כחול ולבן בראנצ'ו פארק
חגיגות עצמאות של הIAC בלוס אנג'לס
צילומים: רני סיקולסקי ואברהם יוסף פאל
אחת התודות החשובות שלא נאמרו מעל הבמה, בחגיגות יום העצמאות למדינה בראנצ'ו פארק, מגיעה לגרמי השמים ששיתפו פעולה עד הסוף. השמש לא קפחה, בריזה נעימה ליטפה וסייעה לצוות המארגנים הגדול לעבור את היום מבלי למחות את הזיעה מהמצח. ארגון ה- IAC שניצח על המסיבה ההמונית מתחת לכיפת השמים, דיווח למחרת היום לתקשורת כי באירוע השתתפו 14 אלף איש. אלו שהקדימו ובאו בשעות הבוקר המוקדמות יותר של יום ראשון, יכלו לצפות בצעדה שיצאה מהפארק בשעה 10 בבוקר וכללה, ילדים והורים, חברי תנועות נוער ובתי ספר, תינוקות בעגלות, מבוגרים וקשישים. הם יצאו נושאים בדגלים, רבים מהם לבושים בכחול-לבן, חוגגים באיחור קל את יום הולדתה של המדינה ובאותה הזדמנות את יום ירושלים שחל באותו היום.
הפארק השוכן על שדרות פיקו, הפך ליום אחד לעיר ירושלים, עם רפליקה באורך של 32 פוט של הכותל המערבי – וכן, המבקרים שמחו מאוד להניח פתקים על ה”קיר”. אלה נאספו ולדברי המארגנים, נשלחו לכותל האמיתי בירושלים. ה- IAC אף הטיס מירושלים מדריך במנהרות הכותל שנתן הסברים לכל מי שהיתה לו סבלנות לשמוע על המנהרות שמתחת לאזור הכותל. אחד המקומות הססגונים והיפים היה שוק מחנה יהודה שהציע ביתני אוכל, מזכרות ומתנות בשפע כשברקע מתנגנת כל הזמן מוזיקה ישראלית. מי שביקש לנוח מהשיטוט בין עשרות הביתנים בפארק, יכול לעשות זאת במספר לוקיישנים ובניחותא. אוהל ענק עם כורסאות לבנים נוחים ניצב במרכז הפארק והציע מקומות מנוחה ומשחק בבועות לילדים. שתיה חריפה הוצעה בבר שהוצב בסמוך והתמלא אחר הצהריים בעשרות אנשים שרקדו על המרפסת המוצלת.
ניכר היה שה-IAC השקיע כסף רב בהפקת האירוע, חלק נכבד ממנו הגיע מנתי סיידוף, שאמר בתורו ליד המקרופון מעל הבמה המרכזית: "עכשיו שאנו גרים כאן, אנו רוצים שחברינו האמריקאים שקיבלו אותנו בחום יחוו את כל היופי שבנס המודרני שנקרא: ישראל. פסטיבל זה של יום אחד בודד, הוא הדבר הקרוב ביותר שתקבלו להיות שם באמת".
הטקס המרכזי נפתח עם מטס מעל שמי הפארק. שדרן הרדיו, דניס פרייגר, הידוע בתמיכתו בישראל, הנחה את הטקס שכלל נאומים לא כל כך ארוכים.
שלומי שבת, שנבחר השנה להיות המופע המרכזי של האירוע, הופיע בעיר לא פעם בעבר, אבל הביקור הפעם, היה מרגש במיוחד עבורו, גם בגלל ההופעה בפני אלפי ישראלים ויהודים אמריקאים וגם בגלל חבר ילדות שפגש בביתה של יו"ר ה-IAC בלוס אנג'לס מירי שפר. מסתבר שמירי, אחיה שלמה ושלומי שבת, הם מכרים וותיקים עוד מילדות. "שלומיקו" קרא שלומי בהתרגשות כלפי חבר ילדותו מיהוד ונפל לזרועותיו בחיבוק חם ואוהב. אחר כך הוא הפליג בזכרונות וסיפר על מעשי קונדס שעשו ביחד כשהיו ילדים. בין האורחים במסיבה אצל השפרים, היה גם הסטנדאפיסט אורי חזקיה שהגיע אף הוא לעיר להופעה בהזמנת ה- IAC. על מנת להודות למארחים שלו, הקדיש שבת מעל הבימה בפארק שיר לאיציק שפר: "לכל אחד". הקהל, שרובו נהר לפארק בשעות אחר הצהריים היותר מאוחרות, מילא את הרחבה מול הבימה והצטרף לשבת בשירה כשהוא מנפנף בדגלי ישראל.
