דמוקרטיה? אולי כשנבחר את הבוס שלנו

שאלה מוזרה: האם קפיטליזם הוא ההפך מקומוניזם? התשובה הסטנדרטית היא כמובן "כן". אלה שני משטרים שונים ואפילו מנוגדים. אבל בטורים הקרובים אני מזמין אתכם למשחק מחשבה מיוחד, משחק שינסה ליישב בין שני המשטרים האלה.

לטורים נוספים בערוץ כלכלה :

• למה לא תהיה לכם עבודה בעתיד
• האם אנו קרובים לסופו של מעמד הביניים?
• האם הסינים וההודים יצילו את המשרות שלנו?
  

אני משתמש כאן במודל כלכלי-חברתי מעניין שמעלה המתמטיקאי והפילוסוף, פרופסור דייויד שוויקרט (David Schweikart) מאוניברסיטת לויולה בשיקגו. המטרה של שוויקרט היא לנסות לגייס את היתרונות של כל אחד מהמודלים, כדי לייצר מודל כלכלי-חברתי טוב יותר לבני אדם. שוויקרט קורא למודל שלו בשם "דמוקרטיה כלכלית" (Economic Democracy), והוא מקווה שמודל זה יחליף את הקפיטליזם.

ככר טיימס במנהטן, סמל קפיטליסטי מובהק. המשטר הכלכלי שמנהל את העולם המערבי אינו "קפיטליזם מוחלט" ואינו "קפיטליזם מושלם"(צילום: AFP)

אני מציג את המודל כחלק מניסיון ללמוד על עתיד המשטר הכלכלי שבתוכו אנחנו חיים, ומזמין את הקוראים להנות מתרגיל מחשבה - גם אם אינם מסכימים עם הנחות היסוד שלו.

בתחום הכי חשוב אין לנו חופש

אני מציג בטורים האלה את ספרו של שוויקרט, "After Capitalism". לא אסקור בטורים הקרובים את הספר כולו, כי זה עלול לשעמם. אציג רק את עקרונות היסוד לתרגיל המחשבה הזה.

המערכת שמציע שוויקרט מנסה להכליא דמוקרטיה ליברלית עם קומוניזם ועם שוק חופשי. מוזר? לא בהכרח.

באיזה משטר כלכלי אנחנו חיים? ובכן, תלוי את מי אתם שואלים.

שאלו מישהו מצעירי מפלגת העבודה, והוא יגיד לכם שאנחנו חיים בתוך קפיטליזם (פרוע אולי) שפוגע בשוויוניות בין האזרחים. לעומת זאת, אם תשאלו איש תל"ח (התנועה הליברלית החדשה) - הוא יזדעזע מההתערבות הבוטה והמוגזמת של המדינה בשוק החופשי. "משטר סוציאליסטי כמעט", כך הוא יכול לקרוא למשטר שלנו.

לי חשוב להדגיש שוב, שהמשטר הכלכלי שמנהל את העולם המערבי אינו "קפיטליזם מוחלט" ואינו "קפיטליזם מושלם". במשך השנים אנחנו חיים בווריאציות שונות של קפיטליזם. מה שמשתנה בין מדינה למדינה, חברה לחברה ובין התקופות הוא מאזן הכוחות שבין רגולציה של המדינה לכוח של השוק החופשי. ובחזרה לשוויקרט: גם המערכת שלו היא יצור כלאיים שכזה. אבל המבנה כאן שונה, ולכן מעניין.

האם אנחנו חיים בחברה דמוקרטית? התשובה של שוויקרט תהיה: "זה מורכב". כן, הוא יגיד, אנחנו בוחרים את המנהיגים שלנו. כן, אנחנו מצביעים בעד או נגד מלחמות, ובעד או נגד מדיניות כלכלית זו או אחרת; אנחנו מכריעים בשאלות של הגירה, תרבות ועוד ועוד. מצד שני, וזו נקודה קריטית - אנחנו לא בוחרים את אחד האנשים המשמעותיים ביותר בחיי היום יום שלנו: אנחנו לא בוחרים את הבוס שלנו. רוב שעות הערות שלנו עוברות עלינו במקומות העבודה שלנו, ודווקא במקום הזה אנחנו לא פועלים באופן דמוקרטי. האם זה תקין?

