עובדה: חובטים במתנחל ומצילים את המולדת
אילנה דיין העמידה את תוכנית התחקירים שלה לרשות דף המסרים של אובמה. מתניה מאלי חושב שמדובר בסחורה שאין לה קונים
הייאוש של אובמה מהפסד השמאל בבחירות והבנתו כי הפסד זה הוא הפסד אישי במאבק הפוליטי נגד נתניהו, הובילה אותו, כדרכם של מיואשים, לחפש תמיכה, קלושה ומשונה ככל שתהיה. במדרון של המפסידים בו כל קש הוא אילן וכל בדיה היא עובדה.
מכבסת המילים כבר לא עובדת
אינני יודע מה מביך יותר: לצפות באילנה דיין הופכת את תכנית התחקירים שלה לכתבת תדמית מוזמנת ומתוזמנת? או לדמיין את יועציו של מנהיג המעצמה החזקה בעולם מתאמים את דף המסרים הראוי עם תחקירני עובדה. כך או כך הניסיון כשל, מכבסת המילים איננה עובדת על הציבור הישראלי , כאשר עומדים יהודים אמריקאים בשורה ומסבירים בזה אחר זה לאזרחי ישראל, כי המדיניות של ממשלת ישראל מבוססת על פחד, אנחנו זוכרים את האומץ הרב בו התעלמו אנשי אוסלו מן האוטובוסים המתפוצצים ברחובות. לקרבנות השלום שהם מבקשים מאתנו להקריב יש שם ופנים קרובי משפחה וחברים מצולקים.
יחסי ציבור אינם תחליף
ההסברים המפולפלים של יועצי התדמית על טעויות טקטיות של אובמה ה"צעיר" יפה התואר על ה"אנליטיות" שלו והקושי שלו להסתחבק. אינם מעבירים את תחושת הקבס, מהצפייה בקהל מוסלמי אנטישמי בקהיר, מוחא כפיים לאובמה המגנה שוב ושוב את ההתנחלויות. סוליות נעליו מן התמונה הרשמית ששחרר דובר הבית הלבן תחת הכותרת "שיחה עם נתניהו" עדיין מונפות לנגד עיננו.
הלקח הראשון אותו צריך להפיק השמאל הישראלי מן ההפסד בבחירות הוא כי יחסי ציבור לעולם לא יכולים להחליף מדיניות. אל מול התפרקות המדינות המוסלמיות הקרובות והרחוקות, נראות ההצהרות אודות: "שתי מדינות לשני עמים", כמנטרה דתית, לחש מאגי, או סיסמה לכניסה למועדון חברים מטושטש. נראה שהדוברים עצמם כבר אינם מאמינים בהיתכנותה של תכנית עוועים זו. בהיעדר אשליית השלום נותר להתאחד סביב השנאה הישנה, בקהיר אמנם כבר התפכחו, אך את אולפני עובדה הבשורה העתיקה עוד מאירה באור סגלגל: חבוט במתנחל והצל את המולדת.
