כנגד ארבעה פנים דיברה הדמוקרטיה

(צילום: ירון ברנר)

המחאה התמקדה בעיקר באלימות המשטרתית הקיימת כלפי העדה ובין השאר עוררה נושאים לא פחות חשובים וביניהם הגזענות. יש שיגידו כי בישראל של 2015 אין גזענות, אבל אני פה כדי לטעון בדיוק את ההיפך – בהחלט קיימת גזענות כלפינו.

"קיבצו" עולים מאתיופיה בשכונות מסוימות, המכילות בעיקר את בני העדה, והדבר מונע באופן חד משמעי את השתלבותם של בני העדה בחברה הישראלית. אנו מתרגלים לחיות ולגדול אך ורק עם הקהילה ולא נחשפים או מתקרבים לשאר החברה. בנוסף, העובדה שאנו גדלים בשכונות "חלשות" כאלה שנחשבות במעמד סוציו-אקונומי נמוך, מונעת מאתנו את ההזדמנות לטפח ולגדל דור ששואף להצלחה. בני הנוער יוצאי העדה שגרים בשכונות האלה חשופים הרבה יותר לסכנות של צריכת אלכוהול, עישון, סמים, נשירה מהלימודים וכו'. כשאתה גדל באזור מפותח כלכלית יש לך הרבה יותר אפשרויות, לפעמים מספיק רק הקשרים של ההורים שלך. לעומת זאת בני הנוער הגדלים בשכונות ה"מוחלשות" באים מרקע כזה שהם צריכים להתאמץ הרבה יותר בכדי להתקדם בחיים ובכלל.

נתקלתי במקרים שאני התאמצתי הרבה יותר להיכנס לכיתה מסוימת וילדים אחרים נכנסו לכיתה הזו רק כי הוריהם דיברו עם המנהלת ואפילו לא נבחנו, באיזשהו מקום זו תחושה מתסכלת בידיעה שאני מתאמצת הרבה ולומדת המון ובסופו של דבר יש ילדים שייכנסו לאותה כיתה ללא מאמץ וללא בחינה, עניין זה מדגיש כי קיים אי שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית. לשמחתי במסגרת של "חינוך לפסגות" אני באמת חשה שמשקיעים בי ונותנים לי הזדמנות לפרוץ את המעגל המוכר.

דוד ויזל, תלמיד כיתה י' בישיבת בני עקיבא "כינור דוד" ביישוב עטרת שבבנימין

כל חיי גדלתי כשסביבי אנשים בעלי דעות דומות לשלי, ובכנות, לא הייתה לי כל בעיה עם זה. הפעם הראשונה שנפגשתי עם מישהו בעל דעה שונה משלי הייתה כשיצאתי להיאבק למען מטרה לאומית שהייתה חשובה לי. פתאום פגשתי אנשים בעלי דעות שונות לגמרי משלי, פתאום הייתי צריך להתעמת עם דברים שלא שמעתי מעולם והיו נראים לי לא הגיוניים.

"פגשתי אנשים בעלי דעות שונות לגמרי משלי"(shutterstock)

בהתחלה לא הצלחתי להבין אותם, הדעות שלהם היו נראות לי הזויות, משוגעות. ברבות הזמן, כשהדיונים הפכו לרציניים והרוחות נרגעו, למדתי להקשיב ולנסות להבין. למדתי שמה שנתפס כאמת מוחלטת אצלי, נתפסת כטעות גדולה אצל האחר, וכן להיפך. התחלתי לפתוח עיניים ואוזניים ולהקשיב לאחר בכבוד. זכיתי להכיר חברים חדשים ממגזרים אחרים ומכיוון שהיה לנו כבוד הדדי אחד לשני הצלחנו למצוא את המכנה המשותף שהוא רב על השונה.

כשהגעתי לישיבה התיכונית זכיתי ללמוד את הדברים לעומק דרך תוכניות לימוד ופעילויות שכל מטרתן היא "הזכות לכבוד, והחובה לכבד". גיליתי במסגרת הפעילויות, שגם בתוך הכיתה והצוות ישנן עמדות שונות לגמרי, וכך ראיתי דוגמא חיה כיצד יש לנהוג.

במערכת הבחירות האחרונה, להטו הרוחות בין חלקי העם השונים. ראיתי אנשים בוגרים שפתאום נאטמים ולא מוכנים לדון בצורה מכובדת, עד כדי התבטאויות רדודות מלאות שנאה. אבל דווקא סביבי, חבריי ואני חלקנו בדעותינו וכיבדנו אחד את השני. הבנתי טוב מתמיד את האימרה "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות" וכל זאת בזכות ההבנה שאנחנו צריכים לחיות ביחד, בארץ שלנו. לא תמיד חייבים להסכים עם האחר, אבל הכי חשוב זה להקשיב.

כי אחרי הכל- אין לנו ארץ אחרת!

יסמין נאסר, תלמידת כיתה ט', מרכז אקדמי "חינוך לפסגות", טירה

ישראל היא מדינה שטוענת שהיא מדינה דמוקרטית אך אני לא בטוחה עד כמה זה מיושם בפועל. אני אזרחית ערביה בת 15 מטירה ואני לא סתם זורקת מילים, אני ילדה שאוהבת לצפות בטלוויזיה ובעיקר בחדשות ומעניין אותי איך המדינה הזאת אומרת משהו אחד ובמציאות מציגה משהו אחר. כל הזמן מדברים על ישראל כ"מדינה דמוקרטית" אך הרבה מאוד מהמהלכים ומה שמתרחש מאחורי הקלעים בכנסת זה ניסיון להפוך אותה בעיקר למדינה יהודית ובדרך גם לפגוע בזכויות של האזרחים הערביים.