ארגון ה- IAC מסר כי הם מצפים לסך משתתפים של 50 אלף איש בכל הפסטיבלים שהרימו וירימו החודש בשאר המרכזים שלהם בארה"ב כולל: ניו יורק, פלורידה, בוסטון ולאס וגאס.
סיפור אהבה לילד עם עיניים מלוכסנות
הצגת היחיד של אורי דינור, ‘סיפור אהבה לילד עם עיניים מלוכסנות’ מצליחה לרגש שוב ושוב את הקהל שמגיע לצפות במונולוג של אם לילד עם תסמונת דאון. דינור, העלתה את ההצגה הפעם ב"אקדמיה לחיים טובים" של חיותה כהן וסיגי כהן, בטרזנה. "אני כל הזמן מקבלת תגובות חמות ומאוד אסירות תודה על החשיפה שאני נותנת לנושא בפני הקהל”, אומרת דינור.
דינור הקימה לפני שבע שנים את התיאטרון שלא למטרות רווח – The Jewish Hebrew State במסגרתה הפיקה וביימה את ההצגה "החולה המדומה" וביימה ביחד עם גיטה זלצר את ההצגה ממשלת נשים (בכיכובם של מנחם זילברמן וסמדר ברנר).
דינור מודה שמאוד מאתגר מבחינתה לשחק אמא לילד חריג ובכלל לילד כשלה עצמה אין ילדים. "הייתי צריכה להתחבר דרך החוויות שאני מכירה של חריגות וחוסר התאמה לאחר הצגת הבכורה של ההצגה שלי, "ממשלת נשים". לא קיבלתי אף טלפון ואף תגובה מאיש מתוך 500 האיש שראו אותה וזה מאוד כאב".
כאב הלב שבהתעלמות וחוסר פירגון הקהל, מנעו ממנה מלהעלות הצגה נוספת במשך שש השנים הבאות. הניסיון עם הצגת היחיד שלה, עד כה, הינו שונה בתכלית השינוי. "התגובות מגיעות לא רק מהורים או סבים לילדים עם צרכים מיוחדים, אלא מהורים בכלל שמספרים לי שההצגה מלווה אותם עוד זמן רב לאחר שראו אותה. הם מספרים לי שההצגה שינתה את ההסתכלות שלהם על ילדים עם דאון סינדרום וצרכים מיוחדים בכלל. דרך ההצגה, הם נחשפו לקשיים שבגידול ילד עם דאון סינדרום אבל גם לאהבה הגדולה של ההורים לילדיהם ושלו אליהם. ידוע הרי שילדים עם דאון סינדרום, הם ילדי אהבה. הם מעניקים אהבה ללא תנאי. יהודים דתיים מאמינים שהם הגיעו לכאן לתיקון אחרון".
ההצגה נכתבה על ידי המחזאית נאוה סמל בשנות ה-80 בתקופה שעדיין החברה לא קיבלה ילדים עם תסמונת דאון ואנשים הסתכלו על הורים לילדים אלו ברחמים. סדרות טלוויזיה כ- Life Goes on בכיכובו של כריס בורק ומאוחר יותר, לורן פוטר מ"גלי", שניהם עם תסמונת דאון, שינו את ההתייחסות של רבים לילדים (ומבוגרים) עם התסמונת המתאייפנת בין השאר בעיניים מלוכסנות, לשון ארוכה, צוואר עבה וקומה נמוכה. החשיפה של ילדים עם תסמונת דאון בסדרות אלו וסרטים דוקומנטרים, מגלה ילדים חמים ושופעי אהבה, למרות שגם בין אלה הספקטרום (בדומה לאוטיזם) הינו רחב ויש ביניהם המתקשרים היטב ואחרים הסובלים מפיגור רציני יותר ואינם מתקשרים בכלל.
ההצגה הבאה של דינור תעלה ביום חמישי, ה-11 ביוני ב"אקדמיה לחיים טובים" בטרזנה.
מחיר כרטיס: 20 דולר. להזמנות:
818-689-6563
צהריים עם פוגי בבוורלי
מאז עשה מאיר פניגשטיין עליה לארץ, הוא לא מפסיק לטוס על קו תל אביב – לוס אנג'לס. כי למרות שהוא כבר שם בשנתיים האחרונות, הרי הבייבי שלו, פסטיבל הסרטים הישראלי, עדיין כאן. בשבוע שעבר הוא ערך במלון ארבע העונות היוקרתי בבוורלי הילס את מסיבת הספונסרים השנתית שלו והזמין את התומכים הנדיבים של הפסטיבל לארוחת צהריים ביחד עם בעלת המלון, בוורלי כהן, לה הוא העניק גם את אות ההוקרה של הפסטיבל: Community Leadership Award
כהן ובעלה רוברט בעלי המלון (ביחד עם אחיו ג'וזף ואשתו סו), הם יהודים חמים ותורמים נדיבים לארגוני צדקה שונים, בעיקר עם המילים: יהודי או ישראל צמודות אליהם. מישל, בתם של בני הזוג, סיפרה שאמה פשוט לא יודעת להגיד לא וכך היא הצטרפה לרשימת הספונסרים של פסטיבל הסרטים הישראלי, החוגג השנה את יום הולדתו ה-29.
