשאגיע לגן עדן". אני לא נרגעתי. לא מהוירטואוזיות שלו, לא מהדרך המלכותית בה החליפו לו את הגיטרה כשפקע בה מיתר ולא מלראות את הקהל מתמכר לרגע ולצליל, כמוני.

     

     

    קלפטון. נגע בקהל בלי הרבה תנועה (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    קלפטון. נגע בקהל בלי הרבה תנועה(צילום: gettyimages)

    בשנת 1966 הופיעה בלונדון כתובת הגרפיטי, ״קלפטון הוא אלוהים״. כיהודיה מאמינה, קשה לי לקבל את המשפט הזה כאכסיומה. אבל אם יש משהו שמתקרב להרגשה השמיימית, זה לשמוע את קלפטון ולראות אותו מתמרן את הגיטרה שלו.

     

    "?and hen she asks me, do you feel alright", הגיעה שאלתו של קלפטון בשיר "Wonderful Tonight". התשובה הכל כך בנאלית שלי, אבל הנכונה, היתה, "I say my darlin', you were wonderful tonight".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: gettyimages
    אריק קלפטון. היית נפלא הלילה
    צילום: gettyimages
    לאתר ההטבות
    מומלצים