אם אתם חושבים שאני סתם מאשימה את המדינה, אני יכולה לספק לכם דוגמא קטנה שחוויתי אני יום אחד כשנכנסתי עם אימא שלי לקניון. המאבטח עצר אותנו ביקש את תעודות הזהות שלנו והתחיל לבדוק ולחפש במכוניות. אימא שלי וגם אני מאוד הופתענו, אף אחת מהמכוניות האחרות שעברו לפנינו לא נבדקו כמונו. הסיבה שאותנו עצרו זה בגלל החשש שהתעורר אצל המאבטח כי אנחנו ערביות. למה? למה אני לא יכולה להיות שווה לשאר האזרחים. יש לי חלום להיות דיילת באיזו חברה מוכרת, מתוך סקרנות שאלתי בכמה מקומות על הנושא הזה וכולם ענו לי את אותה תשובה: "מה את מדברת שטויות? את ערביה, זה לא הגיוני להיות ערבי ולעבוד בנמל תעופה".

יש לי חלום להיות דיילת באיזו חברה מוכרת(צילום: shutterstock)

ועוד פעם אני חוזרת לאותה שאלה: למה? למה אסור לי להגשים את חלומי? למה נערים ונערות בני גילי שגרים איתי באותה מדינה יכולים לחלום ולהגשים את כל חלומותיהם ואני וחברי הערבים לא?

מה שמעניין אותי כיום זה בעיקר הלימודים שלי והעבודה שאני אוכל לעסוק בה בעתיד. לאור המגבלות שאני וחברי חווים בתוקף היותנו אזרחים ערביים ההחלטה הזו הופכת להיות יותר קשה כי יש גם מגבלות על החלומות שלי.

אני מקווה שמדינת ישראל תתחיל ליישם יותר את המונח "מדינה דמוקרטית" ותעמוד במילה שלה, והערכים האלה צריכים לבוא לידי ביטוי גם במערכת החינוך.

גל פלג, תלמיד כיתה י"א בתיכון "בית ירח".  תושב קיבוץ אשדות יעקב, מדריך במערכת החינוך החברתי של התנועה הקיבוצית

עבורי השאלה "איך זה היה להיות תלמיד בזמן הבחירות", הייתה מאוד מהותית. בבית הספר שלנו האקטואליה והאירועים השוטפים במדינה (למשל האירועים בדרום והמצב עם קהילת יהודי אתיופיה) תופסים מקום של שיח בין המורה לכיתה באופן יומיומי. בד"כ את 10 הדקות הראשונות של היום, מקדישים המורים לשיח עם הכיתה על הנושאים שעומדים לסדר היום: מבחנים ,אירועים, אבל גם על מה שקורה במדינה.

אני אישית הספקתי להיות נוכח בשני קמפייני בחירות (לפני שנתיים והשנה). מאוד אהבתי את תקופת הבחירות (למרות שהתאכזבתי מהתוצאות), בתור נער שבשנה הבאה כבר יוכל להצביע ולהשפיע בבחירות, היה לי חשוב לדעת מה קורה ואיך דברים מתנהלים. אבל, לא את כל התלמידים תמיד עניין לדעת מי המועמדים שמופיעים ברשימה של 'יש עתיד' או מה בנימין נתניהו סגר עם משה כחלון. כאן בית הספר נכנס לתמונה. אצלנו ב"בית ירח" ובייחוד בשכבה שלי (י"א) היו מגוון פעילויות שעסקו בבחירות. למשל, פגישה עם נציגים ממספר מפלגות שענו על שאלות התלמידים ונוגעות בדעותיהם בנושאים שונים, כמו מה הם מתכננים לעשות או לשנות במדינת ישראל במידה וייבחרו.

כמה שאני אוהב את תקופת הבחירות, אני עדיין מקווה שלא נצטרך עוד אחת בעוד שנתיים(shutterstock)

המורים שלנו מאוד נזהרו בשיחות שעסקו בבחירות. בייחוד לאחר שעלתה הסוגיה עם המורה שפוטר לאחר תלונת תלמידה על ניסיונו להשפיע על דעות התלמידים. אולם, הם תמיד נהנו להסביר לנו את חשיבות ההצבעה וההשתתפות האזרחית כחובה דמוקרטית. אני לא נתקלתי במורה שכפה עליי את דעותיו או שלל את מה שאמרתי, כנראה בגלל שהמורים שלנו באמת דוגלים בפלורליזם ותמיד מזכירים את חשיבותם של קיום דיונים עם דעות מנוגדות.

בשבילי באופן אישי, המשמעות של דמוקרטיה היא היכולת להגיד את מה שאני חושב בפתיחות ולא משנה איפה אני נמצא - אם בכיתה או בכל מקום אחר. חשוב להגיד, שעם כמה שאני אוהב את תקופת הבחירות, אני עדיין מקווה שלא נצטרך עוד אחת בעוד שנתיים.

כנס דב לאוטמן  למדיניות החינוך באוניברסיטה הפתוחה בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן לאוטמן, יתקיים לראשונה ב-2 ביוני, בקריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה בשעה 8:30. במעמד נשיא המדינה ובהשתתפות בכירים במערכת הציבורית, אנשי חינוך ומובילי דעה.

הכתבה בשיתוף כנס דב לאוטמן