השחקן/זמר, מייק בורשטיין שהנחה את האירוע, הינו חבר וותיק של פניגשטיין, חברות שהתחילה כבר בשנה הראשונה של הפסטיבל כשהמתופף לשעבר של להקת כוורת, פנה לבורשטיין בניו יורק וביקש שינחה את הפסטיבל הראשון. מאז חלפו שנים רבות ובורשטיין הוא אורח קבוע בפסטיבל ביחד עם אשתו ציונה.
את האירוע הנחה השנה כמו בשנים הקודמות, הסטנדאפיסט אילון גולד שהודיע לבני הזוג כהן שהוא בנם האובד ושבדיקות הדם כבר בדרך. גולד נזכר גם בנוסטלגיה בפעם הראשונה שפניגשטיין התקשר אליו וביקש שינחה את האירוע תוך כדי שהוא מודיע לו: "שהתקציב של הפסטיבל מוגבל”, וששנים מאוחר יותר הוא עדיין מגייס אותו לעבודה, למרות ש"אין לי תקציב".
פניגשטיין לקח את הירידות הקלילות בהומור ואף פרץ בשירת "לולו" אליו הצטרפה זמרת האופרה שני זמיר, חברתם הטובה של בני הזוג כהן שאף הפליאה לשיר במהלך האירוע. צחוק לחוד, הרצת הפסטיבל במשך 29 שנים, אינה עניין של מה בכך, במיוחד כשהתקציב העומד ברשותו של פניגשטיין אינו גדול. על כל האופרציה הזאת הוא מנצח לבדו בעזרתה של מנהלת משרדו בל.א אורי דינור. למרות הכל, פניגשטיין ממשיך להריץ את הפסטיבל מדי שנה בהצלחה רבה והשנה הזאת, הוא מתכוון להריץ את הפסטיבל בלוס אנג'לס לפרק זמן אף ארוך יותר, בין ה-23 באוקטובר ל-6 בנובמבר.
לפרטים, בקרו באתר הפסטיבל:
israelifilmfestival.com
מבול של מיליונים
גשם הזלעפות, מלווה בברקים ורעמים מרשימים ששטף את העיר ביום חמישי האחרון, לא מנע מ-250 מוזמנים מלהגיע לביתם של גילה ואדם מילשטיין באנסינו. ככלות הכל, הם שילמו 3,000 דולר עבור הכרטיס, ההזדמנות להתחכך עם אחד האנשים העשירים בעולם, שלדון אדלסון ובאותה הזדמנות להעניק תרומה לפרוייקט תגלית (Birthright) החוגג את שנתו ה-15.
עד היום, הגיעו לישראל קרוב לחצי מיליון צעירים יהודים בין הגילאים 18-26 מכל רחבי העולם. התוכנית מעניקה עשרה ימים של כיף, בחינם, כולל טיסה, מלונות וארוחות לכל יהודי (גם אם לא שני הוריו יהודים) באשר הוא ברחבי העולם. התקווה של מנהלי הפרוייקט הזה היא לקרב את אלו לארץ וליהדות ואולי אפילו יום אחד להביא אותם לעלות לארץ.
אדלסון הצטרף לפרוייקט כתורם לפני מספר שנים, לאחר שבנו בן ה-18 בכה ממש כשסיפר לו שהוא לא יכול לנסוע לארץ ביחד עם תגלית, בגלל שרשימת הממתינים ארוכה ואין להם מספיק תקציב לשלוח באותה השנה את כל מי שנרשם אליה. האב המיליארדר שלף את פנקס הצ'קים ודאג לכך שכל מאות הממתינים ברשימה יוכלו לטוס לארץ. בהמשך הפך לתורם המרכזי של הפרוייקט שכמעט הלך לעולמו מחוסר תקציב והמטיר עליו מיליונים על גבי מיליונים. השנה הוא יתרום לתגלית 40 מיליון דולר ועד היום תרם לא פחות ממיליארד שקלים.
באוהל ענק ויבש, מקושט עם נברשות קריסטלים יפיפיות וסידורי פרחים מרהיבים על השולחנות כשמבול גשם יורד מעל, סיפר אדלסון לקהל למה אימץ את פרוייקט תגלית לליבו. "אם לא נשמר את החיים היהודים והזהות היהודית של יהודי העולם, לא ישארו יהודים. לפני יציאת הצעירים לטיול בישראל, 42 אחוז מתוכם מספרים שהם מתכוונים להתחתן עם יהודים, השאר לא. ואילו לאחר שהם חוזרים מהטיול בחזרה לביתם, 76 אחוזים מצהירים שהם רוצים להתחתן רק עם יהודים. הטיול הזה משנה את חייהם. במהלך השנים יצא לי להיפגש עם הרבה מאוד צעירים שהשתתפו בפרוייקט תגלית ואני שומע מרובם הגדול, למעלה מ-90 אחוז מהם, שהטיול שינה את חייהם. התורה אומרת שאם אתה מציל נפש אחת, אתה מציל עולם ומלואו, אז תגלית מצליחים להציל חיי אלפי יהודים מהתבוללות".
לאירוע בביתם של המילשטיינים, הגיע אדלסון שלא כהרגלו ללא אשתו ד"ר מירי אדלסון. "זהו בסך הכל הלילה השני אי פעם שאני בלי אשתי”, הסביר אדלסון בן ה-81. "אנחנו 25 שנה נשואים ולא אוהבים להיות בנפרד אחד מהשני".
אדלסון, שהונו מוערך ב- 36.4 מיליארד דולר (והוא עולה מדי יום תודות למלונות קאזינו שבבעלותו), נמצא בעשיריה הפותחת של עשירי עולם. כמו בכל פעם כשהוא נואם בפני קהל, אדלסון טורח להזכיר שהוא הגיע ממשפחה מאוד-מאוד עניה. "להורים שלי לא היה כלום. כשהם נפטרו, היו להם אולי 100 דולר בבנק וגם זה רק בגלל שאני הפקדתי להם כסף שם".
אחד הדברים שתמיד ציערו את אדלסון היתה העובדה שאביו ואמו מעולם לא זכו לבקר בישראל. "אבי רצה להגיע לישראל כל חייו, אבל אף פעם לא הגשים את חלומו. כשגדלתי ונכנסתי לעסקים וביקשתי לקחת אותו לביקור בישראל, הוא היה כבר אדם חולה. לכן, כשאשתי מירי ואני שמענו על פרוייקט תגלית ושהם עלולים להיסגר בגלל חוסר תקציב, חשבתי מיד על אבי שאמר לי ‘אני לא יכול לנסוע לישראל כי אני חולה מדי’. אמרתי למירי: ‘אם נניח לכל הילדים היהודים ברחבי העולם לחכות עד שהם יהיו זקנים מדי מלהגיע לישראל, נאבד חיים יהודים".
עוד דיברו במהלך הערב, שדרן הרדיו דניס פרייגר שקבל על כך שהקמפוסים בארה"ב הינם אנטי-ישראלים וישכילו הורים לשלוח את ילדיהם לביקור בישראל במקום לשלוח אותם ישר לקולג’. "הלכתי להרצאות באוניברסיטת אוקספורד. היה לי שם "Debate" נגד שני אנטי מדינת ישראל, אחד מהם, ישראלי בעצמו, טען שישראל הינה מדינה אכזרית. הם ניצחו ב- Debate כי הסטודנטים באוקספורד מאמינים שישראל אכן אכזרית. נאמר שם שהישראלים התנהגו כלפי הפלשתינים כפי שהנאצים התנהגו כלפי היהודים במהלך השואה. הלוואי שזה היה נכון, כי אז היו לנו יותר יהודים בעולם. לכן אני אומר: אל תשלחו את ילדיכם לקולג'ים, הם מושפעים מדי לאחר התיכון, חכו קצת עם הלימודים הגבוהים".
טיול החלומות של ילדי להושיט יד
דודי ורד הביא ללוס אנג'לס כמדי שנה ילדים חולי סרטן במסגרת ארגון "להושיט יד". הילדים נהנו מביקורים בעולם הים בסאן דייגו, יוניברסל סטודיוס, סיקס פלאג מג'יק מאונטיין, וניס ביץ' וחגגו גם את חגיגות יום העצמאות בלוס אנג'לס בראנצ'ו פארק. טיול החלומות התחיל כבר בשדה התעופה בלוס אנג'לס, שם נחתו 26 הילדים ומלוויהם ב-11 ונאספו כלאחר כבוד ע"י שתי לימוזינות האמר שלקחו אותם למלון. באותו היום, אירגן ורד כבר את כל החברים שלו בעלי מכוניות ספורט נוצצות (פרארי ולמבורגיני) ואופנועים והם לקחו את הילדים לנסיעה של כיף ברחובות העיר.