שוויקרט חושב שלא. אם אנחנו מכריעים בשאלות של חיים ומוות, מדוע שלא ננהל אנחנו את העסק שבו אנחנו עובדים?

למצב הקיים שוויקרט קורא בשם "טוטליטריות של מקום העבודה", ומה שהוא מבקש זה להרחיב את גבולות הדמוקרטיה.

למעשה, שוויקרט מדבר איתנו על כלכלה שבה מתפקדים קולקטיבים של עובדים - מעין קומונות עסקיות; מפעלים ועסקים בבעלות של עובדים, מעין קואופרטיבים. וזה החלק הקומוניסטי של התוכנית שלו.

תחנת דלק קומוניסטית בארמניה. "השתגעת? הקומוניזם קרס. לא הייתה שום תחרות, לא הייתה סיבה להצטיין"(צילום: זיו ריינשטיין)

אבל מה שמעניין במודל שלו הוא שהקואופרטיבים האלה לא יתנהלו בתוך סביבה לא דמוקרטית, ולא ינוהלו מלמעלה באופן ריכוזי כמו במשטרים הקומוניסטים של אירופה המזרחית. הקואופרטיבים של שוויקרט אמורים לפעול בתוך שוק חופשי (כמעט) לחלוטין.

קומוניזם מסוג חדש

למשטר הזה קראו "קומוניזם סובייטי", והוא קרס. הכל היה שייך למדינה. נוהל מלמעלה. השוק החופשי בוטל. לא הייתה שום תחרות. לא היו סיבות להתייעל. האם זה לא מיושן, אנחנו שואלים את שוויקרט, לחזור למקומות האלה שכבר ברור לנו שנכשלו? לא! שוויקרט אומר לנו. אנחנו לא חוזרים לשם. אנחנו לא מוותרים לא על דמוקרטיה ולא על שוק חופשי.

אני רוצה לייצר הכלאה חדשה, הוא יגיד, לייצר קומוניזם מסוג חדש ולא קומוניזם שכבר פשט את הרגל. אז מה אתה מדמיין, אנחנו שואלים. שוויקרט עונה: כל העסקים שייכים לאזרחים. רגע, אנחנו מתערבים - גם במצב הנוכחי העסקים שייכים לאנשים פרטיים. אז אתה מציע קומוניזם? כן ולא, יגיד שוויקרט.

אני מדבר על כך שכל העסקים שייכים לקבוצות של העובדים שמפעילות אותם. אין בעלים אחרים. אין בעלים ובוס שמפעיל את העובדים. אבל רגע, אנחנו מסתייגים - לא כל העובדים הם בעלי כשרון ניהולי: יכולים להיות מלטשי יהלומים מוכשרים שלא יידעו לטפל במכס; ויהיו אנשי מכס שלא יהיה להם שום מושג בניהול. מצוין, יגיד לנו שוויקרט: העובדים צריכים למצוא את השותפים המתאימים להם, ולהתאגד ביחד למעין קומונה של בעלי יכולות שונות. אז זה לא קומוניזם? אנחנו שוב מנדנדים.

לא בדיוק, שוויקרט עונה: כדי שהעובדים לא יקחו סיכונים; כדי שהם יצליחו לגייס כספים ומשקיעים; וכדי שהם יצליחו להרוויח - הם צריכים להתחרות בקומונות אחרות. כלומר, הם חייבים להיות ממש טובים, כי בעצם מדובר כאן על קומונות או על קואופרטיבים שפועלים בתוך השוק החופשי ומתחרים ביניהם על כוח הקניה של הציבור. הרצון להצליח מול המתחרים בשוק החופשי יגרום לעובדים להתאמץ, למצוא שותפים טובים ולנסות להצטיין.

עכשיו מגיע הזמן לשאלות נוספות. מאיפה מגיע הכסף? איך מתפרנסים? איך מרוויחים? על כל אלה בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "הויקיפדים – בעקבות הזהב הדיגיטלי " המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל