שתף קטע נבחר

תפקידן של העמותות בחינוך לדמוקרטיה

מאות עמותות עוסקות בחינוך הבלתי פורמלי היכן שהמדינה מפסיקה להתערב. האם בלעדיהן הייתה מתקיימת חברה בריאה ודמוקרטית בישראל? כנראה שלא. לקראת כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך שלושה מנכ"לי עמותות פותחים את הקלפים. "תחושת הזרות, האחרות וחוסר השייכות היא אחת הרעות החולות שלנו בחברה הישראלית"

שאלת הצורך בחינוך לדמוקרטיה בישראל היא כמו לשאול האם יש גזענות בישראל, האם יש סובלנות בישראל או האם יש שוויון זכויות בין קבוצות השונות במדינת ישראל? במילים אחרות הצורך בחינוך לדמוקרטיה הוא קריטי היום יותר מתמיד. שנים רבות עסקה מערכת החינוך בצורך להגדיל את אחוז הזכאים לבגרות והזניחה את העיסוק החשוב בדמוקרטיה, ערכים חברתיים וקיום משותף של השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית.

 

עוד על חינוך לדמוקרטיה

האתגר הבא בישראל: חינוך לדמוקרטיה

כנגד ארבעה פנים דיברה הדמוקרטיה 

 

לכאן בדיוק נכנסות העמותות העוסקות בחינוך הבלתי פורמלי, אך בלעדיהן ספק אם הייתה מתקיימת חברה בריאה ודמוקרטית בישראל. "קיומה של חברה אזרחית וארגוני מגזר שלישי כחלק מהחברה האזרחית הם צורך חיוני הקיים בכל המדינות המפותחות בעולם", מציין יוסי מלכה-מנכ"ל מרכז מעשה, עמותה העוסקת בחינוך להתנדבות, בה פעילים 650 מתנדבים תושבי הפריפריה מכל המגזרים. "אנו מאמינים כי שנת ההתנדבות בישראל קרי: מכינה קדם צבאית, שרות לאומי אזרחי או שנת שרות, הם פלטפורמה משמעותית לשוויון הזדמנויות, לצעירים מהפריפריה הגיאוגרפית וחברתית במדינת ישראל ומנוף למוביליות חברתית כלכלית של צעירים אלה".

שנת ההתנדבות בישראל היא פלטפורמה משמעותית לשוויון הזדמנויות ()
שנת ההתנדבות בישראל היא פלטפורמה משמעותית לשוויון הזדמנויות

לדבריו, מערכת החינוך תפקידה לעודד דמוקרטיה ולתמוך בקיומה בכל דרך אפשרית, והעמותה בארשה הוא עומד, היא חלק מתפיסה דמוקרטית המשאירה מרחב גדול ליוזמה של פרטים המרכיבים את החברה. "למדינה יש תפקיד מרכזי בחינוך ובפרט לחינוך לדמוקרטיה אך בל נשלה עצמנו שהיא השחקן הבלעדי".

 

תפקידנו לסייע בחינוך או באמצעות השלמה של דברים שהמדינה לא עושה

"המרחבים המשפיעים על עיצובו של הצעיר והצעירה בישראל מגוונים וכללים את ביה"ס אבל גם את המשפחה, חברים, מתנ"ס מקומי, תנועות נוער וכיוצא בזה. תפקידנו לסייע בחינוך או באמצעות השלמה של דברים שהמדינה לא עושה או באמצעות חדשנות ויזמות שהמדינה טרם אימצה וכן גם באמצעות איתגור המדינה בחשיבה שאינה מונוטונית ודרך חיזוק ערכים המחזקים את הפלורליזם החברתי תרבותי בישראל".

חינוך לדמוקרטיה מתחיל בגיל אפס (צילום: אסף שלו) (צילום: אסף שלו)
חינוך לדמוקרטיה מתחיל בגיל אפס(צילום: אסף שלו)

נמרוד דותן, המנהל החינוכי בעמותת "חינוך לפסגות" העוסקת בצמצום הפערים בחינוך בפריפריה החברתית גיאוגרפית יודע, כי חינוך לדמוקרטיה מתחיל בגיל אפס. לדבריו, תופעת השיימינג ברשת עליה דובר רבות בשבוע האחרון, קיים כמעט באותה מידה אצל ילדים, שלא מודעים לכוחן הרב של המילים. "אנחנו שומעים בעבודה השוטפת בעמותה לפעמים אמירות של ילדים, שלא מבוססות על ידע או על הבנה, אלא סטריאוטיפים, אמירות שנשמעו בבית או במקומות אחרים, שיכולות להיות פוגעניות, ולא תמיד הילדים מודעים לכך", הוא מסביר. "לעיתים לילדים יש חוסר מודעות בנושא הזה וחוסר הבנה של המקום שלי, כאזרח, והיכולת שלי להשפיע. מלבד העובדה שצריך להתנהג כמו שצריך. זה המפתח בכל הנושא של חינוך לדמוקרטיה כבר מילדות", קובע דותן.

 

החינוך הבלתי פורמאלי, יכול וצריך להיות כר פורה לחיזוק החינוך לדמוקרטיה

עמותת "חינוך לפסגות" מפעילה מעל 30 מרכזי חינוך ייחודיים ברחבי הארץ עם למעלה מ-2,000 ילדים ובני נוער, וכ-600 סטודנטים מקבלי מלגה ולדברי דותן, החינוך הבלתי פורמאלי, יכול וצריך להיות כר פורה לחיזוק החינוך לדמוקרטיה. "לנו יש את היכולת והזמן עם הילדים לממש את אותם הדברים ולאפשר לילדים להתנסות בעולם האזרחי. אנחנו מנסים לייצר התנסות, מפגש ושיתוף פעולה. עצם המפגשים בין נוער ממגזרים שונים, כמו שקורים אצלנו בעמותה, בלי קשר לתוכן המפגש, מייצר שיח אחר, אמיתי. האתגר שלנו הוא לזהות יחד עם החניכים את הנושאים שסביבם ניתן יהיה לייצר את השיח כך שיהיה רלוונטי עבורם, ולפתור יחד איתם את זה – סוגיות המגיעות מהחדשות, מהקהילה שלהם, מהשכונה".

עצם המפגשים בין נוער ממגזרים שונים, בלי קשר לתוכן המפגש, מייצר שיח אחר, אמיתי ()
עצם המפגשים בין נוער ממגזרים שונים, בלי קשר לתוכן המפגש, מייצר שיח אחר, אמיתי

איך אתם עושים את זה במסגרת הפעילות שלכם?

"לראייתי, תפקידה של העמותה הוא לתווך, ולפשט לתלמידים את עולם המושגי המורכב והלא פשוט של דמוקרטיה, באמצעים שיש לנו". דותן מציין כי במרכזי חינוך לפסגות המשותפים ליהודים וערביים הם מנסים לייצר מכנה משותף כאזרחים, לפני הכול. " אנחנו מתייחסים למורכבויות כשצריך, אבל עצם השיח לכשעצמו הוא חלק מהסיפור. התפקיד המשמעותי ביותר שלנו הוא לפתח בהם את המודעות לכוח שלהם ואת תפישת האחריות שלהם - לא להיות צופים מן הצד ולקחת חלק פעיל בדמוקרטיה. אנחנו עושים פעילויות שחושפות אותם לעולם התוכן הזה, כדי שהדמוקרטיה לא תפגוש אותם לראשונה בהודעה לבוחר בגיל 18 - שיבינו את זה כבר בגיל צעיר יותר, יפנימו ויעשו".

 

תחושת הזרות, האחרות וחוסר השייכות היא אחת הרעות החולות

אמנם, חינוך לדמוקרטיה אצל ילדים משפיעה רבות אך גם כאשר זה נעשה בשנים המאוחרות יותר זה עדיין רלוונטי. בדיוק לאלו פונה עמותת "אחריי" אשר פועלת במטרה להצמיח מנהיגות צעירה ולעודד מעורבות חברתית בקרב כ- 5,000 בני נוער וצעירים הנמצאים בצומת הדרכים האחרון בו ניתן להשפיע על עתידם באמצעות חינוך. "תחושת הזרות, האחרות וחוסר השייכות היא אחת הרעות החולות שלנו בחברה הישראלית", אומרת ענבר הרוש גיטי – מנכ"לית העמותה. "כאשר בני נוער מקבוצה מסוימת אינם מרגישים שייכים לחברה הישראלית אין לחברה אפשרות לדרוש מהם אזרחות פעילה ותורמת. יצירת השיווין ב"אחריי!" נוצרת עי' יצירת קבוצות הטרוגניות כדרך עבודה.

הקבוצה מסיימת לרוץ רק כאשר החניך האחרון מסיים, לכן הראשון תמיד יעבור לסוף ()
הקבוצה מסיימת לרוץ רק כאשר החניך האחרון מסיים, לכן הראשון תמיד יעבור לסוף

לדבריה, בתוך הקבוצות ההטרוגניות אשר מורכבות מהמגוון העשיר שקיים בחברה הישראלית כל החניכים מצוינים, כל החניכים נדרשים למאמץ וכל החניכים באים לידי ביטוי. "אם להיות ציורית - הקבוצה מסיימת לרוץ רק כאשר החניך האחרון מסיים, לכן הראשון תמיד יעבור לסוף. התפיסה הזו שבה אני מבטא את עצמי אבל בו בעת חשוב לי שאחרים יצליחו לא פחות ממני היא שמייצרת מעגל של סולידריות והכלה".

ענבר מציינת דוגמה נוספת לסולידריות בהקשר לקהילה האתיופית בישראל. "אצלנו כולם חוגגים את חג הסיגד, זה לא "החג של האתיופים", זהו יום מועד שבו כל החניכים וכל הצוות ללא קשר למוצאם לומדים אודות הסיפור המרגש של יהודי אתיופיה. המשמעות היא שאין פה אחרות, יש פה חיבוק".

 

לענבר ברור כי חינוך הוא תהליך בלתי נגמר. "אני מעדיפה לדבר על חינוך כמשימה חברתית, חלקים מהחינוך נמצאים באחריות המדינה אבל עם זאת חלקים ניכרים אחרים נמצאים בידיים שלנו - הורים, מבוגרים, בעלי תפקידים, בעלי עסקים, בעלי תפקידים ציבוריים, אנשי תקשורת ועוד ועוד. אני בת 33 ואמא שלי ממשיכה לחנך אותי יום יום, בן הזוג שלי, הקולגות שלי, החניכים ב"אחריי!" והקופאית בסופר. חינוך צריך להיות דרך חיים".

 

מה הסיכוי שילד אתיופי, ערבי או מהפריפריה אכן יגיע להישגים יוצאי דופן בלעדי החינוך הבלתי פורמלי?

 "ילדים המשתייכים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות בחברה הישראלית נולדים עם סיכויים נמוכים בהרבה להצלחה בחייהם", היא מודה בכאב. "הסטטיסטיקות הקשות הללו הם הסיבה שארגונים רבים עוסקים במלאכת השוואת ההזדמנויות. ועם זאת, גם אם ארגוני חינוך ימשיכו לקדם את אותם בני הנוער ממדרגה אחת למדרגה הבאה מבלי שתינתן גושפנקא חברתית, קבלה, ופתיחת דלתות לא נוכל לראות את השינוי החברתי שאליו אנחנו שואפים".

 

כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך באוניברסיטה הפתוחה בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן לאוטמן, יתקיים לראשונה ב-2 ביוני, בקריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה בשעה 8:30. במעמד נשיא המדינה ובהשתתפות בכירים במערכת הציבורית, אנשי חינוך ומובילי דעה.

 

הכתבה בשיתוף כנס דב לאוטמן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חינוך לדמוקרטיה
יוסי מלכה-מנכ"ל מרכז מעשה
נמרוד דותן מעמותת "חינוך לפסגות"
ענבר הרוש גיטי – מנכ"לית אחריי
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים